שכל עולמו נקנה בשעה אחת עם יו"ר מפעל פטרו-כימי ממפרץ חיפה.

רוב רובה של היממה מוקדש לעשיית חישובים:

מחר אדבר עם המנהל שלי, הוא בטח יאשר את העיקול.

הנה – הגיע מחר. הוא אישר.

הנה עבר שבוע – אני בפגישה עם היו"ר, אחרי שעליתי במעלית שעושה `ווווושששש` הידרופוני.

הנה הגבות שלו משתפלות בקצוות, והשפה עליונה שלו רוטטת.

הוא יודע שאני יודע שהוא מפחד כמו שלא פחד מכיתה ו`, ממאיר שאולי בבית ספר עלומים בחיפה – אשתו והמאהבת לא יודעות את זה. מבחינתן, הוא היו"ר גם בבית.

כי הוא אולי בפגישה עם פקיד שומה קטן, אבל עדיין גבר.

אני בונה לאט לאט את השיחה בינינו. שלום שלום, ומה שמך, וכמה זמן אתה עובד במס הכנסה, וכמה זמן אתה כבר יו"ר, ומרשים ביותר.

הוא כבר היה בסרט הזה, לי זו הפעם הראשונה.

את הפקיד שומה שאמור היה לעשות לי את החפיפה, שמו ביום רביעי שעבר בחלקה 18 בסגולה.

חטף דום לב כשהתלווה לצוות הוצאה לפועל.

לא רוצה להיות סרקסטי, אבל בעל החוב לא בדיוק מירר בבכי.

ראש הצוות של פקיד השומה הראה לי את הסוכריה שזרקו עליו. אחת מני רבות. תוצרת חברת `מגדניה`.

שבוע הבא אני אבדוק מה המצב של `מגדניה`.

אפתח להם תיק במס הכנסה, ואשלח להם מכתב בצבע אדום וחגיגי.

אחרי הפתיחה הרשמית, המזכירה של היו"ר נכנסת עם כוסות קפה עוגות ועוגיות.

הרבה זמן הם התכוננו לפגישה הזו, ולי אסור להתרשם. אני מראה לו את המספרים של שנה שעברה, ומחמיא לו על הרווח הנקי. הוא מחויך, בטוח בעצמו. נכנס למלכודת כמו ארוחה פוטנציאלית של פועל תאילנדי.

ואז אני הופך דף, ועם העט נתקע על מאי אשתקד.

- פרט לי ממה מורכבת העמודה שונות בהוצאות שלכם למאי.

הוא מתקשר לסמנכ"ל כספים ולמבקר החברה. הם היו אמורים להיות קודם, והוא דורש מהם `לעוף למעלה עכשיו`.

אנחנו ממתינים. חסרה לי מוזיקת רקע של מעליות, ואני שואל את עצמי – איך זה שבארץ אין מוזיקת רקע למעליות.

הם נכנסים, מתיישבים – האחד בכבדות. זה בטח סמנכ"ל הכספים.

השאלה מופנית אליו, ואני יודע איך הוא הולך לנסות למרוח אותי, ולטעון ששלושה מיליון שקל הועברו כתרומה לעמותה.

אני יודע שזה מה שהועבר לסמנכ"ל חברת בניה. כמובן בגלל העיניים שלו.

פני פוקר. תמיד חלמתי שאני אגיע לזה יום אחד, ואצליח להעמיד פני פוקר. ברגע האמת הכל מתפקשש ואני נקרע מצחוק. הם צוחקים איתי. צחוק של הנידונים למוות. רגע לפני שהם הולכים לחטוף, הם גועים כעדר.אני מרצין, הם קולטים ויברציות שליליות ומצטנפים בכסאות שלהם.אני מתחיל להציג להם את המסמכים של חוקרי מע"מ, והיו"ר תופס את הראש.

סמנכ"ל הכספים קם ופונה לדלת. הוא נועל אותה.אני מסתובב לכיוונו. מנסה להבין אם זה בסדר, שפגישה רשמית מתנהלת בדלת נעולה. הוא שעון על הדלת, ואני פונה חזרה לכיוון היו"ר, ממשיך בהצגת המסמכים. 

היו"ר מפשפש במגירה ושולף משם אזיקים. מבקר החברה קופץ עליי מאחור ומטיח אותי לרוחב השולחן. היו"ר אוזק את ידיי לעוגן בקיר, מעבר לשולחן. כך שאני בתנוחה של 90 מעלות, רכון על השולחן.

סמנכ"ל הכספים מתחכך באחורי, והיו"ר, קצף נפלט מפיו מחרחר – הנה, תקבל את ההכנסה שמגיעה לך עכשיו.

ואני נשאר עם התקווה.

התקווה שהוא לעולם לא יתפרץ.