כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    פריצת דיסק

    2 תגובות   יום רביעי, 17/12/14, 00:01

    הלך הסטארטאפ. זה לקח משהו כמו כמעט שלוש שנים ודי. חברת האם נקרא לזה החליטה להמשיך בכיוון אחד בלבד, משהו שקשור לפוקוס ואם בהנהלה החליטו אז החליטו. קודם לנו סגרו עוד מחלקה, ושבועיים אחריהם אותנו. מה שפוקוס אז עד הסוף, לא רואים בעיניים, החלטנו, נגמר, ביי. פוקוס זה פוקוס ובלי קשר זה אחלה אוטו. נקראנו לכמה סגירות סופיות, ובסוף חודש זה אופישלי אנחנו בחוץ. מזל שאין יותר שביתה בלשכות התעסוקה ואפשר להגיע ברוגע ולחתום. פעם אחרונה שפוטרתי היתה בתקופת האינפלציה של בועת הדוט קום, מאז גם אני הספקתי להתפטר פעם פעמיים, ועוד כמה דברים.

     

    הלך ההארד דיסק. בן של זונה. ביום הראשון שלי באזרחות, בתור מובטל מן המניין, בעודי גונב עוד איזה מבט על איזו כתבת נדל"ן סזיפית במחשב שלנו בבית, הדיסק הקשיח מתחיל לעשות קולות כאלה של נחנק. חצי טרה של דיסק קשיח נהרסים בפחות מעשר שניות וזהו. מה לא ניסיתי. היה כנראה חולה סופני, ביטים על ביטים מקולקלים של מידע קורסים זה אחר זה, ולוקחים איתם את כל המערכת יחד לשאול. ואם זו לא מסה קריטית של חור שחור אז מה כן? זה לא היה נעים כל כך, כלומר אני סבלתי יותר. ניסיתי לכבות ולהדליק מחדש, זה תמיד עובד בכאילו. ואז מסך שחור כזה ובתרגום חופשי כתוב לי על המסך משהו בסגנון של: "אני מת יא מטומטם מה עוד אתה רוצה".

     

    הלך הגיבוי. אם גיביתי? ברור לפני חצי שנה פעם אחרונה, למי יש זמן לגבות בכלל? מידע רב ורגיש כמו קפא לעד באוקיינוס של ברזלים חסרי תועלת וחסרי חוט שדרה. אפילו הטכנאי במעבדה אמר שינסה להציל משהו, אבל הנורא מכל קרה וגם הוא לא הצליח. הוא גם אמר שכל הקבלים בלוח אם התנפחו ושלדעתו כדאי להתחיל להתארגן לקבורה מהירה. חיפוש מהיר בגוגל ואני מבין שיש כזה רכיב אלקטרוני שנקרא קבל, אצלי כנראה הם גם הספיקו להתנפח? מה יש לי בעייה גם עם קבלים עכשיו? בסדר מה אני מבין בזה, הולכים על מחשב חדש. במקרה הטוב, כמו קודמו יחזיק שבע שנים. במקרה הטוב השני אני יוצר קשר עם חברה להצלת חייהם של הארד דיסקים אובדניים - הסטטיסטיקות מראות שהם מצליחים להחיות אותם או לפחות להציל את המידע ואו, חלקים ממנו. ואני חושב על התמונות של הילדים בחצי שנה האחרונה. מקלל. בעיקר מקלל.

     

    הלכה השינה. כולם פה בבית היו חולים. טוב זה בטוח התחיל מהנאחס של המחשב, אריאל בדיוק יצא מאיזה וירוס, מירב נדבקה, גילי אחריה ועכשיו אריאל שוב פעם, כן זה עושה שכל, הוא רק התחיל משפחתון, ומי שלא מקיא בבית הזה לא באמת חולה. מזל שיש לי ג'ל חיטוי לידיים, זה בטוח יציל אותי, או שלא. אני כבר לא זוכר איך ישנים. בטח עוד שעתיים מישהו יתעורר שוב, יקיא, יילך מחר לרופא וחוזר חלילה. לפחות מישהו היה מקיא על ההארד דיסק, שיישרף בגהינום של הדיסקים אמן. מן קטע כזה שלי של לנקום, אבל לגבי הקבלים עוד לא החלטתי איך תראה הנקמה.

     

    הלכה המנוחה של תקופת הבטלה. בין רופאת משפחה לרופא תורן, מירב בסופה של חופשת לידה, אני בסופה או בתחליתה של עוד לא ברור לגמרי איזו תקופה - רק בריאות. היום צילצלו מהחברה הזו שמנסה להציל הארד דיסקים שניסו לפגוע בעצמם, כן ממש כמו זה שלי. והם אמרו לי שהנזק עצום ושכל המאמצים עלו בתוהו. שאלתי את ההיא שצילצלה לבשר לי מה בעצם הדיסק שלי עשה לעצמו, והיא מלמלה לי משהו על ראשים שפשוט חרטו את המידע עמוק מדי, חריטה עמוקה? חרטו את עצמם לדעת שאלתי? משהו כזה. HEAD CRASH  בשפה מקצועית, וזה לא ממש עזר לי בלהסביר למירב איך לעזעזל לא גיביתי. וכך מצאתי את עצמי משפיל מבט, ובישרתי למשפחה חולה ברובה, בלב כבד, על אובדן כל הזיכרונות המתועדים שלנו בחודשים האחרונים.

     

    הלך וועד הבית. זהו נגמרה לי הקדנציה בתור היו"ר הכל יכול. עד שכבר היה לי קצת אבל רק קצת הרגשה של כוח ואסרטיביות, נאלצתי, בשמחה רבה, להעביר את התפקיד שעשיתי בגפי לשניים. תמיד אמרו לי שאני לוקח על עצמי יותר מדי, אז שניים לקחו את זה במקומי תודה לאל, והנה מתחילות המריבות עכשיו על גובה דמי הוועד. ואם לפרוש אז בשיא. ככה זה שכונה פירסט קלאס, פלוס חברת ניהול. הרבה מנהלים זה הכי טוב, הכל זורם.   

     

    הלכה הזוגיות. שנינו בבית עכשיו. תיקון. שנינו בבית עכשיו וכל פעם עם ילד חולה אחר. אנחנו לא רבים יותר מדי, אבל כשצריך אז אני נותן את הכל, גם מירב. ריבים בנאליים כאלה של אמצע הלילה, לא יותר מזה. "מה, אתה לא רואה שהוא הקיא עליי, תקום כבר תעזור לי יא פלגמט", ואז אני קם, נותן את הפרצוף הסמי מבוהל סמי מופתע: "אוי ממי תראי הוא הקיא עלייך?!" ואז היא נשברת, ריפלקס ההתנעה של ההקאה מתחיל לעבוד והיא מקיאה גם. אה, מי סופר, אני מת עליה עם או בלי.

     

    ואיפה אני הייתי עד עכשיו? עבדתי, הייתי קצת מתחת לראדר, עברתי כמה דברים, פוטרתי, החלפתי מחשב, קברתי הארד דיסק, הורדתי טיפה במשקל וזהו פחות או יותר. דואג למירב שתישן, לקטנטנים שיהיו בריאים, דואג הרבה לעילי ומתחיל לחשוב ברצינות על כלב. פיתחתי שיטה ששברה את מירב ועכשיו גם היא, שונאת החיות המוצהרת, מוכנה להולך על ארבע גדול עם שערות. זה יעשה רק טוב לילדים, וגם לי.

     

    בבקרים אני וגילי הולכים ביחד לגן סופסוף. בדרך כלל היא נשארת בגן ואני חוזר הביתה לסידורים נקרא לזה? גילי מגדלת עכשיו אופי, בעיקר אופי מצווה כזה: "אבא תביא לי מייד!" טפו מלח שום שתהיה בריאה, טפו. וכמה אני שפוט שלה, יודעי דבר אומרים שזה רק יילך ויחמיר עם השנים, אני נוטה להסכים.

     

    כעת לא נותר לי אלא להתמקם לעוד לילה לבן על הספה בבית כי הנסיך הקטן והחולה סוג של ישן עם אמא שלו, ככה הוא לא יעיר את אחותו הגדולה ויחסוך מעצמו כמה כאפות מזו העלמה הצעירה, אני כונן תרופות, יישלחו אותי להביא איזה נורופן או משהו. מחר על הבוקר שוב גיחה לרופא, בתקווה שהגבר הקטן יילך ויבריא. אולי פעם נחזור לישון, כרגע זה לא נראה באופק.

     

    מוקדש לכל אלה שלא גיבו כמו שצריך, ושונאים את עצמם רק קצת.

     

     

    עמית       

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/12/14 07:16:

      צטט: arikr7 2014-12-17 05:56:16

      העיקר שהפלורנסט במטבח עובד ;-)

       

      לא, ואני עדיין מחכה לכבודו...

        17/12/14 05:56:
      העיקר שהפלורנסט במטבח עובד ;-)