ורד לב מתה לאחר מאבק ממושך וכואב במי שאנסו אותה - אביה והמערכת.ואני שואלת: מה אנחנו יכולות לעשות כדי לשנות?

כל כך הרבה תיקי אונס נסגרים מחוסר עניין לציבור, מהתיישנות (לא אחת בגלל סחבת של המערבת), מחוסר הוכחות (כאילו שניתן להוכיח אונס שנים לאחר שהוא קרה)...

שוב ושוב אנחנו עומדות עירומות, כואבות, פגועות ובעיקר לבד - מול מערכת שממשיכה את הפגיעה בנו, לעתים, עד לחוסר יכולת להכיל עוד את הכאב ואז, מוות, שיגעון...

עד מתי גברים יאנסו אותנו ואז גברים אחרים ישלטו בהחלטה אם להעמיד את האנשים לדין?

מי שחוקרים ילדים - הם חוקרי נוער שהוכשרו לזה. מי שחוקרות נאנסות - הן חוקרות שהוכשרו לזה. אבל מי שמחליטים אם להעמיד לדין את האנסים - הם ב-90% מהמקרים גברים בעצמם, חסרי כל הכשרה בתחום האונס והפגיעה. הם עו"ד טובים יותר או פחות, אבל כמה מהם נאנסו? כמה מהם אנסו? כמה מהם מבינים מה עובר עלינו?

ואולי הגיע הזמן שיוקם בית דין נפרד לטיפול בעבירות אונס או הטרדה מינית? אולי מי שצריכים להחליט על העמדה לדין בעניין שכזה - צריכים לבוא מבית משפט שכזה או לפחות לעבור הכשרה מעמיקה בנושא? איך יכול להיות, שהמשטרה כבר למדה ברוב המקרים לבצע את עבודתה, אבל שוב ושוב הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט - אונסים ומוציאים להורג את הנאנסות?

הגיע הזמן שנדרוש שינוי - ועכשיו הוא זמן טוב לדרוש אותו.

אני קוראת לקואליציות הנשים להתאחד בקריאה לכל המפלגות המתמודדות, להוסיף למצע שלהן סעיף שמתמודד עם הפגיעה הנמשכת בנאנסות במערכת המשפט - והדרך לשנות את המצב.

בואו נצא מהמקום של הקרבן אל מקום של לקיחת אחריות על חיינו ועל הטיפול בנו. בואו נדרוש שינוי.