בלילה חלמתי על יוד. הרופא שיניים שמעולם לא הייתי מטופלת שלו. אמא שלו כבר כמה שנים נלחמת בסרטן מחורבן. והוא. הוא אחד שאוהב לחיות. יש לו רכב גדול ואמריקאי נורא. אני לא סובלת מכוניות אמריקאיות חדשות, למרות שפעם כן אהבתי כמה ובעיקר אחת עם שם של איילה. היא הייתה בצבע בורדו ואפילו קצת מבריקה.
הזקנה מוציאה את כולם מדעתם. והיא בכלל אשה נורא שקטה.
זיקנה. אומרים שככל שעובר הזמן, הקצוות מתחדדים. האמצע. הוא פחות נראה.
ויוד. מה שהכי הפריע לו אצלי היה הבושם ש"לבשתי" לדבריו, למרות שבכל נסיעה שלו לחו"ל, הוא היה שואל אותי איזה בושם כדאי שהוא יקנה לו ולאשתו וכמובן לאמא שלו האחת והיחידה. כי שאלות על מותגים הוא ידע תמיד את מי לשאול. נכון. א ו ת י. שלא לדבר על איזה ג'קט הכי יחמם את כתפיו.
וככה כל פעם שהוא היה לוקח חופש מהעבודה ונוסע קצת לסקי הוא היה מסרב באופן עקבי לקנות לי אותו. כדי שאם וכאשר נפגש במרפאה אני לא אסריח לו את הסביבה.. וכמובן סוכריות. כי הן כידוע מאד הרסניות לשיניים. לא עזר שהסברתי לו שכבר אין לי שיני בינה יותר ממליון שנה. לא יקום ולא יהיה הוא חזר ואמר. מה שלא מנע ממנו להביא שוקולדים. כי ידוע שכל מי שחוזר מחו"ל מביא שקיות של באונטי מעורב במארס. קונים אותם ב..3+1
והחלום. היה בו איזה שילוב של חלום מטריד. ולא ממש זוועתי. שין ואני נסענו אתו והוא היה צריך לצאת בצומת לרגע לסידור קטן, בדיוק התחלף האור ברמזור. כולם התחילו לצפור. שתינו ישבנו מאחור. שין פלטה לחלל המכונית שרק לי הוא ירשה לנהוג באוטו שלו שתמיד תמיד נקי. ניסיתי לצאת מהרכב ולעבור למושב הקדמי. רק שזה היה לא פשוט כלל ועיקר. כי זו הייתה צומת מאד עמוסה, כשכבר נדחקתי למושב הקדמי, הרמזור בדיוק התחלף, והיינו צריכות להחליף נתיב. או במילים אחרות, לא יכולנו לעשות סיבוב פרסה ולאסוף את יוד, או אפילו לראות את הפרצוף שלו ורק לדמיין כמה הוא מודאג. אז נסענו לנו לחפש מקום להסתובב ונסענו ונסענו שתינו חשבנו אם וכמה הבחור לחוץ. לא עלינו חלילה וחס. אלא על המכונית.
בדרך הגענו למקום עם חנייה תת קרקעית. מכרו שם כל מיני מוצרים אלקטרוניים. והיו שם שני כלבים קשורים. אחד היה גדול ולא מאיים כלל ועיקר ואחת קטנה שלא אמורה בכלל לשמור על מקומות שסגורים בלילות. הדבר המוזר ששניהם היו קשורים עם חבל ולא עם שרשרת, כראוי לכלבי שמירה. אני שונאת כלבים ששומרים על חנויות ופרויקטים בבנייה. המקום ההוא עשה לי רע. שכחתי משין. שכחתי מיוד. ורק רציתי לעוף משם כמה שיותר מהר.
ועכשיו. עכשיו אני רק מחכה להודעה. או יותר מדויק למודעה. כי יותר מברור לי שאמא של אותו יוד, הולכת להחזיר ציוד. אחרת אין מצב שהוא חדר לי לחלום.
לפחות חזרתי קצת לחלום. וגם זה שנוי מרענן. לתחילתו של יום....
✇ |