כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    מה שחשים משם לא רואים מפה - מאת רמיאב

    15 תגובות   יום שני, 22/12/14, 13:58

     

    רישום 1 עפרון פחם וגיר על נייר חום, 70/50

                  רישום מקורי

     

    מה שחשים משם לא רואים מפה

    -  מאת רמיאב  - 

    (מהדורה משופרת)

      

    דוגמנית הציור עלתה לבמה עטופה במין חלוק מגבת, לבן. המורה-המנחה הכין לה ספה דו-מושבית מרופדת בכריות צבעוניות. היא הורידה את החלוק בתנועה לא איכפתית. הוא הציב אותה חצי ישובה וחצי שרועה. עמד וכיוון את שני הזרקורים כדי לקבל הצללה והבלטה של חמוקי הגוף.                      

     

    אנחנו, משתתפי הסדנה, עסקנו, בהדבקת הגיליונות על הלוחות נתמכי החצובות, מציצים בחטף באורחת.

     

    היה זה תרגיל סיכום, רישום ארוך ומפורט. לא הייתה זאת הראשונה שרשמנו, למדנו להכיר את הגוף האנושי (גם של דוגמנים...) יופיו וחביוניו ולבטא אותו על הנייר,  בסגנון האישי.

     

    הפעם הייתי ממוקם במרכז קידמת האולם. המנחה אמר שנעבוד שני פרקי זמן של חמש עשרה דקות, כדי לתת לאפשר לדוגמנית לנוח.

     

    ברוב המקרים, כשהייתי שקוע בקליטת הדמות ופרטיה, השתדלתי להתעלם מהתעוררות של יצרים ולהתרכז ביצירה.

      

    מדדתי אותה במבטים. היא הייתה מושלמת. כל  אבריה תואמים כמו "פסל יווני". התחלתי בקווים עדינים ודקים, לרשום את גבולות הראש, הגפיים ואת התמזגות הגוף בכריות המושב. עיני רצו ממנה לנייר ומהרישום אל גופה. כך הלכתי ושקעתי ברשת של קוים מעוגלים, המשתלבים אלו באלה. טיפלתי קצת בפרטים ועברתי לראש.

     

    הפנים נראו לי מלאי תום וחן. הבחנתי או דימיתי כי מבטה החכם היה נעוץ בי. האם היא עקבה אחרי כל תנועה של עיני? היה לעיניה מין ברק  ממזרי, של יודעת הכל.

     

    רשמתי את רעמת השיער המתולתל והשחור. קבעתי את ציר הפנים, גובה העיניים והגבות המשוכות במין קשתות הנפתחות לצדדים, מיקום הפה והסנטר בין הלחיים והתחברות הגולגולת דרך הצוואר לכתף.

     

    את גמר רישום הראש, חשבתי לעזוב לסוף, אך לא יכולתי להפסיק. השלמתי את האף הסולד במידה הנכונה ועברתי לשפתיים שהיו כאילו חתוכות במיפסלת אמן, כאשר האודם הטבעי חדר עמוק אל הצל שמתחת לשפה העליונה. שפתיים לנשיקות, חשבתי.

     

    מה היא עושה כשהיא לא מדגמנת? סטודנטית? פקידה? משוררת? ציירת? הרהרתי כשאני מבליט את הצללים בשקע המבליט את עצם הלחי, בדרך מהעין לאוזן.

     

    הפסקה. הדוגמנית התמתחה, כמו חתולה שקמה מרבצה ולבשה את החלוק בחופזה. גם אנחנו הלכנו לראות מה עשו האחרים. הסתובבתי אך לא יכולתי שלא להציץ מדי פעם לקצה החדר, שם הדוגמנית עשתה תרגילי מתיחה.

     

    היא חזרה למקומה ומכל צד נשמעו עצות איך להחזירה למצב הקודם, כפי שהייתה ברישום  שלהם.

     

    שוב צדתי את המבט בעיניה המקסימות. הייתי בטוח שהיא בחורה משכילה, יש בה כל כך הרבה עדינות ... השלמתי את תנוך האוזן הבולט מתחת לשיער ועברתי להשלמת הסנטר בעל האופי ההחלטי.  עברתי לרישום חמוקי גופה, כשעיני שבויות בקסם האישיות שבניתי לה בהרהורי...

     

     התלבטתי מה יהיה התירוץ לדבר איתה אחרי השיעור.

     

    הזמן המוקצב עבר. היו שביקשו עוד חמש דקות. אבל היא, קמה בבת אחת, חטפה את  החלוק ואמרה בקול גס ומגעיל:

     

    "יאללה מניאקים! מתרוממים, מה'תם חושבים שבשביל הכמה שקלים שלכם תזיינו אותי בעיניים שלכם? פעם ראשונה ואחרונה שאני באה לעבודה כזאת... לכו תעשו ביד!..."

     

    יצאה להתלבש ואנחנו נשארנו נדהמים...

     

    *     *     *

     

    עליתי לאוטובוס מתל-אביב לפתח תקוה. בחרתי לי מקום מרוחק. שמתי את התיק לצידי ליד החלון ואני ליד המעבר, כדי למנוע  "שכנות טובה".

     

    המכונית זזה. התבוננתי בחלון, עד ששמעתי קול אישה הססני שואל אם אפשר לשבת ליד החלון...

     

    "למה, מה קרה, אוטובוס חצי ריק ודווקא כאן?" שאלתי והיפנתי ראשי על מנת ללקות בהלם. (...כי זאת... זאת... הדוגמנית שרשמתי את דמותה לפני כחצי שנה בסדנא...). היא הבחינה בתדהמה שלי, חייכה ואמרה בטון ידידותי ונעים -

     

    "כן, דווקא כאן... אני מקווה שאתה זוכר אותי..."

     

    הייתי בשוק ובגמגום הסכמתי. תפסתי את תיקי ביד אחת ובשניה נתמכתי, להתרומם. כמעט שהפלתי אותה, עד שישבה ליד החלון.

     

    "כן, אני זוכר אותך וכל פרט בפנים שלך... אבל הקול שלך עכשיו שונה לגמרי... אני מתכוון לקול ששמעתי כשאמרת בסיום למשתתפי הסדנא..."

     

    "אהה, הקול הגס הזה?", התגלגל מפיה צחוק מצלצל, "אני בכוונה שיניתי את הקול,  לא בעיה בשבילי... אני גם שחקנית תיאטרון..."

     

    "וגם דוגמנית עירום לציור?"

     

    "לא, לא," היא אמרה, "חברה שלי חלתה פתאום וביקשה שאחליף אותה... זאת הייתה חוויה..."

     

    "אכן חוויה..." מלמלתי במבוכה.

     

    "אני שמחה שפגשתי אותך, שמתי לב אליך בזמן שדיגמנתי ואתה לא היית אשם בגסות הרוח ששפכתי על החבורה... האם תרשה לי להסביר?"

     

    גופה, שכל פרטיו חרוטים בזיכרוני, צמוד היה לצידי משרה קרבה ממשית. כל היופי הזה כאן לידי...

     

    "את לא חייבת הסבר," אמרתי, "אבל אם את רוצה...".

     

    "אני רגילה שאחרים מסתכלים בי, אני שחקנית וגם רקדנית. לעומת זה גם אני אוהבת להביט באנשים ואז אני מנסה לקרוא את האישיות ואת שפת הגוף. לא כל אחד אוהב את המבטים שלי, אבל ככה אני לומדת המון על הבעות ותנועות.

     

    בקיצור, כשהחברה שלי חלתה התנדבתי, זמנית, להיות דוגמנית עירום לציור. ראיתי בכך התנסות מיוחדת ואתגר, לעמוד בחשיפה גמורה לפני זרים... מצד שני, הזדמנות להסתכל ולראות איך הם פועלים ומגיבים... ככה הגעתי לסדנת הציור.

     

    ברגע שפשטתי את החלוק, שמעתי לחישות וצחקוקים, כמו בכל הופעה מפתיעה, כשעולה המסך. האורות כוונו ואני הייתי חצי שרועה בתנוחה די לא טבעית. אבל הפנים שלי היו, לשמחתי, מופנות למרכז הקבוצה. יכולתי להביט באנשים.

     

    נעצו בי עיניים, טיפוסים אחד-אחד. מימין ה"אמן בסטייל", הבחור לא מגולח שבוע, חולצה שהייתה גדולה בארבעה מספרים ממידותיו, מכנסי ג'ינס שנגזרו בברכיים, מניף את העיפרון בשלושה סיבובים לפני שמניח אותו על הנייר, עושה עצמו מודד ארוכות את גופי בעיניו, בעזרת קצה העיפרון המושט קדימה ומורח בכל פעם קו קצרצר.

     

    היושבת לידו נראתה לי בחורה "מסודרת", לבושה אלגנטי-צנוע, רושמת ברצינות תהומית. כנראה שלא חסר לה כלום, מלבד בילוי לשעות הבוקר.

     

    מאחורי שני אלה צעיר עם שלושה עגילים באוזן אחת, שיער קצר בגודל אחיד, נראה קצת סקרן וקצת ביישן. בטח גר עם הוריו, לבושו נקי ומסודר. ראיתי שהוא מתקשה להתרכז.

     

    וככה העברתי מבטים וניחושים ופגשתי את עיניה של הצעירה הזאת, שישבה סמוקה ומתנשפת, תולה בי עיניים... הרגשתי שהיא כנראה לסבית כמוני... אולי היא עוד בארון... אגב, מפריע לך שאני לסבית?...  תגיד, יש לך הסתייגות מגייז?"

     

    "אני דווקא יכול להבין לסביות יותר מהומואים... "

     

    "מה זאת אומרת יכול להבין?"

     

    "כי גם לי יש העדפה מוחלטת לנשים..." אמרתי בחיוך, "ובכלל אני חושב שגלשנו... "

     

    "כן, אז אחזור לסיפור, היו שם עוד טיפוסים עם הבעות שונות ומשונות, כשהם מתעמתים עם העירום שלי. שמתי לב כמובן שבקבוצה היה רוב למין הנשי.

     

    המורה-הצייר הסתובב בין כולם. הוא התעכב יותר ע"י התלמידות, קרא להן "מידאלע" ו"מותק", הסביר להן, תוך כדי שהוא "במקרה" נוגע פה ושם, איך קובעים מידה או מודדים זווית. היה מדגים איך נוצרת "הקצרה" בפרספקטיבה, כשהוא נצמד בראשו לצד לחיה של התלמידה, לתפוס את נקודת מבטה... הרגשתי גם שהממזר המנוסה הזה "בדק" אותי, תוך טיוליו, מכל זווית אפשרית בחדר..."

     

    "מסתבר שלא היה לך משעמם..." הצלחתי להשחיל משפט.

     

    "כל מה שאני שופכת לפניך בא להסביר למה הייתי כל כך תוקפנית בסוף השיעור.

     

    בהפסקה, עברתי קצת בין לוחות הציור, כל רישום התחבר לדמות יוצרו כמו שדמיינתי לעצמי... הבחורה "המסודרת" רשמה כל דבר במקומו, הקווים בעובי אחיד, הכל בסדר מופתי.  ה"צייר בסטייל" מרח קוים לכל הכיוונים עם עיגולים ושרבוטים...  ה"הומו" צייר אותי כמעט שקופה ושטוחה... ה"ילד טוב" העלה על הנייר כנראה את אימא שלו... ה"לסבית הנסתרת" יצרה דמות שופעת נשיות מלאה ומרופדת.  כל אחד בסגנונו... ואתה..."

     

    "כן...  ואני?..." התפוצצתי מסקרנות...

     

    "טוב, אתה אחר כך... בינתיים חזרתי לשבת בתום ההפסקה ואז התחילו ההוראות, "כתף ימינה... ראש שמאלה... רגל הצידה... למטה..." והמורה הממזר בא להזיז לי את האיברים. סילקתי אותו בלחישה ארסית.

     

    היו כאלה שסיימו לרשום וישבו בוהים או שפטפטו ביניהם. אסור היה לי לזוז, אבל אני שוטטתי עם העיניים, מחזירה מבטים... רק כמה בודדים עדיין המשיכו והכניסו שיפורים בעבודות שלהם... התחיל לעצבן אותי המשחק הזה. הלסבית תלתה בי זוג עיניים כאילו דומעות. אני רואה שה"סטייליסט" הזה מחזיק יד אחת בתוך המכנסיים מתחת לחולצה הגדולה שלו. נגעלתי... רק כמה בודדים עדיין המשיכו והכניסו שיפורים בעבודות..."

     

    "ואני?..." ניסיתי.

     

    "אחר כך... החלטתי שאני אפריע את האווירה המחליאה הזאת. אז תוך שישבתי תכננתי את הפיצוץ... ברגע שנגמר הזמן, התחילו לבקש עוד חמש דקות וה"סטייל-פיקאסו" צעק שהוא "עוד לא גמר..."

     

    ואז, אחרי שלא שמעו ממני מילה אחת כל השיעור, אמרתי בקול הכי גס ומגעיל שאני יודעת לעשות... ואני זוכרת כל מילה, -

     

    "יאללה מניאקים! מתרוממים, מה'תם חושבים שבשביל הכמה שקלים שלכם תזיינו אותי בעיניים שלכם? פעם ראשונה ואחרונה שאני באה לעבודה כזאת... לכו תעשו ביד!"...

     

    נראה לי שהתדהמה הייתה אמיתית..."

     

    "כן... אני בכל אופן חטפתי שוק." אמרתי, "עכשיו אני כאילו מבין, את מה שאת חשת שם..."

     

    "תגיד, מה אתה חשבת עלי? אני ראיתי את העיניים שלך. ראיתי את הרישום שלך בהפסקה... כאילו "תפסת אותי בלי בגדים"..." היא צחקה במין מבוכה... "אבל הקדשת כל כך הרבה לפנים, להבעה... חבל שלא ראיתי את הרישום גמור."

     

    "כן, הרישום החמיא לך, ולא בלי סיבה... כל מי שראה אותו הביע שבחים..."

     

    "איך אתה השתלבת בקבוצה ההיא... ראיתי אותך בהתחלה, מבוגר בכמה שנים מרוב הסטודנטים, מבט רציני עם ברק שובב כזה. החלטתי שאתה כזה משהו... כל הזמן כאילו חושב על כל צעד... אז מה עשית שם?"

     

    "הייתי בשנת שבתון ורציתי להתנסות בכל מיני כישורים חבויים..."

     

    "אז מה חשבת עלי באותו יום?" היא שאלה בטון מבקש מתחנחן.

     

    "חשבתי שהיית מקסימה, עד שהרסת לי את האשליה..."

     

    "ועכשיו?..."

     

    "את יודעת שאת מרשימה... יש לך חוש התבוננות בלתי רגיל. אני מתאר לעצמי שבתיאטרון, זה עוזר לך הרבה."

     

    "כן, חוץ מהמקרים בהם אני שוכחת שאני לא על הבמה... "

     

    "כל העולם במה... ואיפה את עכשיו?" ניסיתי להתבדח.

     

    "עזוב, עכשיו אני פה... יושבת לידך."

     

    לפתע שמתי לב שכל הנוסעים יורדים... פתח תקוה. 

     

    "צריך לרדת..." אמרתי.

     

     

     

     

     

                                                                       כל הזכויות שמורות  ©

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/1/15 13:37:
      לכל סיפור יש שני צדדים.. כתיבתך סוחפת ומרתקת.. מסקרנת לדעת את ההמשך...
        5/1/15 17:54:
      רמי יקירי, בחלק הראשון של הסיפור (עד שהיא פותחת את הפה) מתקיים דיאלוג נפלא בין הצייר לבין היצר, אבל ההמשך קצת מייגע ושייך לסיפור אחר.
        3/1/15 23:27:

      יופי של סיפור, סיפור מהחיים.

      ולמרות קוצר הזמן שלי קראתי הכל בשקיקה עד המילה האחרונה.
      אכן ידעת לתאר בפרטי פרטים גם את אמנות הציור וגם נוכחנו בכשרון הכתיבה המיוחד והאישי שלך.
      נפלא!!!
      שאפו!!!

        31/12/14 19:26:
      יישר כוח רמי יקר! אהבתי גם את הסיפור וגם את התרשים...תודה ! פשוט מקסים!
        23/12/14 19:56:

      מקסים הסיפור. כל כך אנושי, ממש אהבתי.
      וגם הרישום יפהפה.

        23/12/14 07:41:
      מעניין. אף פעם לא חשבתי מה חושבת הדוגמנית...
        22/12/14 22:30:
      כתוב טוב רמיאב וגם סיפור האוטובוס מרתק. נהניתי לקרוא שוב
        22/12/14 22:18:
      הרישום מרשים מאוד ! (: והסיפור .... סיפור !!
        22/12/14 21:18:
      הרישום נהדר, הליווי המילולי של חווית הרישום מעניין, השיחה באוטובוס הוסיפה פלפל ושאר תבלינים.
        22/12/14 17:44:
      יופי של סיפור. וגם הרישום מקסים. יש בך המון כשרון רמי.
        22/12/14 16:52:

      רמי הב הב הב

      אני לא יודעת לבחור מה אהבתי יותר

      את הרישום או את הסיפור -

      הרישום  מקסים

      אבל בגלל שאני אוהבת כל כך מילים

      פשוט התחברתי לטקסט שלך קראתי בשקיקה כל מילה ומילה

      (בדרך כלל אין לי סבלנות לקרוא ארוך) חיוך

      לא יכולתי להפסיק - ממש ריתקת אותי בסיפור שלך

      וגם אני חושבת שאתה צריך להוציא ספר של סיפורים קצרים

      זה נהדר!!!!

      תודה וחג שמח 

        22/12/14 15:36:
      אגב שיכחה, כתיבתך זו ואחרות שקראתי בשקיקה מעולות, עצתי שביום מהימים תוציא לאור ספר סיפורת, שווה!
        22/12/14 15:35:
      חחחחח.......דוגמנית משומשו, בעבר נמצאתי בחברת רושמים ודוגמניות/דוגמנים, והיו קטעים מסוג זה......טרם נמצאתי מול אקסמפלרית שכזו, ממש חווייה. היטבת לתאר את הסיטואיציה, הסביבה והתגובה.......:-)
        22/12/14 14:37:
      סיפורים מהחיים...:)
        22/12/14 14:19:

      איזה יופי של פוסט.

      מבט הסובייקט ומבט האובייקט.

      מבט העפרון ומבט המורה.

      מבט הדוגמנית ומבט של המבטים.

       

      וגם יופי של רישום.

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין