אם הדרך לליבו של הגבר עוברת דרך קיבתו, אני לא ממש אגיע רחוק. אל מול פצצות קולינריה אחרות בגילי, שכישורי הבישול שלהן, ולא חשוב מאיזו עדה, יכולות לבשל להן תוכנית אוכל בערוץ 2, או לפחות ארוחת שבת שמרשימה את החותנת, אצלי הם מסתכמים בעיקר לטיגון חביתה, חריכת טוסטים ובימים מתוחכמים יותר הוא אף נוסק לכדי זריקת כמה ירכיי עוף מתובלים בתנור ופסטה עם רוטב עגבניות (אמיתי! ). אכן, גאווה ישראלית. וזה עוד התקדמות משנים עברו. בדירה הקודמת שבה גרתי בשלב מסוים לא היה כלל גז, עד היום לא זכור לי בדיוק מדוע , אך מה שהיה יכול להציק לכל יצור אנוש , שזקוק למותרות של ביצה קשה או סתם חלב חם, לא ממש הטריד את מנוחתי. מספיק צנועה הייתי בשביל להסתפק בכיריים חשמליות, שסיפקו אותי בהחלט, על אף שלקח להם שנתיים וחצי להרתיח מיים והם נראו כאילו שלפו אותם ממחנה קיץ של הצופים ב1970 . אז פחות הוטרדתי מזוטות כמו בריאות, הזנה ומרץ, והסכמתי לעקל זבלים תעשייתים כגון "מנה חמה"(ועם אוסם הסליחה אבל הם המייסדים של , ושאר אבקות קלות להכנה שאינן דורשות אפילו שליפת צלחת מהארון. מעולה לעצלנים. אז בהחלט הסתפקתי דברים פשוטים להכנה כמו חביתה, טוסט ופופקורן במיקרוגל. מאז התקדמתי קצת והצלחתי להפיק מידי הפלא שלי גם רטבים שבסיסם אינו אבקה דלוחה, 1.5 סוגי מרקים ואפילו דג בתנור . עם זאת, התנור רק התחיל להתחמם ומסלול שיש ארוך עוד לפני. עכשיו אני חייבת להתחיל לרסן את עצמי, לאחרונה התפרעתי קצת (אירועים , חגים , שעות טלוויזיה מרובות) וחצי מזוגות המכנסיים שלי שלי לוחצים על בטני , קניית קולקציה חדשה אינה באה בחשבון, נהפוך הוא, עלי לצמצם בדחיפות את הוצאות כרטיס האשראי, וזה כולל גם כמה שפחות לאכול בחוץ , גם לא את הסלטים שנראה לנו שהם "בריאים" אך הם מוצפים בשומן וגבינת עיזים של 32% שומן. אני פשוט חייבת לחסוך כסף וקלוריות מיותרות ולהתחיל לבשל לעצמי. מול כל אלו שבישול מרגיע אותם משכיח מהם את הבלי היום, עבורי מדובר במשימה קשה, כמי שחלק ניכר מימיה מתנהלים בארוכות מחוץ הבית ומושכים בטבעיות לחטיפת פיצה במדרחוב, או ארוחות פיצוי בבתי קפה. אני אתחיל בדברים הפשוטים, חשבתי בתמימות והתלהבות של מתחילים. מכיוון שאני רוצה לאכול אוכל בריא כדאי ללקט כמה ירקות צבעוניים ויפים. הלכתי לחנות לקנות כמה מהזן הנדיר הזה עבורי. לבשל כרובית אני דווקא יודעת, מאוד פשוט, שמים כרובית במים רותחים , ובשביל שיהיה לזה בדל טעם אפשר להוסיף טחינה (והופס הכפלתי את כמות הקלויות פי 5), מכיוון שזריקת ירקות למיים בסיר והמתנה של 7 דקות זה כבר קטן הפעם החלטתי לאתגר את עצמי. הלכתי על בישול של כרוב ברוטב עגבניות בתוספת אורז, עם מיני תיבולים, לפי מתכון שהוצאתי מהאינטרנט 20 דקות תמימות השקעתי ביצירת המופת שלי, הולכת לפי ההוראות כמו ילדה טובה. ולא שזה היה נפלא, זה היה די מזעזע. אם התפוח לא נופל רחוק מהעץ, אצלנו בבית בכל הנוגע לבישול , התפוח נבעט קילומטרים, כאילו בעט בו אלוף בתחרות הגולף בקיסריה. מאבי מאבי את כשרון הכתיבה, (טוב שאני טובה במשהו אחד לפחות, רק חבל שזה לא אכיל), לאחי הורשתי המעופפות הבסיסית, אבל יכולות הבישול המרשימות של אימי נותרו אך ורק בצלחתה. לפעמים היא מדהימה אותי. גם אם מדובר ביום חמישי והיא מותשת משבוע עבודה ממושך ודברים נוספים שהיא עושה בחייה, זאת מפיקה תוך מספר שעות ארוחה בת 2 סוגי סלטים, 2 מרקים, 3 פשטידות, פסטה, פיצה ביתית , חומוס עבודת יד, (בשביל האותנטיות כמובן ) עוגת הום מייד למהדרין, וסלט פירות. פעם שקלתי להאשים אותה בכך שכשהייתי ילדה לא ממש נתנה לי לעזור לה בבישולים אלה הניסה אותי מהמטבח, אבל האמת היא שלא הותרתי לה הרבה ברירות כי כל נוכחותי במטבח כללה חיסול עוגיות חמות מהתנור, וליקוק של יותר מידי קצפת מהמיקסר. חוץ מכמה פעמים שעזרתי ללוש בצק וגם אז התלוננתי שזה נורא דביק, לא הייתי לעזר רב וכישורי בישול מופלאים לא נגלו. אמרו לי שכשיהיו לי ילדים גם אתחיל לבשל, כאילו שעם לידתם והתפתחותם לכדי יצור שמסוגל לספוג יותר ממטרנה גם ידיי יקבלו את מגע הקסם של השפים הדגולים ומטבחי יהפוך לזירת יצירות קולינריות הלקוחות הישר מהשולחן של אהרוני. "זה לא ממש עניין של בחירה" אמרה אחותי, "פשוט לא תהיה לך ברירה, הרי ילדים צריכים לאכול משהו ורצוי שזה לא יהיה רק שניצל קפוא ובמבה לקינוח". האמת הלא בריאה היא שהרעיון של לקחת את ילדי לסניף מקדולנד הקרוב ולהתחרע במשותף על ערימות צ'יפס המבורגרים נפלאים מסודרים בין לחמניות של קמח לבן נראית לי כמו חלום אמריקאי. אתם יודעים כמה זמן לא שתיתי קולה עם סוכר? אוכל זה נושא כה ענק שמתקשר להכול כמעטו, בטח גם ליחסים זוגיים. אחד מנקודות השיא של היחסים שלי ושל האקס היו ארוחות ליל שישי המשותפות בהן הוא בישל ואני עזרתי דרך צפייה בטלוויזיה. בתחילת הקשר מאוד נרגשתי מכך שחבר שלי מבשל למעני, זה היה נפלא בעיני, מעין דרך יצירתית וטעימה בה הוא מעניק לי מאהבתו. אחר כך זה כבר לא היה משנה. כולה אוכל. זה שלפניו לא הסס להגיד לי בחצי צחוק חצי רצינות:"אישה, את צריכה לדעת לבשל!" ולא שמדובר פה על איזה שייח סעודי, אלא על סטודנט בטכניון, צעיר ונאור שגר בכרמל. אחת מחברותי הטובות החליטה להשתמש בכישורי הבישול שלה למטרה נעלה- להגיע לליבו של אהובה דרך קיבתו, שיטה ותיקה שכנראה תמיד עובדת . הוא הוזמן לארוחת ערב בביתה בערך יומיים וחצי אחרי שהם נפגשו, מבחינתי, זמן מוקדם מידי בהתפתחות הקשר בכדי שאטרח לקלף גזר עבור מישהו, ועדין עיתוי נפלא להמשיך לזלול במסעדות, אך לחברתי היה ברור שהבחור שווה את ההשקעה ואת שטיפת הכלים של אחרי, כולל עוד כמה דברים שנעשו כקינוח.. הימור נכון כנראה משום שכיום הם נושאים ומתענגים על הפשטידות המופלאות שלה ועוגת הגזר (גזר?מה קרה לשוקולד הוותיק?) שהיא יודעת להפיק מעצמה תוך כדי טיפול בתינוק ופיתוח קריירה. אולי אני צריכה לקחת ממנה כמה שיעורי בישול מזורזים או לפחות להלוות את הספרים של רות סירקיס. אצל חברתי איילת, העניינים מתגלגלים בטעם שונה, חמוץ מריר משהו. עד גיל 35 הספיקה לדאבונה להתנגש מספיק בחורים תימהוניים ודייטים הזויים שיכולים למלא את אמפי שוני או לחילופין לגרום לה לרצות להגלות את עצמה לאי האבודים/ דות. רובם בישלו לה סירי ענק של דייסות, תסכולים ואיבוד תאבון לחיים, משום כך לא מפתיע שהיה לה קצת קשה לעכל את החבור הטוב והבשלן שהכירה, אחד שנכנס כמה פעמים בחייו למטבח ואפילו הדליק את הגז. בפגישתם השנייה, הציע לה הבשלן החביב להיפגש לביתו שם יכבד אותה בארוחה מושקעת הכוללת ---קינוח איכותי כמו אגס ברוטב שמנת וקרמל. "משקיען! נו והיה טעים?" קראתי בהתלהבות בעודי תוחבת עוגייה עבשה לפה, כפיצוי. "לא הלכתי.." היא מודה "נכון שאני קצת שמרנית בשביל להגיע אליו הביתי כבר בדייט השני, אבל אגס ברוטב שמנת וקרמל ? זה קצת טו מאצ' בשבילי, שלא לדבר על הקלוריות והסוכר"