כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    הרעיה הרוסייה שהפכה סמל לאהבה

    2 תגובות   יום רביעי, 10/12/14, 13:45
    המשולשים הרומנטיים בדרך כלל מסתירים סיפורים של בגידה ושקרים, אבל המשולש שנוצר על ידי הרוסייה קלוודיה נוביקובה והיפני יאסבורו הצ'יאה ואשתו היסקו, רק מגלה אהבה והקרבה.
     
     
    ''
    יאסבורו וקלוודיה 
     
    במהלך מלחמת העולם השנייה, יאסבורו ואשתו היסקו ברחו מיפן והתיישבו בקוריאה, שם הולידו שני ילדים. כאשר הסתיימה המלחמה באירופה ולאחר ועידת יאלטה, באוגוסט 1945 סטלין נכנס למלחמה נגד יפן ופלש למנצ'וריה, קוריאה והאיים הקוריליים. כפי שקרה לרבים מהתושבים היפנים שהתיישבו בקוריאה, יאסבורו הואשם בריגול ונידון ל-10 שנות מאסר בגולאג הנוראי של סיביר. במחנה ההוא הכיר את קלוודיה נוביקובה, שהייתה כלואה שם באשמת הפשע הנוראי של "גניבה כדי לאכול" באמתלה של "גניבת רכוש סוציאליסטי".
     
    ''
    יאסבורו ואשתו  היסקו היפנית
     
    כאשר שניהם סיימו את עונשם, חייהם עברו שוב מהפך בלתי צפוי: קלווידיה חזרה לביתה ולא מצאה אף אחד, בעלה נטש אותה, יאסבורו, קורבן של טעות בירוקרטית, נאלץ להישאר בברית המועצות בגלל ששמו לא היה כלול ברשימת האסירים היפנים שיוחזרו למולדתם, יפן. ללא אפשרות לחזור ליפן, ללא חדשות ממשפחתו במשך 10 שנים ובחושבו שחייו הקודמים הרוסים, יאסבורו הצ'יאה נעלם תחת השם יאשה איבנוביץ. מהידידות שנולדה בכליאה, מתובלת בבדידות, נולד משהו עמוק יותר.
     
    תחילה, קלווידיה חששה להתחיל מערכת יחסים עם יאשה בגלל ה"מה יגידו" - הוא הואשם בריגול - . לכן, למרות תכתיבי הלב שלה, היא עזבה ועברה לגור אלפי קילומטרים משם, עד כפר קטן בשם פרוגרסו. אבל יאשה לא וויתר. הוא עקב אחריה לפרוגרסו ושם, לאחר הפצרות רבות, הוא השיג את ה"כן".
    הם נישאו וחיו באושר במשך 37 שנים, הם חיו מגינת ירק קטנה, כמה עיזים והעבודה של יאשה כספר ובדיקור סיני.
     
    ''
     
    חייהם השתנו שוב בשנות ה-90' עם קריסתה של ברית המועצות. פתיחת הסחר הבינלאומי עלה בקנה אחד עם אחד הסוחרים המקומיים עם כמה אנשי עסקים יפניים. הסוחר סיפר להם בתור אנקדוטה, שבכפר שלו היה חי איזה יפני שנכלא בגולאג. הסיפור שלו סיקרן את היפנים והם התחילו לחקור את מקורו.. עד שמצאו אח של יאשה/יאסבורו ויצרו קשר איתו.
     
    עולמו של יאשה התמוטט כאשר אחיו סיפר לו שאשתו היסקו ובתו שרדו את המלחמה וחיות ביפן - בנו נפטר בקוריאה -. לאחר 50 שנה, אשתו היסקו עדיין חיכתה לו. הידיעה הזו השאירה את יאסבורו מבולבל, הוא לא ידע אם להשאר ולהמשיך את חייו לצד קלוודיה או לחזור ליפן כדי לקבל בחזרה את היסקו ובתו וכל מה שהשאיר אחריו. קלווידיה החליטה עבורו: היא אספה את מעט החסכונות שהיה להם והשיגה דרכון עבור בעלה, ובנוסף, התגרשה מבעלה כדי שהוא יוכל להחזיר את חייו הקודמים.
     
    ''
     
    קלוודיה הקריבה את האושר שלה והתעקשה שהוא צריך לחזור לזרועות אשתו שחיכתה לו מעל 50 שנה. בנוסף, עם הקצבה שיקבל ביפן, הוא יוכל סוף סוף לקבל טיפול רפואי ראוי, כי בריאותו היתה רופפת מאוד.
     
    ''
     
    "אשתו הייתה זקוקה לחבקו שוב, ובתו זקוקה לאב [...] כאשר נתתי לו ללכת, הרגשתי שמחצית לבי נעקר. האשמה היא לא של אף אחד, רק הגורל. הוא סבל הרבה ומגיע לו חיים טובים יותר במולדתו", סיפרה האשה האוהבת.
     
     
     
    ''
     
    במרץ 1997, הם נפרדו בנשיקה לוהטת ושניהם חשבו שזו הפעם האחרונה שיתראו.. אך זה לא היה כך. כל שבת הם דיברו בטלפון ויאסבורו שלח מכתבים, מתנות וכסף תמיד שיכל.

     
    ''
     
    ''
     
     
    סופר יפני שמע על הסיפור המרתק הזה והחליט לכתוב ספר על המשולש הרומנטי הזה שלאחר מכן הפך לסרט. הסיפור הדהים את החברה היפנית והוקמה קרן מימון כדי לאפשר לקלווידיה לנסוע ליפן.. והמפגש התרחש! אם החיבוק בין יאסבורו לקלוודיה היה עוצמתי ומרגש, החיבוק בין קלווידיה להיסקו, לא נפל מזה בעוצמתו.. לא היה צורך במילים, הדמעות סיפרו הכל.
    ''
    עם אשתו היפנית 
     
    בספטמבר האחרון נפטרה קלווידה נוביקובה בגיל 94. מותה עבר כמעט בלי משים ברוסיה, אבל לא ביפן, שם הפכה לסמל של אהבה והקרבה. לאחר מותה, הגיע  לכפר פרוגרסו מכתב פרידה מרגש מיאסבורו לאשתו האהובה, כאילו היא עדין בחיים:
     
    "קלווידה! נודע לי שמתת והכאב מכריע אותי. ניסיתי להתקשר אלייך ב-30 באוגוסט, ביום הולדתי ה-96, אבל לא הצלחתי. כל ה-40 ויותר שנים שחייתי איתך ברוסיה, היית לצידי, תמיד תמכת בי. תודה לך על הכל..
     
    היתה לי ההזדמנות לחזור ליפן רק הודות המאמצים שלך, ואני כל כך מודה לך על זה. אני זוכר אפילו שבנינו שני ארונות קבורה לשנינו. לו יכולתי עכשיו, הייתי רץ לעברך והייתי מחבק אותך חזק חזק. אבל אני חסר אונים.. תנוחי בשלום, קלווידה יקרה.
     
    יאסבורו שלך"
     
    איזה סיפור נפלא ועצוב בו זמנית. איפה? איפה יש עוד אהבות כאלו? ארורות כל המלחמות ההורסות כל חלקה טובה!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/12/14 00:56:
      מדהים...סיפור מדהים.
        10/12/14 23:53:
      וואוו

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין