כותרות TheMarker >
    ';

    כלה ונחרצה

    הזדמנות למשהו טוב...
    "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות.
    החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן,
    ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות
    גם בדורות הבאים..."

    ארכיון

    רקמה אנושית אחת

    48 תגובות   יום שבת, 20/12/14, 18:09

    החיים הם סרט שיש לו התחלה, אמצע וסוף...

    הסוף הגיע.... ואליו נלווים רגשות מעורבים.

    מחד כאב בלתי רגיל בחזה משום הסוף... שגם אם יודעים שיגיע אי אפשר להיות מוכן לקראתו, ומאידך  משום ההשלמה וההבנה העמוקה שהסוף הזה בעצם הרבה יותר טוב לעומת אירועי אמצע הסרט...

     

    אבא - הייתי מבקשת להיות רואה ובלתי נראית... שם... גם אם לשבריר שנייה ולוודא  ששלום לך, שאכן מצאת את הבית  ומי יודע... אולי יש שם  גם פלג מים קטן  ופרחים, ובתוך הבית  אתה מתרווח על הספה בסלון ואומר דיינו... מרגיש את השקט השלווה הרוגע ... לוודא שסוף סוף הגעת  אל  הישועה אל המנוחה אל הנחלה.

     

    שש שנים ... וכל אותה עת לא ביקשתי  עליך רפואה שלמה אלא ביקשתי שתנוח... שיהיה לך טוב אך עד לשבוע זה לא הגיע זמן גאולתך... עדיין חווית סבל רב ...

    אולי יש מעברים בחיים שחייבים לעבור דרכם בטרם עוברים לעולם שכולו טוב.

     

    אבא – השבוע, ביום ראשון בלילה נקראנו בדחיפות למקום בו אתה נמצא מזה כשש שנים. הרופא הסב תשומת לבנו שאתה במצב אנוש ושספק רב שתשרוד את הלילה.

    הספקתי להיפרד ממך... הבטת בי ועיניך אמרו הכל – שאתה מבין ויודע...

    אחזת בחוזקה בכף ידך את אמא... בניך ובנותיך שהגיעו להיפרד מעליך. מיאנת להרפות מכף היד... ואז... חלפה בראשי מחשבה שאולי רק אולי אתה מפחד להרפות כי אתה יודע שאתה צריך לעזוב... שאולי אתה בעצם מפחד לעזוב.

     

    חברה יקרה כתבה לי:

    "לעת הזו אומר לך דבר אחד.

    אחיזה של אנשים שאוהבים היא לעיתים להגיד אני אוהב אותך

    אני צריך לעזוב עכשיו ואומר שלום - היית בת א ה ו ב ה..."

     

    שרדת את הלילה. גם את זה שאחריו...

    ביום שלישי נר ראשון של חנוכה החזרת נשמתך לבורא עולם.

    לא בכדי שמך נסים...

    נסים ונפלאות עשה השם דווקא ביום מיוחד זה – נס חנוכה שגאל אותך מייסוריך.

     

    אני עוברת עתה תקופה של  חשבון נפש... ייסורי מצפון שלא עשיתי די להנעים לך את זמנך. היה לי נוח שאמא הטובה פוקדת אותך מדי יום ביומו – תומכת בך, סועדת אותך ומסייעת בידך. אני... המשכתי בחיי – באותו מרדף יומיומי שנקרא הישרדות – עבודה, בית, ילדים עם כל מה שמשתמע מזה.

     

    אז זהו... פגשתי בכאב...

    לרוב אנו דוחקים את תחושת הכאב לפינה אפלה ... נמנעים ממנה ולא נותנים לה מקום כי יש בה די לאיים עלינו. מעדיפה לחוות את הכאב ולחבקו בשתי ידיי אך גם מבקשת לסלוח לעצמי... שנתתי מקום לאותו מרדף אינטנסיבי ולאותם דברים שאינם משרתים אותי עוד... האווירה, הנסיבות, החסך... כל אלו הם בבחינת שיעור מאלף לחיים.

     

    השיר של נתן גושן "יודע"  הוא שיר שמעלה געגועים וזיכרונות, ופוגע בדיוק באותן חולשות שלי וגם אני יודעת:

     

    "שדברים לא קורים לנו סתם

    שזמן לא עוצר בשביל בני האדם

    שאבי לא ישוב לחבקני

    שאש תייצר להבות

    לתת את מה שיש לי עד שייגמר

    כשטוב להחזיק את החבל

    כשרע לחבק את הסבל..."

     

    אני גם יודעת כי "הצער של האתמול הוא השמחה של המחר"

     

    כל הזמן אנחנו רצים כמו בתוך חלום פרוע... רצוצים, עייפים, בונים, הורסים, אוספים את השברים... עולם מטורף. כעת ההכרה מחלחלת ... שקצרים ימינו על פני האדמה הזו,  שחיינו חולפים כמו אבק ברוח... והכסף – על אף הכוח הטמון בו – אין ביכולתו לקנות ולו דקה אחת נוספת...

     

    דווקא מהמקום הזה ... מהכאוס הרגשי הזה...

    אני מבינה שהחיים רצופים גם ברגעי אושר קטנים.

    מבינה שצריך לתת עליהם את הדעת, להבחין בהם ולנצור אותם לעד.

    מבינה שצריך לדעת להנות מהפרטים הקטנים שבדרך ולהודות לריבונו של עולם על אותם דברים שזרע לנו בדרך.

    מבינה שחשוב לרצות את הסובבים אותנו, אך שיותר חשוב לאהוב את עצמנו.

    מבינה שחשוב להגשים את המאוויים, הרצונות, החלומות ולקוות שהרגעים המופלאים לא יחלפו כל כך מהר – כמו אבק ברוח.

    פשוט לחיות.

     

    "הדרך בחזרה לעצמי, לאושרי לרווחתי עוברת דרך כאביי..."

     

    אבא... ברחת מעיראק בגפך בהיותך עלם צעיר והגעת לארץ בדרך חתחתים. שירתת בצה"ל כלוחם וכמפקד בגבעתי, נלחמת במלחמות ישראל ולנגד עיניך תמיד ראית את החשיבות בתרומה זו למדינה.

    גידלת שבעה ילדים – זה לכשעצמו לא פשוט בלשון המעטה.

    זוכרת את הדוחק והקושי ואת העובדה שעשית ימים כלילות בעבודה כדי לפרנס את  המשפחה.

    זוכרת את הבית הקטן ברמת גן – זה הכינוי שדבק בו עם הזמן – והיום יכולה לומר שלא משנה כהוא זה קירות הבית אלא חשובים מזה התוכן, המהות, האווירה, האחווה, הנתינה, ההקרבה... אז נכון הוא שהיו ימים מעוננים ואפורים כאובים ועצובים, אך היו גם ימים יפים מאלו - ימים מופלאים שקשרו את חיי בעבותות ברזל ברצון לחיות.

    חשתי כלפיך יראת כבוד... עד היום אותה תחושה נלווית אלי...

    מבקשת לומר לך תודה על החיים שהענקת לי ולבקש ממך סליחה שלא עשיתי די להקל על מכאוביך ולהנעים לך את זמנך.

     

    "אין לך אדם שהוא אי העומד בפני עצמו

    כל אדם הוא קטע מן היבשת

    חלק מן השלם

    אם ייסחף ולו גם רגב אדמה אחד בגלי הים

    תהיה אירופה חסרה משהו

    כאילו נסחף צוק סלע

    כאילו נסחף ביתם של מיודעיך

    או מעונך שלך

    מותו של כל אדם מחסיר ממני משהו

    כי אני הנני בשר מבשרה של האנושות

    לכן לעולם אל תשאל למי מצלצל הפעמון

    לך הוא מצלצל"

     

    קטע הלקוח מפואמה של ג'ון דאן (1573-1631)

    "למי צילצלו הפעמונים" הוא שם הספר של הסופר ארנסט המינגווי נלקח מפואמה זו -  1940

     

    אבא – אכן מותך החסיר מאיתנו משהו...

    הלכת מעמנו וגם בנו משהו מת אך משהו גם נשאר איתנו...

    ואנחנו נמשיך את ההתחלה שלך כי כולנו רקמה אנושית אחת.

    אני עצובה ומלאת יגון ומצרה על ההחמצה בעיקר...

     

    אבא היקר, נוח על משכבך בשלום – "ושכבת וערבה שנתך".

     

    רקמה אנושית אחת - חוה אלברשטיין

    כשאמות, משהו ממני, משהו ממני 
    ימות בך, ימות בך. 

    כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי 
    ימות איתך, ימות איתך. 

    כי כולנו, כן כולנו 
    כולנו רקמה אנושית אחת חיה 
    ואם אחד מאיתנו 
    הולך מעמנו 
    משהו מת בנו - 
    ומשהו, נשאר איתו 

    אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע 
    את האיבה, אם רק נדע. 

    אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט) 
    על אף עלבוננו, לומר סליחה. 
    אם נדע להתחיל מהתחלה. 

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/7/15 14:41:

      מרגש מאוד וניתן להזדהות עם דברייך.
      קשה מאוד להיפרד מאהובים

      ורגשי אשמה (אולי יכולתי לעשות אחרת)

      הם טבעיים במצבים כאלה.
      שלא תדעי עוד צער.

       

        19/4/15 18:43:

      צטט: כתבינו -- מדווח 2015-04-19 16:12:50

      חזק אמיתי וחודר ללב. היטבת להעביר את התחושות. מאחל לך אושר צרוף ובריאות איתנה.

      תודה - גם לך מיטב האיחולים 

        19/4/15 18:43:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2015-04-17 22:02:17

      כתבת יפה, כואב ומרגש ונכון... שלא תדעי עוד צער ושבת שלום.

      תודה סיגל - מאוד מעריכה

        19/4/15 16:12:
      חזק אמיתי וחודר ללב. היטבת להעביר את התחושות. מאחל לך אושר צרוף ובריאות איתנה.
      כתבת יפה, כואב ומרגש ונכון... שלא תדעי עוד צער ושבת שלום.
        8/4/15 21:08:

      צטט: ארנה א 2015-04-08 20:29:39

      מרתק ומרגש. כתוב נוגע גם אל הזר הקורא.

      תודה מכל הלב...

        8/4/15 21:08:

      צטט: The Witch 2015-04-03 19:23:27

      מרגש וכואב.

      תודה מכל הלב

        8/4/15 21:07:

      צטט: מאריאנטואנט 2015-03-21 18:51:57

      רגשת אותי. התחלתי לחשוב על אבא שלי לחשוב על כאבים. מה עושים כדי שכאב לב יפסיק? איך מתגברים על אובדן. אהבתי את בחירת השירים שלך. אהבתי אותך

      תודה... על המילים הטובות. אני חושבת שקשה להשלים עם לכתם של הורים וילדים שהם בשר מבשרינו, ואולי רק אולי זמן משנה את הכאב על אף שהוא רובץ שם תמיד. היי חזקה.

        8/4/15 20:29:
      מרתק ומרגש. כתוב נוגע גם אל הזר הקורא.
        3/4/15 19:23:
      מרגש וכואב.
        21/3/15 18:51:
      רגשת אותי. התחלתי לחשוב על אבא שלי לחשוב על כאבים. מה עושים כדי שכאב לב יפסיק? איך מתגברים על אובדן. אהבתי את בחירת השירים שלך. אהבתי אותך
        12/2/15 16:14:

      צטט: sari10 2015-02-11 19:00:28

      סיגל...
      היה לי מאוד מרגש לקרוא אותך,
      העצב, המחשבות השונות,
      משתתפת בצערך.
      תמיד תמיד... עצוב לנו להיפרד מאבא או אימא
      או מישהו אהוב במיוחד...
      ונכון מה שכתבת,
      ובמיוחד שתי מילים חשובות:
      "פשוט לחיות"
      להנות מרגעי האושר וכל מה שעושה לנו טוב...♥

      בדיוק ... כולנו כאן אורחים לפרק זמן מסויים, ונכון פשוט לחיות ולעשות רק את מה שעושה לנו טוב

        12/2/15 16:13:

      צטט: פו3 2014-12-24 20:24:04

      מרגש ועצוב

      ומאידך,מבינה שצריך לשחרר

      וכל אחד ממשיך במסעו

      והם בלב,כל הזמן.

      תודה... החיים ממשיכים כל הזמן.

        11/2/15 19:00:

      סיגל...
      היה לי מאוד מרגש לקרוא אותך,
      העצב, המחשבות השונות,
      משתתפת בצערך.
      תמיד תמיד... עצוב לנו להיפרד מאבא או אימא
      או מישהו אהוב במיוחד...
      ונכון מה שכתבת,
      ובמיוחד שתי מילים חשובות:
      "פשוט לחיות"
      להנות מרגעי האושר וכל מה שעושה לנו טוב...♥

        24/12/14 20:24:

      מרגש ועצוב

      ומאידך,מבינה שצריך לשחרר

      וכל אחד ממשיך במסעו

      והם בלב,כל הזמן.

        23/12/14 15:27:

      צטט: חני.א 2014-12-21 23:36:42

      סיגל המעברים הללו הם רק מעברים ,הוא עדיין כאן אתך בלב רק בלי לגעת...יהיי זכרו ברוך. מאחלת לך השלמה,זה קשה,אך הזמן יתעשת ביחד אתך ויזמן לך רגעים של צחוק כשאת חושבת עליו מחייך. תתפסי חיוך כי זה מה שהוא היה רוצה בך חיוך ופיוס...חיבוק ענק.

      חני יקרה תודה. הטבת לדעת ולהבין. סיגל.

        23/12/14 15:26:

      צטט: יעלyael 2014-12-21 16:27:15

      כואב. הלוואי שיהיה לך כח להיות חזקה. זהו. העברת את הכאב בכתיבה. מאחלת לך שלא תדעי עוד ימים עצובים כאלה

      יעל יקרה תודה על תגובה חמה ומרגשת מכל הלב סיגל

        23/12/14 15:25:

      צטט: קצת@אחרת 2014-12-21 15:05:46

      הי סיגל, כתבת ככ יפה ורגיש. ככ מהלב. שולחת חיבוק ענק!! מקווה שאצליח להגיע, קצת קשה. אעשה הכל. באהבה רבה.

      תודה חברה יקרה. אוהבת בחזרה... ותודה על החיבוק החם. עוד נשוב ונפגש בימים טובים מאלה.

        23/12/14 15:23:

      צטט: n1free 2014-12-21 12:34:14

      סיגל, כתבת על אביך באותה רגישות וראיית עולם רחבה שבה את מגיבה לאנשים בקפה.

      אין ספק שאביך (ואמך) הצליחו במשימתם וגידלו ילדים לתפארת.

      אני בטוחה שנהגת לפי החינוך שקיבלת, ועשית את הטוב והנכון ביותר שהיית יכולה עבור אביך (ואמך).

      ולא תוסיפי לדאבה עוד.

      נחמה יקרה, את כאן למעני ואפילו פעמיים...

      תודה מכל הלב על תגובה כל כך נוגעת ומרגשת. מאוד מעריכה שכך את חושבת עלי ועל הוריי. מחמם את הלב. סיגל.

        23/12/14 15:19:

      צטט: זאבון השועל 2014-12-21 08:48:47

      כתיבה מרגשת. שלא תדעי עוד צער, סיגל.

      זאב תודה רבה סיגל

        23/12/14 15:18:

      צטט: א ח א ב 2014-12-21 08:19:02

      שבוע טוב :)

      גם לך

        23/12/14 15:18:

      צטט: n1free 2014-12-20 22:36:01

      סיגל, חיבוק, וכל מה ששחר כתב.

      נדבר.

      נחמה יקרה, תודה על החיבוק. מאוד מעריכה סיגל

        23/12/14 15:10:

      צטט: דניאלה אמהג. 2014-12-20 21:06:10

      סיגל,את מבטאת באורח נפלא רחשי לב של כאב. אדבר איתך אישית, זה לא המקום לנחם.

      דניאלה יקרה - תודה מכל הלב. סיגל

        23/12/14 15:09:

      צטט: rossini 2014-12-21 06:29:04

      אני בטוח שמי שיודעת לשים בכתב רגשות,כמו שאת יודעת,

      אין לה מה להרר בנקיפות מצפון.

      שלא תדעי עוד צער.

      תודה מכל הלב על תגובה כל כך מרגשת. מאוד מעריכה סיגל

        23/12/14 15:08:

      צטט: רק מוסיקה 2014-12-20 19:21:07

      משתתפת בכאבך.

      תודה יקרה - מאוד מעריכה

        23/12/14 15:07:

      צטט: תכשיט 2014-12-21 00:03:46

      עצוב ומצמרר כתבת...

      תודה יקרה - מאוד מעריכה.

        23/12/14 15:06:

      צטט: ד. פ. 2014-12-20 23:39:51

      סיגל, כתבת כל כך יפה את העצב שלך. אני מקווה שלאבא שלך שלווה, ושהעצב שלך, אחרי תקופת התאבלות שמתבקשת כאן (לצערנו אי אפשר לדלג) קצת ישכח, ושתזכרי את כל הדברים הטובים שהיו. מחזק את ידייך.

      דורון - תודה על תגובתך המרגשת. מאוד מעריכה. סיגל.

        23/12/14 15:05:

      צטט: ד. פ. 2014-12-20 23:39:51

      סיגל, כתבת כל כך יפה את העצב שלך. אני מקווה שלאבא שלך שלווה, ושהעצב שלך, אחרי תקופת התאבלות שמתבקשת כאן (לצערנו אי אפשר לדלג) קצת ישכח, ושתזכרי את כל הדברים הטובים שהיו. מחזק את ידייך.

      דורון - תודה על תגובתך המרגשת. מאוד מעריכה. סיגל.

        23/12/14 14:58:

      צטט: איש אחר 2014-12-20 23:39:37

      עשרה שבועות ישבתי יום יום שעות על שעות על יד מיטת אבי, דואג, משתדל, מנסה לתת כמה שיותר אהבה, את אותה אהבה שלא ידעתי להראות כשהיה בריא.

      רק אחרי מותו הבנתי את ההחמצה הגדולה.
      עצב נוראי.

      חבר כתב לי בפרטי שזה אך טבעי לחוש רגשי אשמה ולחשוב שמא לא עשינו מספיק למען... אבל בעצם מרגע שבגרנו ויצאנו מהקן - גם לנו יש משפחה, ילדים, עבודה...אז שלא יהא בלבך עליו כי היית שם למענו... וחשוב לזכור את הימים הטובים ולהשתדל להפיק את המיטב כאן ועכשיו. יה זכרו של אביך ברוך.

        23/12/14 14:52:

      צטט: עמי100 2014-12-20 23:28:59

      לא אדע מה לכתוב..זרקת אותי לתקופת טרם מותו של אבי..תקופה שישבתי יום ולילה ליד מיטתו ואחזתי בכף ידו...כך עד שהלך לי ומאז אפילו לא חזרתי לעצמי...אך ממשיך את חיי כי כך רצה...

      עמי... לא פשוט להיפרד מהיקרים לנו... יהי זכרו של אביך ברוך.

        23/12/14 14:51:

      צטט: הקשתית 2014-12-20 22:41:55

      "הלכת מעמנו וגם בנו משהו מת אך משהו גם נשאר איתנו... ואנחנו נמשיך את ההתחלה שלך כי כולנו רקמה אנושית אחת..." בהתחלה יש הרבה כאב,צער ואבל וחשוב לחוות זאת כל אחד בדרכו הוא.עם הזמן לומדים לחיות עם הכאב בצילנו,זה לא אומר שלא כואב, ועוד יותר שמתגעגעים למי שיקר לנו ועדיין יש את הזיכרונות היפים,שאף אחד לא ייקח מאתנו...מאוד ריגשת במילותייך , משתתפת בצערכם ומחבקת ♥
      תודה על מילותייך המרגשות ועל החיבוק.
        23/12/14 14:49:

      צטט: שחר י 2014-12-20 22:21:06

      מה? עכשיו תורי?

       

      מבחן התוצאה....אני קורא את תגובתיך אלי ולאחרים ואני מבין שאביך הצליח מעל המשוער לתת לך (ואני בטוח שגם ליתר האחים והאחיות) ערכים נכונים, מידות טובות, ורגשות חמים.

      אין הרבה מה לנחם, כי אין נחמה אבל לפחות הוא הקים משפחה, גידל, זכה ונהנה לראות את כולם לידו תומכים ואוהבים.

      תנצרו את רגעי המשפחה שהשאיר ואת הדברים הטובים שלקח אתו.

      שלא תדעו עוד צער.

       

      חיבוק, שחר.

      שחר היקר, תודה על מילותיך החמות - מאוד מעריכה. יחד עם זאת, לא נכון לערוך השוואה בין פטירתו של אבי לבין נפילתו הקשה מנשוא בקרב לצד חבריו ופיקודיו. אבי זכה לחיים שלמים וארוכים. עמית לא...עמית הלך בטרם עת.  היה חזק איש יקר ובעיקר גאה בבנך - מלח הארץ.

        21/12/14 23:36:
      סיגל המעברים הללו הם רק מעברים ,הוא עדיין כאן אתך בלב רק בלי לגעת...יהיי זכרו ברוך. מאחלת לך השלמה,זה קשה,אך הזמן יתעשת ביחד אתך ויזמן לך רגעים של צחוק כשאת חושבת עליו מחייך. תתפסי חיוך כי זה מה שהוא היה רוצה בך חיוך ופיוס...חיבוק ענק.
        21/12/14 16:27:
      כואב. הלוואי שיהיה לך כח להיות חזקה. זהו. העברת את הכאב בכתיבה. מאחלת לך שלא תדעי עוד ימים עצובים כאלה
        21/12/14 15:05:
      הי סיגל, כתבת ככ יפה ורגיש. ככ מהלב. שולחת חיבוק ענק!! מקווה שאצליח להגיע, קצת קשה. אעשה הכל. באהבה רבה.
        21/12/14 12:34:

      סיגל, כתבת על אביך באותה רגישות וראיית עולם רחבה שבה את מגיבה לאנשים בקפה.

      אין ספק שאביך (ואמך) הצליחו במשימתם וגידלו ילדים לתפארת.

      אני בטוחה שנהגת לפי החינוך שקיבלת, ועשית את הטוב והנכון ביותר שהיית יכולה עבור אביך (ואמך).

      ולא תוסיפי לדאבה עוד.

        21/12/14 08:48:
      כתיבה מרגשת. שלא תדעי עוד צער, סיגל.
        21/12/14 08:19:
      שבוע טוב :)
        21/12/14 06:29:

      אני בטוח שמי שיודעת לשים בכתב רגשות,כמו שאת יודעת,

      אין לה מה להרר בנקיפות מצפון.

      שלא תדעי עוד צער.

        21/12/14 00:03:
      עצוב ומצמרר כתבת...
        20/12/14 23:39:
      סיגל, כתבת כל כך יפה את העצב שלך. אני מקווה שלאבא שלך שלווה, ושהעצב שלך, אחרי תקופת התאבלות שמתבקשת כאן (לצערנו אי אפשר לדלג) קצת ישכח, ושתזכרי את כל הדברים הטובים שהיו. מחזק את ידייך.
        20/12/14 23:39:

      עשרה שבועות ישבתי יום יום שעות על שעות על יד מיטת אבי, דואג, משתדל, מנסה לתת כמה שיותר אהבה, את אותה אהבה שלא ידעתי להראות כשהיה בריא.

      רק אחרי מותו הבנתי את ההחמצה הגדולה.
      עצב נוראי.

        20/12/14 23:28:
      לא אדע מה לכתוב..זרקת אותי לתקופת טרם מותו של אבי..תקופה שישבתי יום ולילה ליד מיטתו ואחזתי בכף ידו...כך עד שהלך לי ומאז אפילו לא חזרתי לעצמי...אך ממשיך את חיי כי כך רצה...
        20/12/14 22:41:
      "הלכת מעמנו וגם בנו משהו מת אך משהו גם נשאר איתנו... ואנחנו נמשיך את ההתחלה שלך כי כולנו רקמה אנושית אחת..." בהתחלה יש הרבה כאב,צער ואבל וחשוב לחוות זאת כל אחד בדרכו הוא.עם הזמן לומדים לחיות עם הכאב בצילנו,זה לא אומר שלא כואב, ועוד יותר שמתגעגעים למי שיקר לנו ועדיין יש את הזיכרונות היפים,שאף אחד לא ייקח מאתנו...מאוד ריגשת במילותייך , משתתפת בצערכם ומחבקת ♥
        20/12/14 22:36:

      סיגל, חיבוק, וכל מה ששחר כתב.

      נדבר.

        20/12/14 22:21:

      מה? עכשיו תורי?

       

      מבחן התוצאה....אני קורא את תגובתיך אלי ולאחרים ואני מבין שאביך הצליח מעל המשוער לתת לך (ואני בטוח שגם ליתר האחים והאחיות) ערכים נכונים, מידות טובות, ורגשות חמים.

      אין הרבה מה לנחם, כי אין נחמה אבל לפחות הוא הקים משפחה, גידל, זכה ונהנה לראות את כולם לידו תומכים ואוהבים.

      תנצרו את רגעי המשפחה שהשאיר ואת הדברים הטובים שלקח אתו.

      שלא תדעו עוד צער.

       

      חיבוק, שחר.

       

       

       

        20/12/14 21:06:
      סיגל,את מבטאת באורח נפלא רחשי לב של כאב. אדבר איתך אישית, זה לא המקום לנחם.
        20/12/14 19:21:
      משתתפת בכאבך.

      פרופיל

      נחרצה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין