אירוע ישראלי טיפוסי: הבנק ביקש לשפר את כניסת המוני לקוחותיו אל חשבונותיהם דרך האינטרנט ומאז מאות אלפים מלקוחותיו אינם יכולים להיכנס אל חשבונותיהם דרך האינטרנט.

השיפור שביקשו אנשי התכנה של הבנק הוא: לא להקליד את מספר תעודת הזהות, בנוסף אל קוד המשתמש והססמה. התוצאה: במקום השיפור שרצו להנהיג - נחסמו מאות אלפי חשבונות לכניסה דרך האינטרנט.

וכאן באה סגה ישראלית טיפוסית: לקבל ססמה זמנית לכניסה לחשבון הלקוח נשלח אל כספומט. אבל כספומט לא מנפיק ססמה למי שיש כרטיס אשראי חוץ בנקאי אלא רק ללקוחות שבידיהם כרטיס אשראי של הבנק. הבנק לא מנפיק ססמה אל תיבות הדואר של הלקוחות באינטרנט. מי שאין לו כרטיס אשראי של הבנק חייב לטרוח ולהוציא כרטיס כספומט כדי לקבל ססמת כניסה זמנית אל חשבונו. והוצאת כרטיס כספומט מטריחה את הלקוח אל סניף הבנק שלו גם אם עבר לגור בעיר אחרת, חשש להסתבך עם העברת חשבונו אל סניף קרוב לביתו החדש וכעט הוא חייב לנסוע למרחקים אל סניפו בעיר שגר לפני שנים ולהוציא כרטיס כספומט.

הסבל של הלקוח לא נגמר כאן. אם כבר הצליח לקבל ססמת כניסה זמנית אל חשבונו דרך האינטרנט, הוא חייב א. לברר עם פקיד באיזה גודל אותיות הוא צריך להקליד את סיסמתו. ב. הוא חייב לענות על מספר שאלות כגון שנת הולדת אביו או העיר בה נולד כדי שהפקיד יוודא שהוא הוא בעל החשבון ולא מתחזה. 

כל הסגה הזו - בהשוואה אל הקלות הבלתי נסבלת שבה הבנק הפקיר 5 מיליארד שקלים בידי אליעזר פישמן שכעת עושה להם תספורת - היא זוועה ישראלית מימי האנטי מחיקון של בן גוריון.

המחשבה שלי לעבור לבנק אחר ארכה 5 שניות. הרי הבנק האחר הוא גם ישראלי שאינו חף מהטמטום של בנק הפועלים.