כותרות TheMarker >
    ';

    דת ומדינה (המשך)

    0 תגובות   יום ראשון, 21/12/14, 13:42

     

    (2010)

    חלק ד' 

     

    אורי אבנרי

    כיהן בכנסות ה: 6. 7..9. בין השנים 1965-1981

    עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, שמאל קיצוני לא מרקסיסטי. מנהיג. ראש מפלגה.

    השתייכות מפלגתית: העולם הזה - כוח חדש, של"י.

    ערכיו:

    שמאל קיצוני, לא מרקסיסטי.

    שאיפה למו"מ לשלום והקמת מדינה פלסטינית, תוך חזרה לגבולות 1967.

    שתוף פעולה בין שתי התנועות הלאומיות היהודית והערבית.

     

    בנושאי דת ומדינה:

    במישור הלאומי: הטיף אבנרי לרעיון הדו קיום עם העם הערבי בארץ ישראל, תוך מאבק לביטול הממשל הצבאי והפקעת האדמות. היה מבין הראשונים שקראו להקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 1967.

    הוא תומך במימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לישראל וברעיון של שותפות בין שתי התנועות הלאומיות - העברית והערבית באותו מרחב, שהיא היסוד לתפיסתו של אבנרי מאז ועד היום.

    מבחינה פוליטית ביטא "העולם הזה" התנגדות נחרצת למדיניותו של דוד בן-גוריון כמעט בכל התחומים - החל במדיניות המלחמתית האנטי- ערבית וכלה בכניעה לדתיים. בעיתונו ביטא אבנרי דעות כמו: הפרדת הדת מהמדינה, ברית עם העמים הערביים נגד הקולוניאליזם המערבי ושילוב מלא של האזרחים הערביים במדינה. 

    אלה היו דעות מהפכניות מאד בשנות ה- 50 ורבים ראו בו אויב העם. ראש הש"ב דאז איסר הראל, הודה כעבור שנים ש"העולם הזה" ואבנרי נחשבו "אויב מספר 1 של המשטר."

     

    עשייתו הפוליטית:

    חבר הכנסת אורי אבנרי, היה הראשון שניהל מגעים עם הפלסטינים. הוספתי מנהיג זה לסדרה משום שהיה מהפכן והלך עם האידיאולוגיה שלו יותר רחוק מכל מנהיג אחר מהשמאל. מגעיו עם הפלסטינים, שהתפרסמו ברבים, סללו את הדרך להתפייסות ישראלית- פלסטינית.

    אורי אבנרי הפך את עיתונו "העולם הזה", אותו ניהל 40 שנה, לעיתון חוקר ולוחם, תוך פרסומים פרובוקטיביים של עיתונות צהובה כדי להגדיל את התפוצה - דבר שהיה יוצא דופן בישראל של אותם ימים. בן-גוריון סירב אפילו לבטא את שמו של העיתון וקרא לו "השבועון המסוים". לא פעם התפוצצו פצצות במערכת עיתונו והיה גם ניסיון התנקשות בו עצמו – אך הוא המשיך בדרכו. הוא נאבק נגד חקיקת חוק איסור לשון הרע, שפגע בחופש העיתונות ובעיתונו במיוחד.

    אנקדוטה: למרות היותו עיתונאי ועל אף שהיה אנטי- ממסדי, אבנרי לא פרסם את פרשת חשבון הדולרים של יצחק רבין, מחשש לפגיעה בשלטון השמאל, הסיפור פורסם לבסוף בעיתון "הארץ" ע"י דן מרגלית.

    במישור הפוליטי: עסק אבנרי במאבק עיקש נגד שלטון מפא"י ומוסדותיו, ונאבק בדוד בן גוריון ובממשיכי דרכו. הוא חשף שחיתויות ותמך במתנגדי בן-גוריון בפרשת קסטנר ופרשת לבון.

    בכנסת חולל מהפכה בפעילותו הפרלמנטארית ששימשה לאחר- מכן דוגמה לסיעות אחרות. 

    במישור הממלכתי: נאבק בשירותי הביטחון הסודיים שנקראו אז ה"שין בית" אותם כינה "מנגנון החושך".

    אגב הש"ב עקב בזמנו גם אחרי מנהיגים, משמאל ומימין, שהפכו לאחר מכן ראשי ממשלה.

    בשנת 1965 הקים את תנועת ”העולם הזה - כוח חדש" איתה נבחר לכנסת. ב- 1974 יצר לראשונה מגע עם נציגי אש”ף בבירות. הוא מיוזמי המועצה הישראלית לשלום ישראלי- פלסטיני. ייסד את תנועת של”י ב-1977, והיה ממקימי ”הרשימה המתקדמת לשלום”.

    ב- 1982 עשה אבנרי מעשה שהכה גלים ברחבי העולם: בעיצומה של מלחמת- לבנון הוא חצה את הקווים בבירות ופגש בעיר המערבית הנצורה את יאסר ערפאת. הייתה זו הפגישה הראשונה בין מנהיג ישראלי למנהיג פלסטיני.

    כיום הוא פעיל בגופי שמאל רדיקליים חוץ פרלמנטריים, כמו "גוש שלום" שהוקם בזמנו כדי למחות נגד החלטת רבין על גירוש 415 פעילי חמאס ללבנון לפני חתימת הסכם אוסלו, גוף המטיף להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, הפיכת ירושלים לבירת שתי המדינות, החזרת הקו הירוק ופירוק ההתנחלויות.

    הוא ממשיך מנהל דו שיח עם החמאס.

    בשנת 2004 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות על מפעל חיים.

     

    5 . זבולון המר

    כיהן בכנסות ה: 7. 8. 9. 10. 11. 12. 13. 14.בין השנים 1969-1996

    היה ימני, שורשי, דתי לאומי וציוני. מנהיג. ראש המפלגה.

    השתייכות מפלגתית: מפד"ל.

    ערכיו:

    ציונות דתית לאומית.

    התנחלות והתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל.

    איש חינוך מובהק בעל ערכים יהודיים שגישר על הפער בחינוך בין אשכנזים למזרחיים ובין ערבים ליהודים.

    התנדבות ושירות בצבא.

     

    בנושאי דת ומדינה:

    הציבור הדתי לאומי שיתף פעולה עם התנועה הציונית, בראשית דרכה, כי לא רצה להתבדל משאר העם. הם גרו בשכונות מעורבות ולמדו בבתי ספר מעורבים. הציונות קדמה לתנועת המזרחי ורק בשלב מאוחר יותר נוצרו בעיות ערכיות שחייבו צמצום בשיתוף הפעולה, והדתיים הלאומיים הקימו את "המרכז הרוחני" שלהם. לאחר מלחמת ששת הימים פעל זבולון המר להפיכת המפד"ל ממפלגה שבעיקר עסקה בענייני דת לתנועה שהחלה להתעניין גם בנושאי ביטחון ושמירה על שלמות ארץ- ישראל. ב- 1974 מפד"ל כבר החלה לפזול לעבר גוש אמונים והפכה ימנית יותר. כשעלה הליכוד לשלטון הוזרמו גם יותר כספים למוסדות הדת ולהתנחלויות.

    למפד"ל הייתה תרומה גדולה להתהוות הזהות היהודית/דתית של המדינה. אחת ממטרותיה העיקריות היא שמירת הצביון היהודי במדינת ישראל, בהתבסס על ערכי הציונות והיהדות, ע"י הקמת מסגרות חינוך יהודיות: ישיבות, ישיבות הסדר, תנועות נוער, גרעיני התיישבות, שישתלבו בכל מערכות המדינה (צבא, שלטון, מנהל ציבורי, ארגונים התנדבותיים, מערכת החינוך) וינסו להשפיע מבפנים.

    בעקבות רצח יצחק רבין קרא זבולון המר לחשבון נפש בתנועה הדתית לאומית, לאור הניכור שחל כלפי הימניים הדתיים כי הרוצח יצא מחינוך זה וכמה מראשי ישיבות הואשמו בקיצוניות והטפה נגד הצבא.

     

    עשייתו הפוליטית:

    פוליטיקאי ואיש חינוך, ממנהיגי המפד"ל וראשון מנהיגיה מדור "הכיפות הסרוגות".

    זבולון המר ייזכר תמיד כשר החינוך של מדינת ישראל, שכיהן שנים רבות (עד יום מותו) ושעשה מהפכה "יהודית" בחינוך. בתקופות שונות היה גם שר הסעד ושר לענייני דתות. המר היה ידוע כאישיות פדגוגית. הכניס לספרי הלימוד את תולדות מורשת יהדות המזרח, החינוך היהודי בתפוצות והקשר לישראל. בתפקידו כשר החינוך פעל רבות לצמצום פערי השכלה באוכלוסייה – קירב בין עדות המזרח והמערב ובין היהודים לבין הערבים והדרוזים. כשר חינוך תחת שלטון בגין, הוא הצליח לבטל את שכר הלימוד בתיכון ולהנהיג חינוך חינם, הוא הקים תנועה של בתי- ספר קהילתיים וטיפח מתן אוטונומיה חינוכית לבתי-ספר, יזם הקמת רשת של מוסדות חינוך ותרבות יהודיים במדינות חבר- העמים ויזם את פרויקט נעל"ה. הוא קידם את היהדות באמצעות החינוך הדתי, בנה קאדרים וחינך את הדור הבא.

    במישור הפוליטי: מאז קום המדינה היוותה מפד"ל לשון מאזניים בכל ממשלה, וישבה בממשלות השונות הן משיקולים של שמירת זכויות והטבות לציבור הדתי והן משיקולים תקציביים, אבל תמיד תוך מילוי חובתם למדינה ושמירה על ערכי ציונות.

    זבולון המר כיהן כשר החינוך עד יום מותו, נפטר ב- 20 בינואר 1998.  

     

    שולמית אלוני

    כיהנה בכנסות ה: 6.-- 8. 9. 10. 11. 12. 13. בין השנים 1965-1996

    שייכת לשמאל סוציאליסטי דמוקרטי. ישראלית שורשית. פלמ"חניקית. מנהיגה. ראש מפלגה.

    השתייכות מפלגתית: מערך, ר"צ, מרצ

    ערכיה:

    לוחמת למען זכויות אדם ולכינון חברה אזרחית בישראל.

    נלחמת למען שוויון זכויות לחלשים ולנשים ולמען הזכויות של הפלסטינים שנפגעו לדעתה ע"י ישראל.

    בעלת תפיסה כלכלית סוציאל דמוקרטית - מדינת ישראל צריכה להיות מדינת רווחה.

    נאבקה נגד כפייה דתית ונגד הקצאת כספים ייחודיים לחרדים..

    חתרה להסכם שלום על בסיס פשרה טריטוריאלית והקמת מדינה פלסטינית.

    תפיסתה האידיאולוגית - סוציאליזם דמוקרטי רדיקלי.

     

    בנושאי דת ומדינה:

    שולמית אלוני - חילונית. משפטנית לוחמת למען זכויות האדם ונגד כפייה דתית. ממייסדי התנועה לזכויות האזרח בישראל. נתנה ייעוץ משפטי חינם ובעיקר לנשים המופלות מטעמי דת. בעד נישואים אזרחיים ועסקה בעריכת חוזי נישואים לזוגות שלא רצו בחתונה אורתודוקסית, שהייתה הדרך היחידה, במדינת ישראל, ליהודים לבוא בברית הנישואים. אלוני הביעה תמיד את דעותיה בפומבי, והפכה להיות שנואה על הדתיים ועל הימין בגלל דעותיה בנושאי דת ומדינה, זכויות נשים וערבים.

    כשהגנה על בני זוג חד מיניים, הטיח בה ראש הממשלה, מנחם בגין: "את מגינה על הבהמות"! התבטאויותיה החריפות כנגד החרדים וכנגד ש"ס גרמו לתגובות חריפות נגדה ברחוב הדתי והרב עובדיה יוסף אמר ש"צריך לעשות משתה ביום שתמות". כשעוררה את זעמו של הרב עובדיה יוסף בגלל התבטאויות שונות, למשל: לא צריך להזכיר את שם האל בתפילת "יזכור", הוא דרש להדיחה ממשרד החינוך וגם נענה. ראש הממשלה רבין ביקש ממנה לפנות את כסאה והיא הסכימה. עשתה זאת, לדבריה, כדי לשמור על שלמות הממשלה ולשמור על תהליך השלום עם הפלשתינאים.  היא למדה על בשרה את הלקח של שמירת קואליציה ושכיסאולוגיה  חשובה יותר מאידיאולוגיה. היא טענה שהרב עובדיה לא רצה מראש אישה וחילונית במשרד החינוך. אגב, חבריה במרצ  לא עמדו מאחוריה.  אלוני הגיעה להישגים בעשייתה הציבורית, כיו"ר ועדת משנה לחקיקת חוקי יסוד העבירה מספר חוקי יסוד: חוק יסוד הממשלה, חוק יסוד הצבא, חוק יסוד השפיטה ועוד אך תיזכר לרוב בהתבטאויותיה בענייני הדת. 

     

    עשייתה הפוליטית:

    שולמית אלוני - שרת החינוך ושרת התקשרות המדע והאומנויות. החלה את פעילותה הפוליטית כנציגת הנשים, הצעירים והאקדמאים במפא"י ונקראה לשם (למרות שגולדה מאיר לא רצתה בה) כדי לנטרל את מפלגת רפ"י, שזה עתה הוקמה ע"י בן גוריון. ב- 1965 נבחרהלכנסת השישית כנציגת המערך ומיד החלה לטפל בנושא זכויות האזרח של יהודים והערבים, ולפעול נגד כפייה דתית. כשאלוני ניסתה להעביר מהלך לביטול הועדות המסדרות של מפא"י (כי זה לא דמוקרטי) הבינה שאין לה תומכים. ב- 1973 פרשה מהמערך והקימה את התנועה הפוליטית שלה לזכויות האזרח, ר"צ. שזכתה בשלושה מנדטים,  והיא מונתה לשרה ללא תיק בממשלתו הראשונה של רבין אך פרשה ממנה כשנודע לה שיצחק רפאל, שנחשד בקבלת שוחד, מונה לשר, עת צורפה המפד"ל לממשלה. בממשלת רבין השנייה בכנסת ה- 13 (1992) עם ש"ס, כיהנה אלוני כשרת החינוך והתרבות מטעם מרצ (איחוד של שלוש מפלגות), לאחר שזכתה בבחירות ב- 12 מנדטים והפכה לגוש משפיע במדינה. זה לא שינה לרבין או לחבריה למפלגה כשביקשו ממנה לוותר על משרדה לטובת ש"ס. אחרי שפונתה מכסא שרת החינוך היא מונתה לשרת התקשורת ומדע והאומנויות – תפקיד זוטר.

    בהיותה שרת החינוך ניסתה להוביל אג'נדה אזרחית בתכנית הלימודים, להכניס לימודים הומניסטיים בבתי הספר, שהמר מנע אותם לפניה, יזמה תכנית לימודים חדשה למדעים והכניסה מחשבים לבתי ספר.

    במישור המדיני: עסקה, בגלוי ובאופן חשאי בשיחות עם פלסטינים, כשעדיין היה קיים החוק לאיסור מפגשים עם אש"ף.

    במשך הזמן, מעמדה במפלגה התערער וכאשר הגיע מועד בחירתה מחדש, הציג יוסי שריד את מועמדותו לתפקיד. אלוני העדיפה שלא להתמודד מולו והוא הפך להיות יו"ר המפלגה. היא פרשה מפעילות פוליטית

    ב- 1996 שם כיהנה מאז 1965.

     

    אלוני הייתה ממייסדי המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון וכיום היא חברת הנהלה בו ופעילה לקידום השלום בין ישראלים ובין פלסטינים. מאז פרישתה מהחיים הפוליטיים היא מרצה בנושאי זכויות האדם, בענייני דת ומדינה, מעמד האישה ויסודות הדמוקרטיה בישראל.

    בשנת 2000 הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לחברה למרות מחאות הממסד הדתי.  

     

    יצחק רבין

    כיהן בכנסות ה: 8. 9. 10. 11. 12. 13. עד הירצחו בין השנים 1974-1995

    היה מצביא ומדינאי מהשמאל שפעל למען השגת השלום. צבר. שורשי. פלמחניק. לוחם. מנהיג. ראש מפלגה.

    השתייכות מפלגתית: מפא"י, מערך, עבודה.

    ערכיו:

    מבחינת אידיאולוגיה: שמאל - סוציאליסטי.

    לוחם ומפקד.

    דגל בשלום ובהקמת מדינה פלסטינית.

    שילם בחייו בניסיון להגשים את חזון השלום.

     

    בנושאי דת ומדינה:

    בקווי היסוד של ממשלתו, נתן רבין דגש לאחדות העם, לטיפוח הסובלנות, חופש מצפון ודת, להבטחת צרכי הדת. בממשלתו נקבע כי שר הביטחון ימנה צוות בראשותו לבדיקת הנהלים למתן דחיית שירות בצבא ללומדים בישיבות, במגמה למנוע ניצול לרעה את ההסדרים הקיימים בתחום זה. הוא לא עסק הרבה מדי בנושאים הדתיים ונגע בעיקר בענייני ההתנחלויות והסכמי שלום. כשהקים ממשלה עם המפד"ל ניסה לתקן דברים בנושאי דת ומדינה לכל התושבים ללא זיקה פוליטית ולהימנע מכפייה דתית או אנטי דתית כמו כן נתן דעתו לגיוס בני ישיבות. המפד"ל כאמור פרשה מממשלתו על רקע אי שמירת שבת. בממשלתו השנייה עשה ויתורים לטובת ש"ס על חשבון מרצ.

    למרבית הצער והאירוניה "תרומתו" של רבין לסוגיית חילונים- דתיים הייתה רבה יותר במותו מאשר בחייו:

    רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין בנובמבר 1995 עורר זעזוע עמוק בציבור הישראלי, העלה על פני השטח את הקיטוב החריף בין הימין לשמאל וגרם להתעמקות בדיון בקרע בין חילונים ודתיים. רבים קיוו שלאחר הרצח ייערך חשבון נפש אמיתי ומעמיק בעם, מנהיגי הימין ביקשו לעשות חשבון נפש, אלא שנראה כאילו חשבון נפש זה לא נערך ותהליך ההקצנה רק הולך וגובר.

     

    עשייתו הפוליטית:

    יצחק רבין - שר העבודה, ראש ממשלה ושר ביטחון.

    נכנס להיסטוריה כרמטכ"ל שהוביל את המדינה לניצחון במלחמת ששת הימים. ב- 1974, לאחר סיום כהונתו כשגריר בוושינגטון, מונה לשר העבודה בממשלת גולדה מאיר וכשזו התפטרה בעקבות דו"ח "ועדת אגרנט" (על לקחי מלחמת יום כיפור) – התמנה יצחק רבין לראש הממשלה "הצבר" הראשון והצעיר ביותר עד אז בן 52. ממשלת רבין סבלה מאי- יציבות ומסכסוכים בינו לבין שר הביטחון שלו, שמעון פרס. רבין טען שהוא חותר תחתיו ואף קרא לו (בספרו פנקס שירות) חתרן בלתי נלאה. בתקופה זו הגבירה תנועת "גוש אמונים" את פעילותה. בגיבוי שמעון פרס ובתמיכת חלק מצעירי המפד"ל, בעיקר זבולון המר, החלה התנועה לפעול לעידוד יישובם של יהודים בגדה המערבית (סבסטיה) מדיניות שרבין התנגד לה.

    ב- 1976, על רקע העימות עם החרדים ובעזרת המפד"ל, בעת טקס קבלת מטוסי אף 16 שהסתיים סמוך לכניסת השבת והשרים הגיעו לבתיהם אחרי כניסת השבת. נפלה ממשלת רבין. אמנם הוא עשה תרגיל פרלמנטארי והקדים להתפטר עם ממשלתו, כדי למנוע מהחרדים את הגשת אי- האמון בנושא ונשאר עם ממשלת מעבר כך שאי אפשר היה להפילה על פי החוק. אבל מה שהפיל אותו לבסוף היה חשבון הדולרים של אשתו לאה, שהוא לקח עליו את האחריות.

    ב- 1992 חזר רבין לראשות הממשלה בפעם השנייה וניסה להקים ממשלת אחדות. הליכוד בראשות שמיר סירב לו ולכן הקים קואליציה עם חרדים ומרצ. רבין נאלץ ולהתפשר עם החרדים כדי לשמור על שלמות שלטונית ובחילוקי דעות בין ש"ס למרצ נטה לטובת ידידיו אריה דרעי והרב עובדיה יוסף והדיח את שרת החינוך שלו, אלוני. רבין התנגד להתנחלות יהודית במרכזי אוכלוסיה ערבית, אך נמנע מעימותים עם המתנחלים ולכן אישר לבסוף את הקמת היישוב היהודי בקדום, שסלל כבר את הדרך להמשך שאר ההתנחלויות. בעצם רבין עסק בנושאי ההתיישבות בהחלטת אד- הוק ולא כמדיניות מסודרת. בתקופת ממשלותיו נחקקו כמה חוקי יסוד: חוק יסוד הצבא, חוק יסוד חופש העיסוק- שדווקא איים על שלמות ממשלתו מצד החרדים, כי נתן אפשרות לייבא בשר לא כשר לארץ, אך עיקר עיסוקו היה בהסכמי השלום. לבסוף ש"ס פרשה מהממשלה בשל הסכם העקרונות עם הפלסטינים ונשארה ממשלת מיעוט שנסמכה על רשת הביטחון של המפלגות הערביות. ממשלת רבין השנייה הייתה ממשלת שמאל והנועזת ביותר מבחינת תהליך השלום, בגלל הסכם "אוסלו".

     

    ב- 1994 חתם רבין על הסכם שלום עם ירדן וקיבל את פרס נובל לשלום, יחד עם פרס וערפאת. ב- 1995 הצליח לחתום על הסכם אוסלו, דבר שהתאפשר בכנסת כתוצאה מצירופם לממשלה של שלושת פורשי צומת – תרגיל שכונה אחר כך לגנאי: "מיצובישי תמורת רמת הגולן". חתימת ההסכמים עוררה ויכוחים עזים בעם והימין יצא בהפגנות המוניות נגד רבין. אלה הלכו וגברו עם המשך התהליך המדיני ועם פיגועי הטרור שנלוו אליו. נפוצו דיבורים ו"סטיקרים" על חוסר הלגיטימיות של הממשלה, שלוו בהסתה נגד הממשלה ונגד רבין אישית. רבין הוצג בקרב הימין כשיכור ושאינו ראוי לשמש בתפקידו וגם פורסמו תמונות שלו עם כאפייה על הראש ובמדים של נאצים. היו גם רבנים מסוימים שהוציאו נגדו דין רודף ומוסר.  ואז, בסיומה של עצרת תמיכה בשלום, ב- 4.11.95 בכיכר מלכי ישראל – נרצח ראש הממשלה רבין,  ע"י יגאל עמיר, סטודנט דתי, מהימין הקיצוני, מאוניברסיטת בר אילן, שטען שהסכמי אוסלו הם סכנה קיומית למדינת ישראל, וחשב שהרצח ימנע את מימושם. הוא גם הושפע מדברי רבנים מהתנחלויות שכמה מהם נחקרו בחשד להסתה.

     

     

    המשך/..

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון