כותרות TheMarker >
    ';

    סקס בעיקר סקס

    0

    בגנות הילודה

    74 תגובות   יום שני, 22/12/14, 00:33

    אני כותבת את הפוסט הזה בעיקר לעצמי

    אולי הכתיבה תעשה לי סדר בעניין הבלתי פתור הזה שנקרא אמהות או הורות

    יש לי 3 ילדים

    שלושתם מקסימים, מתוקים, יפים, חכמים. שלושה ילדים טובים בסך הכל. אפילו טובים מאד. בוגרים לגילם

    ושלושתם זה המון עבודה

    באמת המון עבודה

    אני עובדת 9 שעות ביום בחוץ ועוד שעתיים בפקקים

    ואז אני מגיעה הביתה ומתחילה משמרת שניה: בישולים, כביסות, נקיונות, כלים

    אין לי זמן לספורט

    אין לי זמן לעצמי

    גם לא נשאר לי כח, האמת

    ואם בעבודה הראשונה, משלמים לי ואני גם זוכה להערכה על פועלי, את עבודתי השניה אף אחד לא מעריך

    אף אחד גם לא משלם לי עליה

    להפך

    מדי פעם באים הילדים ומבקשים ממני כסף לשימושם שלהם. ליציאות או קניות או עניינים אחרים

    כל בקשה להשתתף במשימות הבית, נתקלת בויכוחים, טענות ומשפט המחץ- "למה אני" או חברים שלו: "תכף" ו- "רגע" שעד שיגיעו, הסבלנות שלי כבר תיגמר ואעשה לבד.
    לא סתם הפוסט הזה נכתב באמצע הלילה. כשאני מתישבת, מגיעה שעת חצות...

     

    צ'מעו בנות, בעיקר בנות, אם יש לכם שאיפות כלשהן בחיים, למשהו שהוא מעבר לעבודה סיזיפית ושוחקת

    אל תעשו ילדים

    זה פשוט הרבה יותר מדי עבודה וממש לא שווה את זה

    והעבודה הזו לא נגמרת לעולם. לעולם לא נראה את תחתיתו של סל הכביסה או כיור ריק מכלים או רצפה שהיא באמת נקיה. ולמה כל זה טוב? הרי ממילא ישפטו אותנו לפי כמה שאנחנו רזות בלונדיניות עם ציצי גדול.

    בשביל מה לעזאזל לעשות ילדים?

     

    כשאמתי לבתי הגדולה, שאני לא אלחץ עליה לעולם להביא ילדים, היא קראה לי אמאלה ממורמרת, בואי נחכה רגע, זה תכף יעבור לך. אבל זה לא עובר. זה הרי לא עובר לעולם. הם לעולם לא מפסיקים להיות רעבים

    תמיד צריך להאכיל אותם

    מילא אם היה נדרש רק להרעיף עליהם אהבה ולחנך אותם לחכמה ומעשים טובים, בזה הייתי עומדת יופי

    אבל הארוחות הבלתי נגמרות האלה

    הדאגה הסיזיפית ל- מה יאכלו?

    עשרות שנות חיים שאני מבשלת או שוטפת סירים או מקלפת ירקות או רצה לסופר רק כדי לגלות שתכף סוגרים

    או סגרו כבר

    מה יאכלו?

    עומדת במטבח באמצע הלילה ומבשלת כדי שלמחרת יגידו - "לא יצא לך טעים אמא", "בדרך כלל יוצא לך יותר טעים, אמא". אכלנו בחוץ.

    דרג את התוכן:

      תגובות (74)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/16 16:39:

      צטט: story 2016-08-25 19:01:23

      יום אחד תתגעגעי לזמנים של עכשיו.

      זה לא סותר את שכתבתי פה

      עבודתן של אמהות היא סיזיפית, שוחקת, אינה זוכה להערכה או תגמול ואינה מפחת אישית. אם היו לי את התובנות האלה כשהייתי צעירה יותר, ספק אם הייתי מביאה יותר מילד אחד.

      ויש גם את ההיבט חברתי - אנחנו כחברה, יודעים יפה מאד לתגמל תלמידי ישיבות על מלאכה שאין בה שום ערך חברתי ולא יודעים לתגמל אמהות על עבודה חברתית ממעלה ראשונה. 

      זו חרפה בעיני!

        25/8/16 19:01:
      יום אחד תתגעגעי לזמנים של עכשיו.

      ראשית אומר כי עומד בפני הכלל "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו", וכיון שאני מהצד של יולדים, דברי לא יהיו בגדר של שפיטה או ביקורת. בנוסף, אני דווקא רואה מתוך דבריך, שאת מאוד מאוד שמחה בילדיך, וזה טבעי. ולכן אם ניקח את המלצתך לבנות "לא ללדת", בטוחני שמתוך המצוק הדברים נאמרו דווקא בהומור. בטוחני שלו היית צריכה לחזור אחורה בשנים, את היית רוצה שוב ללדת.

       

      לגבי ההתנהלות של הילדים, "למה אני?", אז גם בצבא יקום החייל ויאמר למפקד, כשתוטל עליו מטלה "למה אני?". את יודעת גם במקומות העבודה, ובטוחני גם במקום עבודתך, ישנם דברים מעין אלה.

       

      לגבי התשלום, יש תשלום במזומן ויש תשלום בשווה ממון. במקום העבודה את מקבלת שכר, עבור ההשקעה שלך שם. עם הילדים השכר שלך עבור ההשקעה בילדים, ההנאה שיש לך ילדים מקסימים. ולמרות שהם לא אחת מציקים, צועקים ואפילו לעיתים "כפויי טובה", אבל אין תחליף לאותה הנאה. אותה הנאה היא השכר שלך, כפי שהגדרתי שווה ממון.

       

      תביאו שניים תביאו שלושה

      תביאו ארבעה ילדים

      תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח

      ושני חדרים קטנים

      תביאו ארבעה תביאו חמישה

      תביאו ששה ילדים

      תקבלו הנאה וכבוד מקרובים

      אתם אוהבים חלדים.

       

      ילדים זה שמחה

      ילדים זה ברכה

      ולכם יש לב של זהב.........

      (יהושוע סובול)

       

       

        9/2/15 07:34:

      ואני משתדל לעזור לאשתי במה שאפשר.

      לתלות כביסה, לקפל כביסה - זה מרגיע.

      לגהץ- זו עבודה שלי. אני מבצע אותה כשיש ברדיו תכנית מלל טובה (יצחק נוי ביום שבת בבוקר) או לצלילי MTV

      תמיד אפשר למצוא את הטוב בכל דבר

        8/2/15 18:05:

      צטט: פרחבקנה 2015-02-04 10:42:01

      מזדהה איתך לגמרי. לכן הסתפקתי בשניים ובמרווח של שש שנים האחד מהשני

      שש שנים? רק שש שנים? אני חיכיתי 10. 

      האמת, גם אני הסתפקתי ב-2, רק שבראשון הם יצאו תאומים ובשני, מתוקה אחת בלבד.

        8/2/15 18:03:

      צטט: גלית א' 2015-01-27 14:14:07

      צטט: --()-- 2015-01-05 13:57:08

      צטט: מגביהעוף 2015-01-04 20:10:02

      כאמזונה 2 אומרת לך, קחי נשימה מעת לעת, צאי לטבע תדהרי קצת וסדרי את הראש אם לא תייצרי אי של שפיות החיים יחסלו אותך

      התגובות התומכות והמפרגנות פה, ממש מעודדות ומשמחות - זה לגמרי אי השפיות שלי

      האמת, יש לי עוד כמה אבל זה לא מספיק.

      זה נכון שאני יכולה לארגן את החיים שלי בצורה יותר יעילה ואכן אארגן, זה בבניה

      קצפי יוצא על חוסר ההוגנות הבסיסי הזה בחיים

      ועל כך שכולם חושבים שזה בסדר ואף אחד לא חושב לחברה יש מה לתרום כדי לתקן את העניין הזה...

      פתאום כל מני מוסדות עבר, נראים ממש מפתים

      כמו למשל השינה המשותפת בקיבוצים...

      ופנימיות ...

      צ'מעו, אנשים חיו טוב פעם!

      פתאום אני חושבת שאולי אחת הסיבות לכך שהדברים שאת מתארת לא היו לי קשים ונוראים עד כדי כך, היא שאני גדלתי בחינוך המשותף...:)

      את אומרת ששם אפילו יותר גרוע (לילדים)?

        8/2/15 18:03:

      צטט: חלקיק אלמנטארי 2015-01-26 23:47:53

      יש ילדים אפריקאים באמריקה!

      יש אותם בכל מקום המפלצות הקטנות...

        4/2/15 10:42:
      מזדהה איתך לגמרי. לכן הסתפקתי בשניים ובמרווח של שש שנים האחד מהשני
        27/1/15 14:14:

      צטט: --()-- 2015-01-05 13:57:08

      צטט: מגביהעוף 2015-01-04 20:10:02

      כאמזונה 2 אומרת לך, קחי נשימה מעת לעת, צאי לטבע תדהרי קצת וסדרי את הראש אם לא תייצרי אי של שפיות החיים יחסלו אותך

      התגובות התומכות והמפרגנות פה, ממש מעודדות ומשמחות - זה לגמרי אי השפיות שלי

      האמת, יש לי עוד כמה אבל זה לא מספיק.

      זה נכון שאני יכולה לארגן את החיים שלי בצורה יותר יעילה ואכן אארגן, זה בבניה

      קצפי יוצא על חוסר ההוגנות הבסיסי הזה בחיים

      ועל כך שכולם חושבים שזה בסדר ואף אחד לא חושב לחברה יש מה לתרום כדי לתקן את העניין הזה...

      פתאום כל מני מוסדות עבר, נראים ממש מפתים

      כמו למשל השינה המשותפת בקיבוצים...

      ופנימיות ...

      צ'מעו, אנשים חיו טוב פעם!

      פתאום אני חושבת שאולי אחת הסיבות לכך שהדברים שאת מתארת לא היו לי קשים ונוראים עד כדי כך, היא שאני גדלתי בחינוך המשותף...:)

        26/1/15 23:47:
      יש ילדים אפריקאים באמריקה!
        26/1/15 23:41:
      לא שלי ....
        25/1/15 13:50:
      הבנתי שאת רצינית, אבל תרשי לי לחייך:) אגב, אני מומחה לא קטן לתסכול מצאצאיות, אבל האמת, זה שווה יותר מעבודה. ועוד דבר קטן: הצללית "שלך" חלומית:)
        7/1/15 11:35:

      צטט: sbhsport 2015-01-06 15:56:21

      זו שאלה מורכבת וכן בהורות יש המון שנים שמרגישות כפיות טובה. אבל מהטמה גנדי אמר פעם "כדי למצוא את עצמך, אתה צריך ללכת לאיבוד בשירותם של אחרים". בבניין הארץ ננוחם.

      אמן

        6/1/15 15:56:
      זו שאלה מורכבת וכן בהורות יש המון שנים שמרגישות כפיות טובה. אבל מהטמה גנדי אמר פעם "כדי למצוא את עצמך, אתה צריך ללכת לאיבוד בשירותם של אחרים". בבניין הארץ ננוחם.
        5/1/15 13:58:

      צטט: סולל הדרך 2015-01-05 08:31:14

      בשביל זה אני ממליץ על פיליפינית בבית, אחרי יום העבודה החיים הם נטו פאן.

      ברור

      בשביל אבות

      במיוחד בהי טק

      החיים הם נטו פאן

        5/1/15 13:58:

      צטט: Blueberry0 2015-01-05 06:44:22

      אוי אחותי מבינה כל כך לליבך... ההרגשה הזו שאת חדרנית יחידה במלון של אלף חדרים - כל היום מרימה מכניסה מקשקשת תולה מיבשת מארגנת מפרקת מתקנת מתקינה מבשלת מקפיצה מחממת מקררת מישרת מחליפה מסיעה מכלכלת וצונחת עם תהיה אחת - האם לזה התכוון המשורר? מציעה לשים את הצרכים שלך בתעדוף גבוה יותר מהריצפה, בהתחלה זה קצת מלאכותי וקשה ואז לאט לאט זה הופך לטבע שני עד כדי שלא תביני מה היה קודם ולמה .

      ראי תגובה למטה... 

        5/1/15 13:57:

      צטט: מגביהעוף 2015-01-04 20:10:02

      כאמזונה 2 אומרת לך, קחי נשימה מעת לעת, צאי לטבע תדהרי קצת וסדרי את הראש אם לא תייצרי אי של שפיות החיים יחסלו אותך

      התגובות התומכות והמפרגנות פה, ממש מעודדות ומשמחות - זה לגמרי אי השפיות שלי

      האמת, יש לי עוד כמה אבל זה לא מספיק.

      זה נכון שאני יכולה לארגן את החיים שלי בצורה יותר יעילה ואכן אארגן, זה בבניה

      קצפי יוצא על חוסר ההוגנות הבסיסי הזה בחיים

      ועל כך שכולם חושבים שזה בסדר ואף אחד לא חושב לחברה יש מה לתרום כדי לתקן את העניין הזה...

      פתאום כל מני מוסדות עבר, נראים ממש מפתים

      כמו למשל השינה המשותפת בקיבוצים...

      ופנימיות ...

      צ'מעו, אנשים חיו טוב פעם!

        5/1/15 13:52:

      צטט: מרצ'לו קוף 2015-01-04 01:35:27

      ביץ ??? חלילה ... אמי החשיבה עצמה תמיד לאישה עדינה ושברירית.....:)))

      ברור

      התכוונתי לאיך שאנשים אחרים החשיבו אותה מאחורי הגב...

        5/1/15 08:31:
      בשביל זה אני ממליץ על פיליפינית בבית, אחרי יום העבודה החיים הם נטו פאן.
        5/1/15 06:44:
      אוי אחותי מבינה כל כך לליבך... ההרגשה הזו שאת חדרנית יחידה במלון של אלף חדרים - כל היום מרימה מכניסה מקשקשת תולה מיבשת מארגנת מפרקת מתקנת מתקינה מבשלת מקפיצה מחממת מקררת מישרת מחליפה מסיעה מכלכלת וצונחת עם תהיה אחת - האם לזה התכוון המשורר? מציעה לשים את הצרכים שלך בתעדוף גבוה יותר מהריצפה, בהתחלה זה קצת מלאכותי וקשה ואז לאט לאט זה הופך לטבע שני עד כדי שלא תביני מה היה קודם ולמה .
        4/1/15 20:10:
      כאמזונה 2 אומרת לך, קחי נשימה מעת לעת, צאי לטבע תדהרי קצת וסדרי את הראש אם לא תייצרי אי של שפיות החיים יחסלו אותך
        4/1/15 01:35:
      ביץ ??? חלילה ... אמי החשיבה עצמה תמיד לאישה עדינה ושברירית.....:)))
        3/1/15 23:35:

      צטט: מרצ'לו קוף 2015-01-03 22:40:32

      נראה לי שנתקלת במקרה קיצוני במיוחד הומו ספיאנס שוביניסטוס פטריארכוס .....ממש לא דוגמא ...אבא שלי היה עושה כלים ואימא הייתה עוד גוערת בו שהוא מתרשל ומחזירה לו כלים לכיור ...... :))))

      ואיך היתה נחשבת ביץ' אמא שלך? נכון? היו מסתכלים עליה עקום שמחזירה לו את הכלים לכיור. כי מה פתאום ושתגיד תודה שהוא מרים מזלג בבית הזה.

        3/1/15 22:40:
      נראה לי שנתקלת במקרה קיצוני במיוחד הומו ספיאנס שוביניסטוס פטריארכוס .....ממש לא דוגמא ...אבא שלי היה עושה כלים ואימא הייתה עוד גוערת בו שהוא מתרשל ומחזירה לו כלים לכיור ...... :))))
        3/1/15 20:42:

      צטט: מרצ'לו קוף 2015-01-03 18:29:13

      את צריכה גבר בבית זה ברור .....שיעשה כלים ....:)))

      לא בטוחה

      מנסיוני (וקבלו התנצלותי מראש, לא כל הגברים וכו וכו...) גבר בבית מייצר הרבה יותר עבודה מהתועלת שהוא מביא

      הוא אוכל יותר מהילדים ולכן צריך לבשל לו

      הוא מתלבש ולכן צריך לכבס לו ואפילו לגהץ

      הוא מבלגן - משאיר כלים מלוכלכים בכל מקום, גרביים מסריחות ותחתונים מלוכלכים וצריך ללכת ולסדר אחריו

      את הילדים עוד אפשר לחנך איכשהו, להפעיל עליהם סמכות - עליו לא. האגו שלו בשמים ומה פתאום שיגידו לו מה לעשות אצלו בבית. 

      והילדים לעולם לא יעבירו ביקורת על האם. גבר לעומת זאת, לא יסתום את הפה. תמיד יהיה לו מה להגיד ותמיד הוא ימצא מה לא בסדר ולו בשביל הספין - כדי שתפסיק זאתי לומר לו להרים את הגרביים המלוכלכות שלו מהסלון ולהפריע לו לגרבץ.

      בקיצור

      זה למה התגרשתי

      לא נראה לי שאחזור לקטסטרופה הזו שוב.

        3/1/15 20:35:

      צטט: איקארוס 2015-01-03 17:50:27

      לא ברור לי לגמרי אם הפוסט מעמיד שאלה רצינית לדיון, ילדים או לא, או שתפקידו לאוורר תיסכול ברגע של עומס יתר.. בענין השאלה האמיתית ילדים או לא - רק מי שלא היו לא ילדים יכול לדון בה ברצינות, לדעתי. מי שיש לו ילדים ולרגע של חולשה רוצה לדון בשאלה - שיריץ רגע סימולציה של אין ילדים.. שישלח אותם לפנימיה, שימסור אותם לאימוץ, שיבקש לא לשמוע מהם עוד לעולם, שיבדוק עם עצמו איך זה מרגיש לו. זה יתן לו מיד את התשובה שחיפש (ולפי הגאווה שבה את מתארת את צפיותיך הגבוהות מהילדים, את לא ממש צריכה את הסימולציה הזו..) בענין התסכול, הקושי, הצורך להתאוורר - כולנו מכירים את הנקודות הקשות האלה, ובסיטואציה חד הורית היא ודאי קשה עוד יותר. מצד שני, יכול להיות שהאמת ה"פרויקטלית" שעשרים אחוז אחרונים של ההצטיינות בעבודה (עבודת ההורות במקרה הזה) יגזלו שמונים אחוז מהמשאבים והזמן- אולי באמת אפשר לעשות רק קצת פחות, מה שיגדיל במאות אחוזים את הזמן הפנוי של ההורה המעורב..:) אולי אפשר להתחיל הפוך - לקבוע כמה זמן את רוצה לעצמך, לא להתפשר על זה, ושיסתדרו עם הזמן הנותר שלך. אם הכלים יערמו עד התיקרה, למשל, תראי שמישהו מהם ישבר בסוף ויקח אחריות, כי זה מה שהם למדו ממך. כשמסתכלים על משפחות עם הרבה יותר ילדים, או עם הרבה פחות הורות (הורים חולים, נכים, או להבדיל הורים בקריירה תובענית במיוחד שאף פעם לא בבית), ומסתבר שגם שם הילדים גדלים, חיים, מתבגרים.. והופכים לגורמים חיוביים בחברה, לא פחות מילדים ש"רופדו" על ידי הורה מפנק כל חייהם. מחזיקים לך אצבעות. :)

      ברור שזה פוסט שמאוורר תסכול. כתבתי במשפט הראשון - זה בעיקר לעצמי ואז שוב ושוב - שזה פשוט קשה. אף אחד לא מכיר בקושי, אף אחד לא מקל, לא מתחשב ולא מעריך. אין שום תמורה ושום רווח משני.

      גידול ילדים נחשב כשלב אוטומטי וברור מאיליו

      כל המעמסה נופלת על האם

      ומכיוון שזה כל כך שקוף, כולן עושות את זה וזאת משימה ברורה מאליה, אין עליה תגמול אלא רק עונש על אי עמידה בסטנדרטים מופרכים

      בתנאים האלו, נשים צריכות לחשוב כמה פעמים אם לקפוץ לברכה הזאת אבל בגלל שכולנו מוסללים לשם, אין בכלל מחשבה, רק כשאנחנו טובעות, אנחנו פתאום נזכרות לבדוק עם עצמנו למה בכלל זה קרה.

      זה נכון שיש כל מני טריקים ושיטות ומקומות בהם זה נעשה אחרת ונמצאו פתרונות אבל זה לא מכפר על הבעיה העיקרית שהעלתי כאן.

        3/1/15 18:29:
      את צריכה גבר בבית זה ברור .....שיעשה כלים ....:)))
        3/1/15 17:50:
      לא ברור לי לגמרי אם הפוסט מעמיד שאלה רצינית לדיון, ילדים או לא, או שתפקידו לאוורר תיסכול ברגע של עומס יתר.. בענין השאלה האמיתית ילדים או לא - רק מי שלא היו לא ילדים יכול לדון בה ברצינות, לדעתי. מי שיש לו ילדים ולרגע של חולשה רוצה לדון בשאלה - שיריץ רגע סימולציה של אין ילדים.. שישלח אותם לפנימיה, שימסור אותם לאימוץ, שיבקש לא לשמוע מהם עוד לעולם, שיבדוק עם עצמו איך זה מרגיש לו. זה יתן לו מיד את התשובה שחיפש (ולפי הגאווה שבה את מתארת את צפיותיך הגבוהות מהילדים, את לא ממש צריכה את הסימולציה הזו..) בענין התסכול, הקושי, הצורך להתאוורר - כולנו מכירים את הנקודות הקשות האלה, ובסיטואציה חד הורית היא ודאי קשה עוד יותר. מצד שני, יכול להיות שהאמת ה"פרויקטלית" שעשרים אחוז אחרונים של ההצטיינות בעבודה (עבודת ההורות במקרה הזה) יגזלו שמונים אחוז מהמשאבים והזמן- אולי באמת אפשר לעשות רק קצת פחות, מה שיגדיל במאות אחוזים את הזמן הפנוי של ההורה המעורב..:) אולי אפשר להתחיל הפוך - לקבוע כמה זמן את רוצה לעצמך, לא להתפשר על זה, ושיסתדרו עם הזמן הנותר שלך. אם הכלים יערמו עד התיקרה, למשל, תראי שמישהו מהם ישבר בסוף ויקח אחריות, כי זה מה שהם למדו ממך. כשמסתכלים על משפחות עם הרבה יותר ילדים, או עם הרבה פחות הורות (הורים חולים, נכים, או להבדיל הורים בקריירה תובענית במיוחד שאף פעם לא בבית), ומסתבר שגם שם הילדים גדלים, חיים, מתבגרים.. והופכים לגורמים חיוביים בחברה, לא פחות מילדים ש"רופדו" על ידי הורה מפנק כל חייהם. מחזיקים לך אצבעות. :)
        2/1/15 20:08:
      לצוד פסיונים :) מושלם!!!
        2/1/15 19:49:

      צטט: --()-- 2014-12-23 22:47:00

      צטט: א ח א ב 2014-12-22 23:30:21

      מה יאכלו?

      די!

      שירעבו קצת. לא ימותו מזה. כמה אפשר לבשל באמצע הלילה. זה לא אנושי.

      צודקת.

      לפעמים (בעיקר כשיש קיטורים על אוכל וכביסה)  אני שולח אותם ללקט פטריות, לצוד פסיונים 

      ולישון בגינה. ...

       

        30/12/14 20:23:

      צטט: רומי 1 2014-12-27 09:23:39

      פוסט אמיץ במיוחד . חכי כמה שנים ותקטפי את הפירות. למזלי עשיתי זאת כל כך מוקדם בחיי שהיום בסה"כ בת 47 ארבעה ילדיי עזבו את הבית ויש לי ארבעה נכדות שאני שרופה עליהן ומבקרת אותן רק פעם בשבוע (את הארבעה שלי כבר גידלתי)

      תודה על העידוד

        30/12/14 14:55:

      ואני דווקא מאלה שמאוד מעריך ומוקיר את עבודת האימהות ובעיקר בבית. אין ספק שהן מקריבות את עצמן בשביל הילדים, הבית ולפעמים גם עבור הגבר שלהן.

       

      אני לא יכול לתת עצות מה לעשות, אז לפחות להוקיר.

        28/12/14 22:29:

      צטט: החכם עיניו בראשו 2014-12-24 18:16:40

      את רצינית???

       

      אז אם אין לך זמן, מתי את יושבת בקפה (וסליחה על שאלה זו אם נראית חודרנית ופולשנית).

       

      ואל תצפי מילדים לכלום, קבלי אותם כמות שהם. קבלי אותם באותו רוך ואהבה שאת מעניקה להם גם כשאת שומעת מהם מחמאות.

      אני מבינה שאתה מהז'אנר שקובע שמרגע שהפכתי לאם, הרי שאסור שיהיה לי זמן לעצמי

      אז באמת שכמעט ואין לי זמן לעצמי

      כמעט ובכלל לא

      בניגוד לאבות, אמהות כמעט ואינן רואות טלויזיה אלא אם כן יש ערמת כביסה לקפל או לגהץ תוך כדי

      לאמהות אין זמן לספורט ואח"כ הבעלול עוד מתלונן שהיא איבדה את הגזרה, בעודו תופח על כרסו המנופחת מבירות אין קץ עם החברה בפאב

      אתה קובע לי לא לצפות מילדי לכלום - אתה אל תצפה מילדיך לכלום!

      כמו שאומרים - שבחתונה שלך יאכלו בורקס, הסטנדרטים שלי יותר גבוהים מזה.

      אני מצפה מילדי לגבוה מכל: שיסתערו על האתגרים הכי קשים ויפצחו את הבעיות הכי מורכבות ויובילו וינהיגו לאורם של הכללים המוסריים הכי מחמירים

      ויחמלו על החלש

      ויוכירו תודה לכל מי שפועל למענם

      ויראו את הנפש שבכל אחד

      ויעבדו בשיתוף פעולה

      ולא יחשבו שמגיע להם משהו

      וידעו לשחק לפי הכללים ואם הפסידו, ינסו שוב

      ואם ינצחו, ידעו שהנצחון הגיע בעבודה קשה ולא בזכות

        28/12/14 00:48:
      זה לא ילדים בנוגה ואמהות ממאדים זאת מערכת שמש אחת
        27/12/14 09:23:
      פוסט אמיץ במיוחד . חכי כמה שנים ותקטפי את הפירות. למזלי עשיתי זאת כל כך מוקדם בחיי שהיום בסה"כ בת 47 ארבעה ילדיי עזבו את הבית ויש לי ארבעה נכדות שאני שרופה עליהן ומבקרת אותן רק פעם בשבוע (את הארבעה שלי כבר גידלתי)
        24/12/14 21:20:
      זאת באמת עבודה של 24.\7
        24/12/14 19:57:
      צודקת!

      את רצינית???

       

      אז אם אין לך זמן, מתי את יושבת בקפה (וסליחה על שאלה זו אם נראית חודרנית ופולשנית).

       

      ואל תצפי מילדים לכלום, קבלי אותם כמות שהם. קבלי אותם באותו רוך ואהבה שאת מעניקה להם גם כשאת שומעת מהם מחמאות.

        23/12/14 22:48:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2014-12-23 18:46:38

      כן...יש רגעים שזה מרגיש כמו שרות לקוחות. בטח אם את עושה את זה בעיקר לבד. קראתי קצת את הפולמוס...כאמא לחמישה אני מבינה לגמרי שאין אמת אחת. ומאחלת לך שירבו הרגעים שיטו את המאזניים לצד הבעד:)

      לעיתים, שותים לי את הדם בקש

        23/12/14 22:47:

      צטט: א ח א ב 2014-12-22 23:30:21

      מה יאכלו?

      די!

      שירעבו קצת. לא ימותו מזה. כמה אפשר לבשל באמצע הלילה. זה לא אנושי.

        23/12/14 22:45:

      צטט: P65 2014-12-22 23:24:58

      הפתרון הוא לתפעל את הילדים, שיתחילו להכין אוכל כביסה ועוד...

      דווקא ניסיתי

      הם מוציאים לי את הנשמה עם "רגע"

        23/12/14 18:46:
      כן...יש רגעים שזה מרגיש כמו שרות לקוחות. בטח אם את עושה את זה בעיקר לבד. קראתי קצת את הפולמוס...כאמא לחמישה אני מבינה לגמרי שאין אמת אחת. ומאחלת לך שירבו הרגעים שיטו את המאזניים לצד הבעד:)
        22/12/14 23:30:
      מה יאכלו?
        22/12/14 23:24:
      הפתרון הוא לתפעל את הילדים, שיתחילו להכין אוכל כביסה ועוד...
        22/12/14 23:05:

      צטט: sari10 2014-12-22 18:19:00

      צטט: גליתZ 2014-12-22 01:15:58

      אוי יקירתי את מתפרצת לדלת פתוחה... זה קשה, כפוי טובה, מעייף,מתסכל... מסכימה לכל מילה! עם כל זאת הייתי חוזרת על הכל שוב! שלא תחשבי שאין לי רגעים כמו זה שלך עכשיו, יש ועוד איך, אבל מחר יום חדש..:)

      וואוו איזה פוסט!!!

      מאוד אמיתי ומהלב ואני כל כך מבינה...

      ציטטתי תגובה של גלית, ואני חייכתי והזדהיתי...

      קראתי כאן את מגוון התגובות השונות,

      כל אחד מהזווית שלו.

      מי שאין לה ילדים? לא חושבת שיכולה באמת להבין...

      זה לא פשוט וכן... יש רגעים שככה מרגישות

      ורובן לא יודו בזה, כי... זה "לא נאה" ככה לדבר.

      יש את אלו שעוברות יסורים של טיפולים ולא מצליחות

      ויש את אלו שיש להן וזה לא בדיוק מה שהיה לנו נדמה.

      חוץ מזה, נכון המשפט "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים..."

      בכל גיל יש את הבעיות שלו.

      כשהם תינוקות הם נורא חמודים וכיף להשתתף בצמיחה שלהם,

      יש קשר רגשי בלתי אמצעי.

      ואחר כך??? לפעמים נדמה שהם במקרה

      גרים כאן... ואת הכספומט הסנני

      אבל... לפעמים יש גם הפתעות טובות.

      ואם יש לך 3?

      אז אולי מ- 3 ייצא אחד / אחת מעניק ואוהב חיוך

      תודה

      זו אכן תגובה מעודדת

      הם מעניקים ואוהבים, כולם. 

      זה רק רגע ותכף יעבור...

        22/12/14 22:00:

      צטט: הנץ דואה 2014-12-22 14:54:35

      שלא לדבר שגידול האוכלוסין בארץ ובעולם מוריד את רמת החיים של כולנו. לכן הממשלות צריכות לעודד משפחות של לא יותר מאשר שני ילדים, זה יהיה הצעד הטוב ביותר לריסון וירידה בעתיד של כמות האוכלוסייה, שמשמעו לא רק רמת חיים טובה יותר לכולנו אלא גם פחות לחץ על הסביבה, מיתון ההתחממות הגלובלית ועוד דברים טובים.

      בדיוק

        22/12/14 21:50:

      צטט: AmitLi0 2014-12-22 13:06:13

      זיו ושחר תפסו לי את התשובה. ולגבי עצמי,היום רגיל אני מוכן לתרום את ילדי למדע. אבל ביום שאני חוזר הביתה והבית ריק אני נתקף געגועים ומתנפל על הילדים ברגע שהם חוזרים. אני רק מדמיין מה יהיה ביום שהם יעזבו את הבית ונעשה לי רע .

      מתרגלים לכל דבר ובמיוחד לדבר טוב - ז"א לשקט, לנקיון ולהמון זמן פנוי שאפשר להפנות לתחביבים, ידע וחברים חדשים

        22/12/14 21:48:

      צטט: אריה ידידיה 2014-12-22 11:36:06

      אני... לא הייתי מחזק את ידייך, גבירתי. להפך.

      מה שאת מתארת הוא מצב של Stress, ועוד כזה שמתמשך.

      הסיכון הגדול שאני רואה במצבך כמתואר אינו נפשי דווקא, לפחות

      לא בשלב הראשון. הסיכון האמיתי הוא גופני.

      את עלולה לגלות שגופך עשוי אמנם להיות חסון מספיק כדי להתרגל

      ולהתמיד בסדר יום כזה לאורך זמן ניכר –  אבל אין ספק שהוא ישלם מחיר.

      מחיר זה עלול להיות לחץ דם גבוה, מחלת כלי הדם הכליליים, סכרת

      ועוד מיני מרעין בישין שברגע שהם מתחילים בלתי אפשרי להיפטר

      מהם.

      אני משתדל להבין את אילוצייך, אבל אני סבור שבחירתך דווקא במקום

      העבודה הספציפי הזה היא שגיאה שלטווח הארוך מסכנת אותך.

      אני עובדת על זה...

        22/12/14 18:19:

      צטט: גליתZ 2014-12-22 01:15:58

      אוי יקירתי את מתפרצת לדלת פתוחה... זה קשה, כפוי טובה, מעייף,מתסכל... מסכימה לכל מילה! עם כל זאת הייתי חוזרת על הכל שוב! שלא תחשבי שאין לי רגעים כמו זה שלך עכשיו, יש ועוד איך, אבל מחר יום חדש..:)

      וואוו איזה פוסט!!!

      מאוד אמיתי ומהלב ואני כל כך מבינה...

      ציטטתי תגובה של גלית, ואני חייכתי והזדהיתי...

      קראתי כאן את מגוון התגובות השונות,

      כל אחד מהזווית שלו.

      מי שאין לה ילדים? לא חושבת שיכולה באמת להבין...

      זה לא פשוט וכן... יש רגעים שככה מרגישות

      ורובן לא יודו בזה, כי... זה "לא נאה" ככה לדבר.

      יש את אלו שעוברות יסורים של טיפולים ולא מצליחות

      ויש את אלו שיש להן וזה לא בדיוק מה שהיה לנו נדמה.

      חוץ מזה, נכון המשפט "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים..."

      בכל גיל יש את הבעיות שלו.

      כשהם תינוקות הם נורא חמודים וכיף להשתתף בצמיחה שלהם,

      יש קשר רגשי בלתי אמצעי.

      ואחר כך??? לפעמים נדמה שהם במקרה

      גרים כאן... ואת הכספומט הסנני

      אבל... לפעמים יש גם הפתעות טובות.

      ואם יש לך 3?

      אז אולי מ- 3 ייצא אחד / אחת מעניק ואוהב חיוך

        22/12/14 17:57:

       

       

      ברוטוס:   אינני מרשה לעצמי להתווכח על העובדות או על ההרגשה שלך, אבל המסקנה שלך היא טעות. טעות גדולה

       

       

      נטוס:      זה מתחיל בעובדה שבילדים משקיעים כל החיים. כן, גם אחרי שהם מתחתנים. אבל התשואה - הריבית - ההכנסות (של הנחת) מגיעות מהנכדים. רק אז מבינים שכל העבודה, הסיזיפית לכאורה, הייתה שווה. חכי עוד מעט, רק עשר עשרים שנה ותראי

       

       

      ..

        22/12/14 16:05:
      :)
        22/12/14 14:54:
      שלא לדבר שגידול האוכלוסין בארץ ובעולם מוריד את רמת החיים של כולנו. לכן הממשלות צריכות לעודד משפחות של לא יותר מאשר שני ילדים, זה יהיה הצעד הטוב ביותר לריסון וירידה בעתיד של כמות האוכלוסייה, שמשמעו לא רק רמת חיים טובה יותר לכולנו אלא גם פחות לחץ על הסביבה, מיתון ההתחממות הגלובלית ועוד דברים טובים.
        22/12/14 13:06:
      זיו ושחר תפסו לי את התשובה. ולגבי עצמי,היום רגיל אני מוכן לתרום את ילדי למדע. אבל ביום שאני חוזר הביתה והבית ריק אני נתקף געגועים ומתנפל על הילדים ברגע שהם חוזרים. אני רק מדמיין מה יהיה ביום שהם יעזבו את הבית ונעשה לי רע .
        22/12/14 11:54:

      צטט: --()-- 2014-12-22 11:18:31

      צטט: Zvi Hartman 2014-12-22 08:58:31

      אין כמו עומס כזה. עבודה, פקקים, ילדים תובעניים, סופר שבקושי מחכה לך כי הוא סוגר. הליכה על גבול העצבים של אם דאגנית. ואז בוקר אחד האם החליטה להפקיד את שלושת הילדים לשבועיים לידיים נאמנות, והעבודה נתנה חופשה של שבועיים וגם מימנה כרטיס טיסה לאחד האיים המבודדים לש יוון. יש שם מלון נחמד, והאוכל טעים אבל חוף מצוות המלון אין נפש חיה בסביבה, לא פקקים, לא עבודה, לא ילדים, לא כחלון ולא ביבי, ולא לםיד, רק שקט הרסני ומתיש קיבלת שבועיים, ושואלים אותך בטלפון מהעבודה את רוצה להעריך לחודשיים על חשבוננו?

       

      רעיון יפה אבל שבועיים לא יספיקו פה

      כי תכלס מה שאני רוצה זה לבוא מהעבודה כמו אבא, לבית נקי, מסודר, עם ארוחה חמה על השולחן שמחכה לי וילדים רחוצים במיטות. לאכול ואז להמרח מול הטלויזיה בנינוחות, כשמדי פעם הילדים יבואו לחבק קצת, לנשק קצת, לחלוק את יומם ולבקש את עצתי. ככה. זהו. הרבה?

       

       

      אני עונה לך בהמשך למה שהשבתי לי:

      אף פעם לא באתי הביתה עם צפיה לארוחה חמה על השולחן ולבית נקי וילדים מרוחצים.

      אני שונא שמגישים לי או מכינים לי ולכן אם כולם יושבים לאכול אז אני מתיישב לאכול אם לא אפעם לא מכינים לי, אני מכין לעצמי.

      לגבי מקלחות, תמיד השתדלתי להגיע למקלחות ולהשכבות, ברור שבגיל מבוגר יותר זה יותר מסובך כי לכאורה הילדים עסוקים בפעילות שלהם (חברים, חוגים ועוד ועוד) ובשביל להיות אותם צריך להיות מאוד אקטיבי ויצירתי.

      לגבי השאר השתדלתי להתחלק: שלוש רבעם עלי ועליה רבע. קריצה

        22/12/14 11:36:

      אני... לא הייתי מחזק את ידייך, גבירתי. להפך.

      מה שאת מתארת הוא מצב של Stress, ועוד כזה שמתמשך.

      הסיכון הגדול שאני רואה במצבך כמתואר אינו נפשי דווקא, לפחות

      לא בשלב הראשון. הסיכון האמיתי הוא גופני.

      את עלולה לגלות שגופך עשוי אמנם להיות חסון מספיק כדי להתרגל

      ולהתמיד בסדר יום כזה לאורך זמן ניכר –  אבל אין ספק שהוא ישלם מחיר.

      מחיר זה עלול להיות לחץ דם גבוה, מחלת כלי הדם הכליליים, סכרת

      ועוד מיני מרעין בישין שברגע שהם מתחילים בלתי אפשרי להיפטר

      מהם.

      אני משתדל להבין את אילוצייך, אבל אני סבור שבחירתך דווקא במקום

      העבודה הספציפי הזה היא שגיאה שלטווח הארוך מסכנת אותך.

        22/12/14 11:34:

      צטט: שחר י 2014-12-22 09:19:27

      האמת צודקת.

      המון המון עבודה ולמרות שאני גבר ואני מנסה לשאת בעול, אם להיות כנה, רוב העול נופל על הZוגה.

       

      אין פה זבנג וגמרנו יש דברים קטנים שמקלים:

      ללמד אותם לסדר את החדר, את הכביסה לסל כביסה (ואם הכביסה לא מגיעה לשם היא לא תכובס), עושים תורנות סידור ופינוי שולחן, עזרה בנקיון ובעיקר מנקה פעם בשבוע.

      חוצמזה יורדים מדרגת המושלמות לבסדר, זה יפנה לך עוד שעה ביום.

      אז תנסה יותר

      לא אתה

      הזוגיים בכלל

      נסו יותר, הרבה יותר כי העול הזה בלתי נסבל.

        22/12/14 11:33:

      צטט: חופר סדרתי :) 2014-12-22 09:08:57

      יש לי שלושה אחים גדולים ממני, וכולם נשואים ובעלי ילדים. אני רואה מהצד כמה הם גמורים בארוחת יום שישי מטיפול בילדים, עבודה, תחזוק הקשר ועוד מלא דברים שהם נתקלים במהלך השבוע. החיים לא קלים :)

      אתה עוד יכול להנצל מזה

        22/12/14 11:19:

      צטט: ת ה י ל ה 2014-12-22 10:48:05

      כדי לרוות נחת מהילדים ומגידולם, יש להשקיע רבות בחינוכם. ברור שזה לא קל, אבל מכאן ועד להמליץ לא להביא ילדים לעולם המרחק בעיניי גדול.

      אז את אל תמליצי

        22/12/14 11:18:

      צטט: Zvi Hartman 2014-12-22 08:58:31

      אין כמו עומס כזה. עבודה, פקקים, ילדים תובעניים, סופר שבקושי מחכה לך כי הוא סוגר. הליכה על גבול העצבים של אם דאגנית. ואז בוקר אחד האם החליטה להפקיד את שלושת הילדים לשבועיים לידיים נאמנות, והעבודה נתנה חופשה של שבועיים וגם מימנה כרטיס טיסה לאחד האיים המבודדים לש יוון. יש שם מלון נחמד, והאוכל טעים אבל חוף מצוות המלון אין נפש חיה בסביבה, לא פקקים, לא עבודה, לא ילדים, לא כחלון ולא ביבי, ולא לםיד, רק שקט הרסני ומתיש קיבלת שבועיים, ושואלים אותך בטלפון מהעבודה את רוצה להעריך לחודשיים על חשבוננו?

       

      רעיון יפה אבל שבועיים לא יספיקו פה

      כי תכלס מה שאני רוצה זה לבוא מהעבודה כמו אבא, לבית נקי, מסודר, עם ארוחה חמה על השולחן שמחכה לי וילדים רחוצים במיטות. לאכול ואז להמרח מול הטלויזיה בנינוחות, כשמדי פעם הילדים יבואו לחבק קצת, לנשק קצת, לחלוק את יומם ולבקש את עצתי. ככה. זהו. הרבה?

        22/12/14 11:07:
      יש פתגם ערבי שאומר: הנשים הן צרה ובלעדיהן -צרה צרורה. כך גם עם הילדים..כפוי טובה, תובעניים, אבל אף אחד לא חושב לוותר עליהם.
        22/12/14 11:00:

      עכשיו אני גם מבין את שם הבלוג: סקס,
      ספונג'ה
      קניות
      סעפשים

      עכשיו אני גם מבין את שם הבלוג: סקס,
      סידורים
      קניות
      סעפשים
        22/12/14 10:48:
      כדי לרוות נחת מהילדים ומגידולם, יש להשקיע רבות בחינוכם. ברור שזה לא קל, אבל מכאן ועד להמליץ לא להביא ילדים לעולם המרחק בעיניי גדול.
        22/12/14 10:10:
      כל הכבוד על האומץ! לא הרבה אנשים מסוגלים לכך, מעבר להגיד לעצמם להגיד לעולם את האמת. הרי כל מה שגדלנו עליו שאנחנו חייבים וצריכים לרצות ילדים. אז זה ממש לא כך! ושוב כל הכבוד!
        22/12/14 09:19:

      האמת צודקת.

      המון המון עבודה ולמרות שאני גבר ואני מנסה לשאת בעול, אם להיות כנה, רוב העול נופל על הZוגה.

       

      אין פה זבנג וגמרנו יש דברים קטנים שמקלים:

      ללמד אותם לסדר את החדר, את הכביסה לסל כביסה (ואם הכביסה לא מגיעה לשם היא לא תכובס), עושים תורנות סידור ופינוי שולחן, עזרה בנקיון ובעיקר מנקה פעם בשבוע.

      חוצמזה יורדים מדרגת המושלמות לבסדר, זה יפנה לך עוד שעה ביום.

        22/12/14 09:08:
      יש לי שלושה אחים גדולים ממני, וכולם נשואים ובעלי ילדים. אני רואה מהצד כמה הם גמורים בארוחת יום שישי מטיפול בילדים, עבודה, תחזוק הקשר ועוד מלא דברים שהם נתקלים במהלך השבוע. החיים לא קלים :)
        22/12/14 08:58:
      אין כמו עומס כזה. עבודה, פקקים, ילדים תובעניים, סופר שבקושי מחכה לך כי הוא סוגר. הליכה על גבול העצבים של אם דאגנית. ואז בוקר אחד האם החליטה להפקיד את שלושת הילדים לשבועיים לידיים נאמנות, והעבודה נתנה חופשה של שבועיים וגם מימנה כרטיס טיסה לאחד האיים המבודדים לש יוון. יש שם מלון נחמד, והאוכל טעים אבל חוף מצוות המלון אין נפש חיה בסביבה, לא פקקים, לא עבודה, לא ילדים, לא כחלון ולא ביבי, ולא לםיד, רק שקט הרסני ומתיש קיבלת שבועיים, ושואלים אותך בטלפון מהעבודה את רוצה להעריך לחודשיים על חשבוננו?
        22/12/14 08:25:
      תאמיני או לא, הילדים שלי כבר גדולים. בני 16. הם עוזרים בבית ואוכלים מוכן לפעמים. הם מאד ומנומסים ויודעים איך להתנהג. אני מבשלת להם רק ארוחת צהריים. בשאר הם מסתדרים ואין לנו דגנים עתירי סוכר כי זה לא עושה לנו טוב. אבל אין לי סבתא וגם שהאבא נוכח בקטנה, זה לא מספיק. לעבוד בחוץ ולהרים בית, זה המון!!! עבודה. זו עבודה משעממת, שוחקת ולא מוערכת ולאף אחד זה לא אעפת מלבד למי שעושה אותה בפועל ותכף קורס- אני.
        22/12/14 08:03:

      דבר ראשון ומעל הכול: אולי עכשיו תתקשי להאמין, אבל זה עובר. הם גדלים, ההתרוצצות סביבם פוחתת (אבל הדאגות לא). הם נהיים יותר ניידים, פחות תובעניים ויותר עוזרים. אני תמיד הזכרתי, ועדיין מזכירה לעצמי, שיום אחד זה ייגמר ואני אתגעגע לזה, אז כדאי לנסות להפיק את המרב.

      דבר שני - כמו כל דבר בחיים, גם ילדים כדאי לעשות בחכמה, ועדיף שלא תהיה חכמה שלאחר מעשה :)

      לא חייבים שלושה (אמרה  האימא לארבעה...). שניים מספיק וגם אחד זה אחלה. לא חייבים אחד אחרי השני. מה רע בהפרש של שלוש ארבע שנים. לדעתי זה מוריד בהרבה את הלחץ. יש אנשים שבכלל לא רוצים להיות הורים ואין להם את הדחף והצורך הזה וזה סבבה בשבילם. אבל לוותר בגלל העומס והקשיים ושיקולי קריירה - נראה לי חבל. בכל זאת, יש בזה המון כיף.

       

      אני נורא לא רוצה לצאת כמטיפה בשער, אז מתנצלת מראש אם כך זה נשמע, אבל זה במידה רבה עניין של היערכות ותכנון. למשל, קנייה שבועית גדולה בטלפון/אינטרנט ואז רק השלמות במכולת השכונתית או ליד העבודה. מותר להגיש להם אוכל מוכן לפעמים, ואם את לא מהמקפידים על מזון בריא בלבד, אפילו ר"ל מזון מעובד. אצלנו אוכלים שניצל תירס של טבעול ולעתים (לא קרובות) מנה חמה או מק אנד צ'יז מקופסאות. מדי פעם מזמינים פיצה או נודלס. כמובן, יש תמיד ארבעה חמישה סוגים של דגני בוקר (עתירי סוכר). לבשל שלוש ארוחות ביום לשלושה ילדים זה באמת מתכון ליציאה מהדעת. 

       חוץ מזה, רצוי שיהיה להם אבא נוכח, גם אם לא גר באותו בית, שיתחלק בנטל וישתתף בהוצאות. גם סבא וסבתא בסביבה זה נכס.

       

      גורם מכריע נוסף: חינוך. לא לפחד מהילדים. לעמוד מולם ולהעמיד אותם במקום. הערות על איכות הבישול של אימא או סירוב לעזור בבית? לא מקובל. בהתחלה אולי יהיו ריבים ומתחים אבל הקפדה על כללים מסוימים (לא המון, רק החשובים ביותר) ושמירה על מסגרת מסוימת יועילו גם להורים וגם לילדים. אני רואה סביבי המון הורים שמפחדים מהילדים שלהם, שותקים כשהילדים צועקים עליהם או משתוללים במקומות ציבוריים ולא מפסיקים לקנות לילדים דברים, כדי להשקיט אותם ואולי את מצפונם. אני חושבת שזה איום ונורא. זה לא רק מפגע ציבורי - לשבת במסעדה ליד משפחה כזאת זה סיוט - זה רע לילדים, שיהפכו למבוגרים בלתי נסבלים.

        22/12/14 07:35:

      צטט: נערת ליווי 2014-12-22 06:54:32

      תשע שעות ביום, זה באמת ה מ ו ן.

      (שעות לעבודה) פקקים תמיד זוועה.

      ילדים. כתוב בתורה שזו ברכה ואפילו מומלץ להביא תריסר..

      תראי כמה מוחאים לו כף,

       

       

      ולגבי המטבח. למה לבשל להם כל הזמן?

      באיזה שלב הרי הם יכולים לבשל גם לך..

      אם כתוב בתורה, זה בטח!!!! נכון.

      צריך לבשל להם כי הם לא סותמים את הפה ואם לא יהיה אוכל, הם יכרסמו את השולחנות בבית. 

        22/12/14 07:33:

      צטט: Da Vinci 2014-12-22 06:36:41

      נדמה לי שהמסר שלך מתבזבז כאן על קהל שרובו כבר אחרי נקודת האל-חזור...

      יחד עם זאת , להלן  זווית הראיה הגברית בנושא:

      למה גברים שפויים עושים ילדים

       

       

      ותפסיקי לבהות במיקרו!   

      למה ממתי יש משהו מעניין בטלוויזיה?

        22/12/14 06:54:

      תשע שעות ביום, זה באמת ה מ ו ן.

      (שעות לעבודה) פקקים תמיד זוועה.

      ילדים. כתוב בתורה שזו ברכה ואפילו מומלץ להביא תריסר..

      תראי כמה מוחאים לו כף,

       

      ''

       

      ולגבי המטבח. למה לבשל להם כל הזמן?

      באיזה שלב הרי הם יכולים לבשל גם לך..

        22/12/14 06:36:

      נדמה לי שהמסר שלך מתבזבז כאן על קהל שרובו כבר אחרי נקודת האל-חזור...

      יחד עם זאת , להלן  זווית הראיה הגברית בנושא:

      למה גברים שפויים עושים ילדים

       

       

      ותפסיקי לבהות במיקרו!   

        22/12/14 01:15:
      אוי יקירתי את מתפרצת לדלת פתוחה... זה קשה, כפוי טובה, מעייף,מתסכל... מסכימה לכל מילה! עם כל זאת הייתי חוזרת על הכל שוב! שלא תחשבי שאין לי רגעים כמו זה שלך עכשיו, יש ועוד איך, אבל מחר יום חדש..:)
        22/12/14 00:43:
      לא פשוט בכלל

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      --()--
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין