חשבתם פעם כמה קל ונוח להיות בינוני? הבינוניות ממש עוטפת אותנו, בכל מקום אליו נפנה את ראשינו נמצא אנשים בינוניים, לא שזה רע להיות במקום הזה כפי שנראה אבל....

למשל השבוע הלכתי למשרדי מס הכנסה בסמוך למקום מגוריי. שלפתי פתק מהתורמט שפלט בחסד את המספר וגם אני חיכיתי בסבלנות שעה ארוכה שתידלק הנורה האדומה ועליה יתנוסס כלאחר כבוד מספרי 138.

נכנסתי למשרד קבלת קהל, משרד גדול ומרווח עם 6 עמדות מזוודות במחשב, טלפון, פקס, שולחן אישי וכל הדרוש לעבודה שוטפת של פקיד השומה (כך מכנים אותם). אבל הפלא ופלא מתוך 6 עמדות רק שתיים מאוישות.

ברוב נימוס שאלתי את פקיד השומה היכן נעלמו עוד 4 פקידים הייתכן שיש מחסור בכ"א במגזר הציבורי? אז ככה אחת בשירותים, אחד הלך להכין קפה, אחת הלכה להוציא את הבת מהגן ואחד הודיע שהוא חולה.

תשובה נפלאה למצב מופלא עוד יותר (ניצול של 30% מכ"א). לאחר שסיימתי את עיסוקיי הפניתי את מבטי אל שלט המורה ברוב הדר על שעות קבלת קהל על פניו מרשים ביותר  קרוב ל 28 שעות שבועיות. אבל אז הכתה בי השאלה שלא מרפה ממני עד עכשיו, אם יש להם רק 28 שעות לקבלת קהל איך זה שבשאר 17 שעות העבודה השבועיות הם אינם מוצאים את הזמן לצאת לעיסוקים.

מצד שני מדוע כן, הם נותני שירות מבחירה, אין להם שום אינטרס מובנה לתת שירות מצוין, הם אינם מתוגמלים על פי טיפול במספר פניות, איום הפיטורין אינו מרחף מעל ראשם, יש להם קביעות ותנאים אז קדימה והידד לבינוניות.

גם בחיי הפרטיים אני חייב לציין שהבינוניות פושה. כמה פעמים אישתי היקרה מבקשת ממני לעשות דבר זה או אחר אבל בדיוק באותו רגע לא בא לי, קורה גם לכם לפעמים לא? כמה פעמים אנחנו חוצים צומת כמעט בירוק, כמה פעמים אנחנו כמעט מגיעים, כמעט מגשימים, כמעט עושים, ואז אומרים לעצמנו אם היה לנו יותר מזל, יותר אומץ, יותר חוסן, יותר כסף, יותר... 

ברצוני לגלות לכם סוד שהוא נחלתם של המצליחנים שלקוח מתוך עולם הספורט- בספורט אין כמעט, או שאתה מקום ראשון או שלא. או שניצחת או שלא, או שקלעת/הבקעת/הפלת או שלא ואם לא אז הפסדת, נ-ק-ו-ד-ה!

על מנת להיות מצוינים עלינו להציב לעצמנו סטנדרטים ברמה יוצאת דופן. כי כל עוד נחיה בסטנדרטים טובים נגיע לתוצאות שהן רק בינוניות ותו לא.

זכרו כי אלו שכמעט מגיעים, כמעט עושים, כמעט זוכים מגלים בסוף שהם גם כמעט חיו....

רועי גולדפרב  M.B.A;M.A חבר צוות בAGEL