בצלאל גרוס, שכן מבניין סמוך לבית מגוריי, איש לבבי ונעים הליכות, התקרב לעברי ושאל: "האם אתה מתעניין בציור?" אפשר לומר שכן, השבתי לו בנימוס. "אם כך, אתה מוזמן לעלות לביתי כדי לראות אצלי כמה ציורים", אמר ומיד פנה לכיוון בניין מגוריו. קשה היה לי לסרב להצעתו והלכתי בעקבותיו. תוך כדי טיפוס במדרגות שאל אותי: "בן כמה אני לדעתך?" משלא הצלחתי לנחש את גילו, השיב: "אני בן תשעים ושבע, מרגיש עדיין חזק ובריא".
השכן גר בדירה מרווחת, מסוג הדירות שבנו לפני שישים שנה בצפון תל-אביב. על קירות החדרים היו תלויים ציורים נאים של כמה ציירים ישראליים, אולם רק שני ציורים מצאו חן בעיניי במיוחד; ציור שמן טבע דומם רגיש בצבעוניותו של הצייר שמואל טפלר, ואקוורל פרחים בגוונים כחולים וירוקים של הציירת לואיזה וילהלם.
מנין לך האהבה הגדולה לציור, שאלתי את בצלאל?
"בצעירותי למדתי בחוג לציור אצל הצייר משה רוזנטליס, וגם ציירתי תקופה מסוימת לפני שעברתי לעסוק בהוראת ההתעמלות". על קירות הדירה הציג בצלאל גם כמה ציורים פרי מכחולו.
בצלאל, האם תהיה מעוניין למכור לי ציור או שניים? שאלתי.
"איזה ציור אתה מעוניין לרכוש?", רצה לדעת.
מה עם ציור השמן על בד של שמואל טפלר, למשל?
"בחרת דווקא ציור שאני אוהב וקשור אליו מאוד", השיב.
לא הצלחתי לשכנע את בצלאל למכור לי את הציור, לא עזרה לי אפילו ההצדקה שהצייר שמואל טפלר היה אחד ממוריי הנערצים. הוא גם דחה על הסף את ההצעה הכספית הנדיבה שהצעתי לו עבור הציור. נפרדתי מדירתו של שכני קצת מאוכזב, כי לא צלח בידי לרכוש את הציור, אך גם מלא כבוד והערכה לאיש שלא ויתר על היצירה שאהב.
שמואל טפלר. טבע דומם. שמן על בד. גודל: 42x34ס"מ
משה, גבר צעיר ונמרץ, בעל משרד תיווך נדל"ן בבניין מגוריי, עסק מספר ימים בפינוי דירה. לשאלתי לפשר ערימת החפצים הגדולה שנערמה על המדרכה וחסמה את המעבר לבנייננו, בישר לי כי שכננו הוותיק והיקר בצלאל גרוס, נפטר לפני שלושה שבועות, ועליו הוטלה המשימה הקשה לפנות את תכולת הדירה.
אני מקווה שלא זרקת את הציורים שהיו בדירה, הגבתי בדאגה למשמע הבשורה המרה.
"בוודאי שלא! את הציורים לקח בנו של בצלאל", הרגיע אותי משה.
משה, תעשה לי טובה, במידה ותפגוש את בנו תשאל אותו אם הוא מוכן למכור לי ציור או שניים, ביקשתי.
עו"ד שמואל גרוס, בנו של בצלאל, התקשר אליי כמה ימים לאחר מכן. קבענו שניפגש למחרת בדירתו של אביו המנוח.
הלב נצבט למראה הקירות החשופים בדירה הריקה והמיותמת.
"איזה ציורים מעניינים אותך?", פנה אליי שמואל תוך כדי שהוא פותח את דלתות אחד מארונות הקיר שבדירה.
האקוורל של לואיזה וילהלם והשמן של שמואל טפלר, השבתי.
"נראה לי שאת ציור האקוורל של לואיזה כבר פספסת, בני אהב אותו מאוד ולקח אל ביתו. למזלך, הציור של טפלר עדיין כאן". לאחר חיפוש קצר, שלף שמואל את הציור הנחשק מהארון והניחו לפניי.
|
