זהו באופן רשמי עוד שבוע בדיוק ב 22/12/14 אהיה בת 50. בגיל 20 חיכיתי ל 30 ב30 ל40 וכן הלאה. גם עכשיו עם כל ההנאה שאני מפיקה מחגיגות ה 50 ויש הרבה, אני מסתכלת אל עבר ה60 בציפייה שנובעת מתוך מחשבה שיהיה לי עוד יותר כיף ושמח. מגיל צעיר חייתי בתחושה שבכל תקופה יש משימות שצריך להשלים/לבצע ושזמן הכיף והשחרור יגיע מאוחר יותר. זה לא שלא נהניתי תוך כדי ביצוע כל "המשימות" כמו מציאת בן זוג, הולדת ילדים, מציאת קריירה וכו אבל ידעתי שתחושת הכיף שנובעת משחרור רגשי /כלכלי תגיע מאוחר יותר. בגיל 45 הרגשתי שהנה אוטוטו זה יגיע אבל עדיין היו לי לפי התכנונים שלי עוד כ 10 שנים של עבודה, התחייבות וזה גם אומר שלא יהיה לי מכשיר טלפון סלולרי עד שאפרוש.עבודתי ככל שמספקת אותי עדיין כובלת אותי באופן מסויים ואינה מאפשרת לי לעשות כל מה שעולה בדעתי. אני רק מוסיפה 2 פסים כחולים בשיער או נוסעת להודו וכבר יש לקוחות שמרימים גבה. לא שזה מונע ממני אבל כפי שכבר הבנתם אני טובה מאד בדחיית סיפוקים ואני מחכה לרגע שבו כל צלצול שישמע מהנייד יהיה רק שלי אנשים שאני באמת מעוניינת לשוחח איתם כמו שאני !! וכך בעודי פוסעת לי בשביל החיים התברכתי לי בבן זוג מקסים , מתחשב ומבין, בן זוג שתומך ומפרגן ושחושב שאני כמעט מושלמת. עד שאני מתערבת לו בעניני האודיו או האגרוף התאילאנדי שלו..בעל שאני עדיין חושבת שהוא חתיך ושמחה שהצעתי לו להתחתן איתי כי באמת באמת מצחיק אותי. יש לי 3 ילדים שונים אחד מהשני ומיוחדים שמלמדים אותי כל הזמן על החיים וליבי מתפקע מגאווה ונחת בכל פעם שאני חושבת עליהם. אני מלאת ציפיה לדברים שעוד מחכים לנו ביחד ועם בני זוגם או ילדיהם. (אבל שזה יהיה עוד הרבה זמן ). יש לי משפחה תומכת ומפרגנת שאני אוהבת מאד. הורים שתמיד העניקו רק טוב והיו משענת קבועה ויציבה בחיי. ,אחות ,שגדלתי איתה אך זכיתי להיות אחותה רק בשנים האחרונות, עם גירושיה המבורכים,ואח שתמיד היה ידיד נפש ושעימו אני יכולה בשניה לצלול לשיחות פילוסופיות עמוקות ולצחוק צחוק טוב. חברים נאמנים שעומדים לצידי בכל מצב שמח/עצוב שאפשר להתייעץ איתם לבלות ובעיקר לצחוק ולצחוק ולצחוק !! וכמובן גם משפחה מורחבת שתמיד כיף לפגוש ולשוחח איתה. עבודתי עדיין מהנה אותי אולם אני חושבת כבר על הסוף. וזה טוב. בשל המזל הגדול שנפל בחלקי בגיל 47 - חלה גופי בסרטן השד. נפשי שלא חלתה כלל ,צחקה והפיקה את המיטב מכל המצב: מהקרחת - הפכתי למסוגננת ביותר, בזכות הטיפולים שמנעו ממני שינה הכרחתי כל פעם זוג אחר של חברים לצאת לבלות איתנו כך סתם באמצע השבוע, ובזכות החולשה וחוסר התמצאות בזמן איפשרתי לבעלי ליטול את המושכות ולהרגיש כמה הוא משמעותי עבורי ועבור המשפחה.כמו כן החלטתי שאין טעם לדחות את היציאה לפנסיה עד 55 ואני פועלת לעשות זאת בגיל .52. בזכות כל מה שעברתי בחיי, שמחות מריבות מכאובים הפסדים ונצחונות, בזכות כל הספרים הרבים שקראתי פיתחתי לעצמי תיאוריות ותפיסות עולם שונות ומשונות שהופכות את חיי למאושרים ומלאים יותר. זה לא שכל חיי היו רק רגעים שמחים ומאושרים כמו כל בחורה צעירה וזוג בתחילת דרכו ידעתי גם רגעים קשים ,מריבות ובכי.אולם כשאני מתבוננת בעצמי פנימה היום אני מאד אוהבת את מה שגדלתי להיות. אז נשארו לי עוד כ 30 שנה כי זה נראה לי מספיק, ואני רוצה להגשים עוד כמה מטרות בחיי.עוד מקומות לבקר בעולם עוד "יציאות " מאזור הנוחות ובעיקר להמשיך לחיות את חיי באהבה מתגברת. אז תכננתי לי הרבה ארועים שונים ומשונים כדי לחגוג את יום הולדתי ולהפיק כמו תמיד את המירב מכל רגע. חגיגות יום הולדת היובל לא יסתיימו ביום אחד אלא ימשכו עד כמה שאוכל כי לא תמיד מספקים לך החיים הזדמנות להנות הנאה שלמה ומלאה ממי שאתה, ומממקומך בעולם ! יום הולדת שמח לי !אום שנטי אום |
