בנימין נתניהו הוא אימפוטנט פוליטי, שברמייה ותחבולות השתלט על תת-המודע של הבוחר הישראלי רק, ואך ורק כדי ליהנות ממנעמי השלטון. הוא הוכיח בכל מעשיו שגורלה של המדינה אינו מעניין אותו - עניינו במנעמי השלטון לו ולמשפחתו; באותה מידה במדויק השתלטה על תודעתו אשת חיקו הנצחית, הלא היא מיס פיגי, והוא חושש לאכזב אותה מהאובססיה שבה היא לקתה - להיות לעולם "הגברת אשת ראש הממשלה" ולספק את הצורך המוזר שלה להתעמר במשרתותיה ומשרתיה. 

וכאן המקום להסביר את הרמייה העומדת בבסיס מדיניותו: האמת היא שהפלסטינים אינם מוכנים להשלים עם קיומה של ישראל, הם, בדיוק כמו ביבי, מרמים את העולם כאילו הם מסכימים לנוסחת "שתי מדינות לשני העמים". ביבי, במקום נאום בר-אילן השקרי, היה צריך להכריז על הפסקת ההתנחלויות והבנייה בהתנחלויות, במשך נניח שנה, ולתת הזדמנות לפלסטינים להוכיח את תום לבם בפתרון הסכסוך: אבו-מאזן יפסיק לדרוש זכות השיבה והחמאס יכריז על נטישת דרישתו לכל פלסטין והשמדת ישראל. 

ביבי חושש מהמתנחלים המשיחיים שיכולים לשים קץ לשלטונו ולכן, מאז שנבחר לראשות הממשלה הוא מזגזג בין שתי הגישות לפתרון הסכסוך, רק כדי לשבת בבית ראש הממשלה.

על כן אין לגנות את ציפי לבני שקראה לו אימפוטנט פוליטי, כי זו האמת. צריך לתת הזדמנות להרצוג-לבני להגיע לפתרון הסכסוך או להוכיח לעולם כי הפלסטינים אינם מאפשרים פתרון לסכסוך. וזו איננה דרישה מוגזמת מן הבוחר הישראלי השפוי.