הנה מסתיימת לה שנת 214 והבחירות בפתח וכמו תמיד גם דוחו"ת עוני ונבואות זעם כאלו ואחרות על כמה רע פה , כמה הממשלה לא עושה די ועוד תלונות מתלונות שונות, כמובן שהנתונים החיוביים של כמות הרכבים שנרכשים , כמות המשכנתאות והדירות שנרכשות , כמות היוצאים לחו"ל ועוד לא נותנות לאף אחד לקלקל את הדיכאון כי רע פה זו הרי עובדה.
ובכן אני אישית חושב שדווקא טוב פה, ואפילו טוב פה מאוד ולא לי באופן אישי אלא טוב להיות אזרח ישראלי בהשוואה לרוב מדינות העולם, כן ברור שיש מדינות שיותר טוב אבל יש הרבה יותר מדינות שהרבה יותר גרוע וזה מנחם אותי. אבל ביחד עם הנחמה הזו אני מאמין שצריך כל הזמן לשאוף לשיפור וכן למצוא היכן ישנן בעיות אמיתיות שניתן לתקן, אבל לצערי כל הארגונים הלכאורה אוביקטיביים כמו ארגון "לתת" ואחרים לא ממש מספקים לי את התשובות של היכן הבעיות האמיתיות ומכאן שהן לא מצביעות על פתרונות אפשריים דבר שהופך אות הדוחו"ת שלהם ללא רלוונטיים לטעמי.
לכבוד הפוסט הזה טרחתי לרפרף בדו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" (כמה מאיתנו טורחים לרפרף מלבד קריאת הכותרות בעיתונים ??) והנה כמה תהיות שלי לגבי הנתונים שלהם:
ראשית אני תוהה על מהות שיטת הכנת הדו"ח, הרי ארגון לתת טוען כי הדו"ח שלו לא מתבסס רק על הכנסות והוצאות (כמו זה של הביטוח הלאומי) , אלא על סקרים שבו הוא בוחן ספקטרום רחב יותר של המחיה בישראל, העניין הוא שהוא עושה זאת ע"י שאלות שהוא מפנה לאוכלוסיה "העניה" והתשובות הן בעצם "דעות" , "הנחות עבודה" , של אותם אנשים על מה מביא אותם למצבם ולא עובדות ממש.
למשל הוא שואל אדם "האם נאלצת לוותר על תרופות כי לא היה לך כסף" ואז הוא סוכם את כמות האנשים שאומרים כן מתוך סך הנשאלים והנה הוא מגיע ל אחוז מסויים אותו הוא מפרסם כעובדה שמקבלת כותרת בעיתון. אבל אין בדיקה אמיתית האם אכן כך היו פני הדברים, וגם לא מה היו הסיבות, למשל ייתכן והאדם שנשאל הוא צרכן סיגריות ואכן לא קנה תרופות אך קנה סיגריות במאות או אלפי שקלים באותו החודש. כי זה לא ממש מעניין וכך גם בשאר הנושאים.
שנית בואו נסתכל על עוד כמה מה"עובדות/ממצאים" של הדו"ח וננסה להבין מה עומד מאחוריהם:
"36% מהנשאלים חוששים כי יאבדו את ביתם" – על פניו נתון זה נראה חמור מאוד , והוא אף מובא כחלק מאוסף נתונים מדאיגים אבל מה הוא אומר בעצם? האם חברי ארגון לתת דאגו להביא מנתונים אמיתיים כמה אנשים מסך האוכלוסיה ו/או מסך הנתמכים מאבדים את בתיהם כל שנה בפועל? הרי נתון זה הוא עובדתי וניתן להביאו מהבנקים או מהמדינה (הוצאה לפועל וכדומה) אבל לא הם לא טרחו להביא זאת, כך שייתכן ובפועל החשש של אותם נתמכים אינו מגובה בעובדות של מציאות והוא רק חשש סובייקטיבי ומובן אך הוא לא מתרחש במציאות אז מדוע עלינו להדגישו בדו"ח כה "חשוב" ?
יש שם גם המון נתונים על ביטחון תעסוקתי שמריח מאוד לא טוב כשהוא מגיע מעמותה לנזקקים אשר מקבלת תרומות וכספים כנגד כמות הנזקקים ועומק הבעיה , למה לא טוב כי שלא נטעה עמותה זו היא בעלת אינטרס להציג מצב עכור על מנת למקסם את הכנסותיה והנה הנתונים מהדו"ח עצמו תשפטו בעצמכם:
"73% ממנהלי העמותות מעריכים כי ללא הסיוע של העמותות 60% מהמשפחות הנתמכות היו מגיעות למצב של אי ביטחון תזונתי" : איזה נתון מפוצץ... לכאורה יש פה מספרים אך הכול הערכות והגדרות שאין מאחוריהן שום בסיס עובדתי, ומי מעריך? מנהלי העמותות .....
"64% מנתמכי הסיוע מעידים כי סל המזון שהם מקבלים מהעמותות מסייע להם רגשית ונותן להם תחושה שהם לא לבד" : אכן מרגש אבל באמת ? האם מדובר בדו"ח עוני או בסקר שביעות רצון מהעמותות? ויש שם עוד מספר נתונים דומים המראים כמה חשוב הסיוע של העמותות וכו כו ..... באמת חשוב אבל הכול דעות, הערכות ותחושות סוביקטיביות של אנשים אנונימיים מה שמעלה ספקות מאוד גדולות לגבי אמינות הדו"ח.
אני בטוח שיהיו מי שיקראו את הפוסט שלי ויאמרו "איזה חוסר מצפון, קל לו לדבר , ..." ועוד הרבה תגובות רגשיות שיוצאות מנקודת הנחה כי אני לא רגיש למצוקתם על העניים, אבל בפועל ההיפך הוא הנכון. גם אני הגעתי ממקומות אלו ודווקא מתוך הרגישות שלי לקושי של האנשים ובעיקר הילדים שגדלים בעוני , דווקא בגלל זה אני מתנגד לאלו הרוצים לשכנע אותם כי אין תקווה, כי המדינה הרעה אשמה במצבם, וכי היחידים שאכפת להם הם העמותות שנותנות להם אוכל ובגדים. למה? כי זה מה שישאיר אותם שם במקום "הנוח" של העני הקורבן.
המציאות היא שונה, מדינת ישראל היא מקום שמאפשר לכל אחד שרוצה ומוכן להתאמץ בשביל עצמו להצליח ולשגשג, מספר העניים באמת הוא הרבה פחות ממה שמציגים, כי עני הוא לא רק כזה שנמצא בגירעון , אלא אחד שאין לו את היכולת והפוטנציאל להשתכר יותר ולמקסם את משכורתו.
אם נבחן כמה מאלו המוגדרים עניים (בהגדרת העמותות או בהגדרת ביטוח לאומי) נמצאים במצבם כי הם עושים בחירות שגויות בחיי היום יום, עובדים בעבודות לא נכונות, לא עובדים מסיבות לא נכונות, מתנהלים כלכלית לא נכון ועוד נמצא שניתן להקטין דרמטית את המספרים.
אני מאמין כי על מדינת ישראל להמשיך ולשאוף להיות טובה יותר, ובבוודאי שיש עוד הרבה היכן להשקיע על מנת לעזור למתקשים בחיי היום יום , אך זה לא בהכרח במקומות של קיצבאות , סיבסוד מוצרים או הנחות במיסים, אלא בהקמת מנגנונים לתמיכה במימוש הפוטנציאל הטמון האנשים, הכוונה מקצועית והכוונה כלכלית וחינוך לעצמאות כלכלית במקום חינוך לתלות כלכלית.
לקריאת הדו"ח המלא של עמותת לתת לחצו על הקישור |