"חוקרים טוענים שההתמסרות המאפיינת את המאמינים היא תוצר לוואי של היכולת להתאהב עד כלות"
אני קין דופק בדלתך בליל סופה וסער, מטנף את השטיח שכתוב עליו "זהירות" נושא קרטון עמוס ירקות מעופשים, הבאתי לך מתנה את הכחול שבעיני.
היית יפה פעם עכשיו את נובלת הולכת וחסרה כמו אגם בהתייבשות אני מדמם אהבה מהוורידים עוד מעט ואהיה פגר על השטיח
את גוררת ארונות מחדר לחדר שלדים נופלים בצווחות דקיקות תינוקות שלא נולדו רעבים ללחם בית האימה הוא בית האהבה
עוד מעט והתשוקה תישפך מערוותך הדלת תיפתח והפגר יפול פנימה העור שלי סמרמר כמו חתול חבקי אותי אחות נשמה עוד אחת
|