תמיד כשאני בחו"ל אני נוקטת באסטרטגיית ללכת לאיבוד. בעיקרון זה אסטרטגיה מאוד פשוטה, לעלות על אוטובוס או סתם לשוטט ברחובות ולראות לאן מגיעים. התוצאה היא בדרך כלל מאוד אפקטיבית, אני מכירה את המקום טוב יותר ומגלה מקומות חדשים.

זה קרה לי היום, ולא בחו"ל דווקא כאן קרוב לבית בפארק הירקון.

אני תמיד עושה את אותו מסלול, רק שהיום סגרו חלק ממנו בגלל הגשם. ניסיתי דרך חדשה כדי להגיע לגדה השנייה (בעיקר בגלל עצלות - לא היה לי כוח לחזור אחורה) ומצאתי עצמי הולכת עוד 5 קילומטר ביער סבוך, עם ריחות אקליפטוסים שהזכירו לי את פעם. אפילו היה שם איזה מקום שאני חושבת שהייתי שם בכיתה ד' כשהייתי בצופים, והיה בעיקר כיף.

ונזכרתי איך זה היה פעם שהיינו ילדים ועצרנו להסתכל במקום לשעוט קדימה בשאיפה לקצר זמנים.

לפעמים כשהולכים לאיבוד זה עוזר למצוא את עצמנו שוב.