אתמול בערב ישבתי בסלון בבית עם חבר שלי יאיר, לשיחה של שעה. 

לא ישבנו ושוחחנו ככה מאז מרץ שעבר, כי אני הייתי עסוק בדוקטורט ועבודה והוא היה עסוק בלהיות שר האוצר. למרות שלא דיברנו בזמן הזה, דאגתי להתעדכן במה הוא עושה וידעתי שאנחנו לא נפגשים כי שנינו נורא עסוקים, וזה בסדר. אתמול הוא פנה אלי, כי הוא צריך את הקול שלי. 
בשיחה יאיר סיפר לי מה הוא עשה בשנה האחרונה. בשבילי, בשביל ניצולי השואה, בשביל העיוורים ובשביל תושבי הדרום. הוא סיפר מה הוא התכוון לעשות בשביל הסטודנטים ותושבי הפריפריה, חולי הצליאק והעסקים הקטנים. הוא סיפר לי על התמיכה של גדולי הכלכלנים בתוכנית שלו, על הסילוף של התקשורת, של הימין ושל השמאל, על הניסיונות להכניס לו מקלות לגלגלים ולחבל בכל תוכנית טובה שהוא יזם.

הוא סיפר איך ישב בקואליציה לה הוא מתנגד, כשהוא יודע שהוא לא יוכל לעשות שום דבר ששונה ממה שראש הממשלה רוצה, רק כי משם אפשר להשפיע. שהוא נכשל במקומות שראש הממשלה הכשיל אותו, והצליח במקומות בהם היה חשוב להצליח.

הוא אמר שעדיף להיות צודק 50% מהזמן, אבל להשפיע מבפנים, מלהיות צודק 100% בלי לעשות כלום מבחוץ.

הוא ביקר את התנהלות הממשלה הנוכחית, בה הוא היה הסיעה מקום שני בגודלה, בטענה שהם רק אחת מחמש סיעות, ולא הכל בידיים שלו. והוא הבטיח שבכנסת הבאה, עם יותר מנדטים ויותר השפעה, הם יעשו את כל מה שהם לא הצליחו הפעם.

והאמנתי לו.

מעבר להיותו חתיך, יאיר הוא בחור מאוד כריזמטי. הוא הזדקן מאוד בשנה וחצי האחרונות, והשיער האפור והקמטים מוסיפים לו הילה של חוכמה ורצינות שלא היו לו פעם.

הגעתי לשיחה מתנגד גדול לדעותיו ולמדתי ממנה המון. כשהשיחה הסתיימה, חשבתי שאולי הוא עושה יותר משאומרים עליו. שאולי לא כדאי לפסול כל כך מהר, ושאני צריך לחשוב על הכל מחדש.

הבוקר פתחתי שוב את הפנקס שלי, הסתכלתי על רשימת ההישגים שיאיר דיבר עליהם ונזכרתי בדעות שהיו לי עליהם לאורך הקדנציה. נזכרתי שידעתי כבר אז שיאיר ותומכיו מספרים את הסיפורים האלו, וידעתי בזמנו עוד חלקים מהסיפור. 

נזכרתי איך הפחתת הנטל על מעמד הביניים שהבטיח לפני הכניסה לתפקיד (נאום הקו האדום, ו"לא יכול להיות שממשלת ישראל תמשיך להטיל עוד ועוד מסים על מעמד הביניים הישראלי") הפכה להעלאת מיסים, ביטול הטבות ושלל גזרות כלכליות נוספות, ביניהן העליה המטורפת במחירי האלכוהול, שיוחסה על ידו לקונספירציה בין שר האוצר הקודם והארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח.

נזכרתי איך ה"שיוויון בנטל" שהובטח להיות גיוס שווה וגמיש לכל פלחי האוכלוסייה, הפך לגיוס חלק מהחרדים (עם עליה בהדרגה בשנים הקרובות) בגיל 26 ל-17 חודשים בלבד, בליווי הטבות כלכליות שנובעות מגילם ומצבם המשפחתי של המתגייסים. שום התייחסות להגמשת השירות הנוכחי לא הייתה ולפי מדד השיוויון בנטל בעריכת הפורום לשיוויון בנטל באתר כנסת פתוחה, תמיכתה של "יש עתיד" בשוויון בנטל הוא 0%.

ואגב 0 - מע"מ 0. הצעה של מי שאינו כלכלן, שזכתה בהתנגדות ענפה מצד כלכלנים רבים ונקברה על ידי הממשלה. אני חייב להודות שאני לא מספיק מבין את ההשלכות של ההצעה, אבל יודע שגם הוא לא. ניצלנו מזה בינתיים, אבל לטענתו "ההצעה מוכנה לאישור מיד אחרי הבחירות".

לימודי הליבה שלפיד לא רק שהבטיח, אלא גם מתפאר שהכניס לכל בתי הספר (ומשום מה מוסיף מרכאות למילה באופן עקבי)נדחו ל-2018, בהנחה ששום דבר לא ישתנה עד אז ועם אפשרות לדחייה נוספת. בינתיים המוסדות שלא מלמדים אותם ממשיכים להיות מתוקצבים באותה צורה.

נזכרתי איך הוזלת מחירי החשמל הצפויה לשנה הבאה נבעה מירידה במחירי הפחם, שרק התמתנה על ידי האוצר, כלומר - גם כאן לוקח אחריות לפיד על דברים שקורים בניגוד למה שעשה, וזה מבלי להיכנס להשלכות ארוכות הטווח של מסירת הגז הטבעי שלנו לגוף פרטי (תשובה), למרות ההתנגדות המוצהרת של "יש עתיד" לצעד שכזה בהבטחות הבחירות מ-2013 (הסעיף הראשון בפרק "משק האנרגיה והחשמל, ואנרגיה מתחדשת" של המצע).

נזכרתי איך למרות שמעט "רווחים כלואים" חזרו למדינה, ואת הישג זה מייחס לפיד לעצמו (למרות שהשאר מייחסים אותו לקודמו בתפקיד), טייקונים עוד מקבלים תספורות והטבות מס ואנחנו מממנים בנקים על זה שהתנהגו בצורה לא אחראית.

נזכרתי איך המבצע הצבאי אליו אנחנו יוצאים אחת לשנה/שנתיים לא רק שנכשל הפעם מפאת חוסר תכנון והתנהלות פחדנית מצד הממשלה (לכאן או לכאן), אלא גם הוצג כבלת"מ נוראי שזעזע את המערכת הכלכלית, כשיש עתיד ישבה בממשלה ויכלה להגיב או להתערב בכל שלב, מגינוי המבצע או הצבת יעדים ברורים ועד המשך המבצע עד להשגת היעדים או עצירתו בכל שלב. דווקא כאן הם החליטו לשבת בצד ולצקצק. 

בתמונה: חבר שלי יאיר, אצלנו בסלון.