הוא ביקש ממני מתנה ליום ההולדת, מתנה קצת משונה בפרט לנער בגילו. לא בושם, לא אפטרשייב, לא ג'ינס גם לא חולצה ממותגת אלא סכין שף....מתנה בשבילי וגם בשבילך....כך הוא אמר. אז אוטוטו....16 בפברואר ימלאו לו 16 אביבים. לא בחוג המשפחה המצומצמת הוא יחגוג, אלא בחוג משפחת החברים משפחת התנועה - תנועת הנוער שכל כך בדמו. היה זה בסוכות, כאשר הכל פרץ מעל פני השטח, עת הסתבר שאצלנו בסניף תנועת הנוער בישוב הקטן והפסטרולי, הלכה והתפתחה משנה לשנה נורמת התנהגות "צבאית" בזעיר אנפין אם יורשה לי לומר. שכבת ט' שזה אך בגרה קורס מדריכים, מצטרפת למשפחת הבוגרים של הסניף. וכמו בחברה ישראלית טובה, חייבים הבוגרים הותיקים להעביר את אלו הצעירים "זובור". המסורת כמובן עוברת מדור לדור. הבוגרים שזה אך התגייסו חוזרים מהטירונות עם סיפורים ודפוסים, אותם מספרים לחבריהם שטרם התגייסו. וכך מדור לדור, אלו שהועברו "זובור" בזמנם, מעבירים "זובור" לדור הצעיר אחריהם.
כאשר הנורמה צפה ועלתה והסתבר שהמורשת הזו כבר 10 שנים עוברת מדור לדור הוחלט פה אחד...... לא עוד !!!
הסניף נסגר לכל פעילות למשך חודש ימים. כל הבוגרים משכבת ט'-יב' עברו סדרה חינוכית בליווי אנשי מקצוע. אולם, למען יראו וייראו, תפסו 5 נערים - 5 מתוך עשרות רבות - 5 בודדים שלקחו אחריות על מעשיהם והודו...אותם השעו מכל פעילות תנועתית-סניפית לפרק זמן של 3 חודשים. הצמידו אליהם איש מקצוע לתהליך חינוכי קבוצתי. בין 5 הנערים היה גם בני.
וכך אמר לי רכז הסניף באחת מישיבות הועד (הצטרפתי לועד הנהגת הסניף) : בנך ו-4 הנערים הנוספים הם שעיר לעזאזאל, למען יראו וייראו....... ואני לא האמנתי למשמע אוזניי...מאותה ישיבה חזרתי נסערת. מוכרחה להודות, שהתקופה הזו עברה עלי קשה יותר מאשר על בני. פתאום הבנתי , ששנה לפני כן היה בני אותו ה"חמשוש" שעבר את אותו ה"זובור". אולם קשר השתיקה שכל כך מאפיין גיל זה, אחוות חברים ושמירת אמונים אני לא מלשן...כך הוא ענה לי בכל פעם שניסיתי לדובב אותו לספר. השבוע הסתיימה ההשעיה, 5 הנערים הוחזרו לפעילות תנועתית-סניפית. הלילה הם יצאו לטיול לחרמון. מחר יחגגו לו חבריו לתנועה בניצוחו של רכז הסניף יומולדת. אני בטוחה שאת היום הזה הוא יזכור לעולם. אני גאה בך בני על כך שאתה כמו שאתה רוחך לא נפלה המשכת קדימה ויצאת מחוזק. אוהבת אותך וחיה עליך. מזל טוב ילד-גבר שלי ! |