כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    אני, אתם, "הדסה" והפנומנולוגיה

    60 תגובות   יום שלישי, 23/12/14, 10:29

    בזכותכם, בזכות האחולים והחיוכים והקריאה לסדר, הייתי חייבת לציית, להרגיש טוב יותר ולצאת מ-"הדסה", אבל "התרנגול" (אחד מחברַי פה) מינה אותי ל"כתבתנו ל-הדסה". קבלתי את המינוי ואני ממשיכה.

     

    הצצתי במה שכתבתי, ממרומי חוליי בקומה השביעית, לנוכח הנוף, החדר הנאה ובעיקר חסרון החיוך של הצוות, וחשבתי לי, למה בעצם כל כך חָסַר לי שם החיוך.  היו שם, כמו בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, שני סוגי מרחב, או אם תרצו, שני מקומות, המרחב הפיזי, (זה שבהיותינו גוף, מטבע הדברים אנחנו חייבים להיות בו) זאת אומרת, סביבת בית החולים  "הדסה"  ומרחב היחסים האנושי.

     

    כדי לחיות - לא די לו לאדם במרחב הפיזי, מיום לידתו ועד מותו הוא זקוק למגעו של האחר, למרחב היחסים עם האחר, שהוא חשוב יותר מהמרחב הפיזי, חי ממנו, נע ומשתנה כל הזמן ולכן הוא הביטוי האמיתי של החיים. החל ממגע ילוד ואמו, דרך הגדרת האני שלנו בעזרת הזולת, וכלה במלוויו של האדם במותו ועם מותו.

     

    השיעור האחרון ששמעתי בשבוע האחרון מפיו של דניאל אפשטיין, מורי, הוקדש בחלקו לספרו של יאן פטוצ'קה * "מהי הפנומנולוגיה" או בלשון בני האדם, מהי תורת התופעות. 

     

    פטוצ'קה -  פילוסוף צ'כי, מחותמי "אמנת 77"*, שדרשה זכויות אדם מהשלטון הקומוניסטי, מת ב-1977 אחרי שיצא מחקירה בתחנת המשטרה -  היה מתלמידיו של הוסרל.

     

    אדמונד גוסטאב הוסרל (1859 - 1938פילוסוף צ'כי מורבי ממוצא יהודי) נחשב לאבי הפנומנולוגיה. הוא  ניסה לתאר את התנהגות האדם  על ידי חקר מה שנקלט בהכרתו. לתורתו, גם מחשבות ורצונות, למשל, אף שאין להם קיום במציאות הפיזית, הם תופעות או פנומנות. הפנומנולוגיה עוסקת בשאלה, איך  הדברים מופיעים לאדם, בלי  לשאול האם זה כך באמת.

     

    הוסרל התחיל, תלמידיו יאן  פטוצ'קה ועמנואל לוינס המשיכו ונתנו לפנומנולוגיה כיוון מפתיע ואחר. מוסרי או אם תרצו, אתי במהותו.

     

    פטוצ'קה מתעניין ביחסים בין בני האדם.  לא הסוציולוגיה מעניינת אותו ואף לא הפסיכולוגיה, אלא המרחב של יחסי האדם, המרחב האנושי, שנושק למרחב האתי או הוא עצמו אתי במהותו.

     

    איפה נמצא המרחב האנושי הזה? באיזה מקום אנחנו פוגשים את האחר? מהו אותו מקום? באלו תנאים הוא נוצר? מתי הוא קיים ומתי נמוג?

    המרחב האנושי אינו מרחב פיזי, לא נוכל ללכת ברחוב ולהצביע על אבן המדרכה הספציפית ולומר, הנה המרחב האנושי, ואף על פי כן  הוא קיים והוא מרחב. ביכולתו להתרחב ולהצטמק ואולי אף להימוג, הוא מרחב משתנה, מרחב שנע כל הזמן ולכן הוא מרחב שמסמל את החיים ואולי הוא החיים עצמם. 

     

    המרחב האנושי, אף שאינו גאומטרי\פיזי  יש לו מרכז ויש לו פריפריה. המרכז הוא ה"אני" , ה"אני" כל הזמן מתייחס לפריפריה, קרי לזולת, לאחר. יש תנועה מתמדת בלתי פוסקת בין המרכז לפריפריה.

    הנה אני שמה עצמי במרכז, עם החולי הזמני שלי. אני מתעסקת בו וכותבת עליו ומתלוננת לא על המרחב הפיזי, להיפך, ממנו אני נהנית, אני מלינה על המרחב האנושי, על הפנים של אנשי הצוות שמתים, שהתקבעו, ששכחו חיוך, שכחו את היחס שבין מטפל ומטופל, חולה ורופא, פקיד ומי שנצרך לשירותיו. שכחו שגם הם נבנים בעצם וחיים מיחסו של החולה, מיחסו של המטופל אליהם ומיחס  הנזקק לשירותיהם. הם אף מוגדרים בשל קיומו, בזכותו!

    או, אני כל כך מרוכזת בעצמי, אני מספרת לכם על כך והתגובות שלכם לא מאחרות לבוא,  ואני  - אם ארצה אם לאו - מופעלת על ידי התגובות שלכם וחושבת על "המינוי שקבלתי מהתרנגול", ואני כותבת עוד רשימה, שאילולא התגובות שלכם, כפי הנראה, לא הייתי כותבת אותה.

    ובלשונו של פטוצ'קה, אני מרגישה כ"אני", כמרכז, כי יש קריאה מהפריפריה (מכם). קריאה במובן של יחס, יחס שאנחנו מסוגלים לעיתים לתת לו ביטוי מילולי. זאת אומרת, גם האני מגדיר את עצמו כל הזמן מחדש, בעקבות, עם ובהמשך לפריפריה שמתיחסת אליו.

    הגדרת האני נעה כל הזמן בין המרכז לפריפריה. המרחב האנושי נע, משתנה, מוגדר כל הזמן מחדש וכך בעצם, הוא חומק מהגדרה.

     

     

    "האור כבוי עכשיו. גם על הספסל הזה אני לא יכול להשתרע, מכיוון שעוד אנשים יושבים עליו", כתב רובר אונטם בסופו של הספר "המין האנושי", כשתאר את  הרגע שלפני השחרור ממחנה נאצי. 


    "על ידי יושב צל עם בדל סיגריה אדום. מפעם לפעם שאיפה מאירה פֶה וְאף, כמו איזה פנס רחוק.

    הגחלת התרחקה מהפה, והוא נבלע שוב בחשכה. היא מתקרבת אלי. אני לא שם לב. מרפק דוחק בזרועי. הגחלת מתקרבת. אני לוקח את הסיגריה ומוצץ שתי מציצות. היד לוקחת אותה בחזרה.

    "תודה." (כל ההדגשות שלי)

    המילה הראשונה.  הייתי לבדי. אפילו לא ידעתי שהוא קיים. למה הסיגריה הזאת לקראתי?

    אני לא יודע מיהו. הגחלת חוזרת ומאדימה בפיו, ואז מתרחקת ממנו ומתקרבת שוב אלי. מציצה. אנחנו יחד, הוא ואני: אנחנו מוצצים מאותה הסיגריה. הוא שואל:

    "Franzose?"

    "Ja", אני עונה.

    הוא שואף מהסיגריה. מאוחר. שום רחש לא נשמע עוד בחדר. אלה שיושבים על הספסל לא ישנים, אבל שותקים, אני שואל בתורי:

    "Rusky?"

    "Ja".

    הוא מדבר ברכות. הקול שלו נשמע צעיר. אני לא רואה אותו.

    "Wie alt?" (בן כמה?).

    "Achtzehn" (בן שמונה עשרה).

    הוא מגלגל קצת את הר'. שקט משתרר בזמן שהוא מוצץ מהסיגריה שלו. אחר כך הוא מושיט לי את הבדל, ונעלם שוב בעלטה. אני שואל מנין הוא.

    "סבסטופול."

    בכל פעם הוא עונה ברצון, ובחשכה הזאת, זה כאילו הוא מספר את סיפור חייו.

    הסיגריה כבתה. לא ראיתי אותו. מחר לא אכיר אותו. צל גופו נרכן, עובר רגע. נחירות בוקעות מהפינה. גם אני נרכן. שום דבר לא קיים עוד מלבד האיש שאני לא רואה. יד הונחה על כתפו.

    בלחש:

    "Wir sind frei" (אנחנו חופשיים).

    הוא מזדקף. הוא מנסה לראות אותי. הוא לוחץ את ידי.

    "Ja".

     

    אנטלם בחר לתאר את רגעי השחרור מהמחנה, את הזמן שבין הידיעה על השחרור לשחרור עצמו כשיבה אל האחר, כשיבה אל האדם ואל אנושיותו, כאפשרות של היפתחות אל האחר, שדוכאו כל כך במחנה.

    המילה הראשונה היא "תודה", והמעשה הראשון הוא נתינה,  ולו של בדל סיגריה, של בדל אור בחשכה, מגע זרוע, כתף, שיבת התקווה, השבת המשמעות לעולם ולאנשים שכמעט אבדו את משמעות קיומם. רגע של נתינה, למרות החושך השורר סביב, למרות השוני בין הצרפתי והרוסי, למרות שאין הצרפתי והרוסי יודעים האחד את שפתו של האחר, למרות שאין הם רואים זה את פניו של זולתו, הם מצליחים להידבר ובשפתם של הרוצחים דווקא. הטוב האנושי - הפשוט, הישיר, החולק את בדל הסיגריה עם הזולת -  נצח את הרשע. עם הנגיעה נוצר "האנחנו" נוצרת הכרה של הזולת ואשור של קיומו.

    מילת הסיום של הספר היא "כן" – מילת חיוב במקום השלילה המתמדת, שחוו השניים במחנה.

     

    אולי הצורך האובססיבי שלנו בפייסבוק ובסלפי וכל ההתעסקות בעצמינו והפצת הדיוקן המצולם לחברים, שהיא מגפת עולם כשלעצמה,  איננ אלא קריאה, "בבקשה, אישרו את קיומי, שימו לי לייק, תִראו אותי, תכירו בי, הנה אני".

     

    אם לא תבחינו בי, אם לא תראו אותי סתם כך ברחוב, אם תתעלמו ממני, לפחות ראו את הדיוקן שלי, את הצל, את ההעתק, את הצילום. החזירו מבט, החזירו חיוך, תנו יחס, קורא האדם ממעמקי בדידותו. אם תכירו בקיומי, ולו רק בייצוג שלי, אקבל אשור לקיומי, אוכל להגדיר את עצמי, אוכל למצוא משמעות. הלו, אתם שם, אם תתנו לייק, אחזיר לכם באותה מטבע, אכיר בקיומכם בפייס, באיסטגרם ובכל מקום שתרצו. אם לא בעולם ממש, אתקיים בזכותכם בזה הוירטואלי.

     

    תוך כדי החלפת המים שהעכירו בקנקן הפרחים, אני גוזמת את קצות הענפים, משליכה את הפרחים שהרקיבו ונוכחת בפעם המי יודע כמה,  עד כמה מתקצרים חיי הפרח, כשמפרידים אותו מהענף שאליו הוא שייך, לא רק בני האדם זקוקים ליחס האחר כדי להתקיים, אפילו הפרחים כך, נובלים מהר יותר, כשמפרידים אותם מאחיהם שבענף.

     

     

     

     *"אמנת 77" - ב-1977 חתמו 242 אמנים ואנשי רוח על עצומה, שבה דרשו מהשלטון הקומוניסטי זכויות אדם בצ'כוסלובקיה. ואצלב האוול , אחר כך נשיאה של צ'כיה החופשית, היה מיוזמי העצומה. כל חותמי העצומה שילמו מחיר על חתרנותם ומאבקם. האוול נכלא פעמיים, בפעם השניה למשך ארבע וחצי שנים. בהיותו בכלא נאסר עליו לכתוב דברי הגות, למעט מכתבים משפחתיים. מאמריו נשלחו מהכלא תחת הכותרת "מכתבים לאולגה".

     את יאן פטוצ'קה לא הספיקו לכלוא.  הוא שילם בחייו ומת ב- 1977 לאחר חקירה במשטרה.

     

    (C) כתבה באבא יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/1/15 21:21:

      צטט: אילן גד 2015-01-04 14:16:10

      בריאות שלמה,פוסט מחכים.
      :)
      תודה רבה, אילן
        4/1/15 14:16:
      בריאות שלמה,פוסט מחכים.
      :)
        30/12/14 20:51:

      צטט: eyalees 2014-12-29 10:21:09

      קודם כל שאפו על הפוסט הנהדר ותודה על השיתוף.
      אני מכיר את דברי ההגות האלה על המרחב האנושי, לדעתי ההגדרה אינה נכונה, מהו מרחב אנושי, מרחב יכול להיות רוחני, נפשי, אישי. קשה להבין את המושג שלהם וכנראה שאינו מדוייק. בכל מקרה אני מודע למרחב הרוחני ומעבר לכך למרחב זה יש השלכה ישירה למרחב פיסי. כאשר קיימים יחסים בין בני אדם תחושותיהם ודעתם בהכרח יוצרים גם את המרחב הפיסי. כאשר הלבבות קרובים די בלחישות כאשר הלבבות מתרחקים שומעים צעקות האמורות להתגבר על המרחק. מכירה את זה?
      בכל מקרה לא הבנתי את הסיפור המשני שהבאת כאן ושייכותו לנושא או אולי הוא הנושא?

      קודם כל תודה על התגובה המפורטת. איזה מהם הוא לדעתך הסיפור המשני, אם תגיד אולי אוכל להבהיר

        29/12/14 10:21:

      קודם כל שאפו על הפוסט הנהדר ותודה על השיתוף.
      אני מכיר את דברי ההגות האלה על המרחב האנושי, לדעתי ההגדרה אינה נכונה, מהו מרחב אנושי, מרחב יכול להיות רוחני, נפשי, אישי. קשה להבין את המושג שלהם וכנראה שאינו מדוייק. בכל מקרה אני מודע למרחב הרוחני ומעבר לכך למרחב זה יש השלכה ישירה למרחב פיסי. כאשר קיימים יחסים בין בני אדם תחושותיהם ודעתם בהכרח יוצרים גם את המרחב הפיסי. כאשר הלבבות קרובים די בלחישות כאשר הלבבות מתרחקים שומעים צעקות האמורות להתגבר על המרחק. מכירה את זה?
      בכל מקרה לא הבנתי את הסיפור המשני שהבאת כאן ושייכותו לנושא או אולי הוא הנושא?

        28/12/14 23:46:

      צטט: Benj 2014-12-28 23:13:16

      מעניין מה המרחב של הצוות הרפואי , היכן הם שמים אותך. אולי המצוקה בבתי החולים מאבנת אותם.
      המצוקה בבתי החולים היא ודאי חלק מהענין, תורמת לתופעה, אבל יש פה משהו עמוק יותר, שאינני יכולה להצביע על סיבה אחת שלו

       

        28/12/14 23:44:

      צטט: Zvi Hartman 2014-12-28 22:29:49

      ההיזקקות לקיומו של האחר. ולו כדי שיהיה לנו למה להשוות את עצמנו. וגם פידבק רוצים. וגם התיחסות אלינו.
      נכון, ודאי, אז שנזכה לכל אלו
        28/12/14 23:13:
      מעניין מה המרחב של הצוות הרפואי , היכן הם שמים אותך. אולי המצוקה בבתי החולים מאבנת אותם.
        28/12/14 22:29:
      ההיזקקות לקיומו של האחר. ולו כדי שיהיה לנו למה להשוות את עצמנו. וגם פידבק רוצים. וגם התיחסות אלינו.
        28/12/14 22:21:

      צטט: א ח א ב 2014-12-28 09:45:41

      מעניין מאד. יחסי הגומלין עם האחר בפריזמת הרשתות החברתיות.
      כן, אני מסכימה אתך תודה רבה ושנה טובה

       

        28/12/14 09:45:
      מעניין מאד. יחסי הגומלין עם האחר בפריזמת הרשתות החברתיות.
        25/12/14 23:15:

      צטט: יסינראל 2014-12-25 22:08:55

      תמיד יש בפוסטים שלך משהו מהורהר וחכם, אבל באחרון קיבלת עומק מיוחד.
      תודה רבה, שושן, תלת מימד?
        25/12/14 23:14:

      צטט: נערת ליווי 2014-12-25 09:58:01

      יפה המינוי של התרנגול.

      יחד עם זה, ועם כל הכבוד, עדיף מינוי לחדר אושר//כושר.

      או סתם טיולים למחוזות עם קצת יותר אוויר על פני חלונות סגורים.

       

      ההקשרים המשתרגים שלך. תמיד נ ה ד ר י ם.

      פרחים. לא חייבים להיות קשורים לאדמה.

      אפשר לגדל אותם במים. 

      ועוד חוב מהרשימה הקודמת שלך.

       

      ''

      שם אין קניון בכניסה, המים ממש לא עכורים.

      הברווזים רק מרחוק נראים אמיתיים.

      (כנראה שגם הם לא ממש סומכים על חלק מהאנשים)

       

      אור מספסל אין.

      אור תלוי בהחלט כן. למרות שאת כבר מכירה :))

       

       

      ''

       

      איזה כייף, נערה, את ממנה אותי ל"כתבתנו לחדר כושר" , לא רע בכלל, אני עוד עשויה להרים את הכפפה ואולי לנסוע לכל מיני מחוזות. תודה על הפרחים והאור ועל המחמאה גם

        25/12/14 22:08:
      תמיד יש בפוסטים שלך משהו מהורהר וחכם, אבל באחרון קיבלת עומק מיוחד.
        25/12/14 09:58:

      יפה המינוי של התרנגול.

      יחד עם זה, ועם כל הכבוד, עדיף מינוי לחדר אושר//כושר.

      או סתם טיולים למחוזות עם קצת יותר אוויר על פני חלונות סגורים.

       

      ההקשרים המשתרגים שלך. תמיד נ ה ד ר י ם.

      פרחים. לא חייבים להיות קשורים לאדמה.

      אפשר לגדל אותם במים. 

      ועוד חוב מהרשימה הקודמת שלך.

       

      ''

      שם אין קניון בכניסה, המים ממש לא עכורים.

      הברווזים רק מרחוק נראים אמיתיים.

      (כנראה שגם הם לא ממש סומכים על חלק מהאנשים)

       

      אור מספסל אין.

      אור תלוי בהחלט כן. למרות שאת כבר מכירה :))

       

       

      ''

       

        24/12/14 23:14:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2014-12-24 23:11:52

      מעניין. איחולי בריאות וכתיבה ממקומות משמחים:)
      תודה רבה, ישראל, אני מתכוונת לציית

       

        24/12/14 23:13:

      צטט: נעמה כאן 2014-12-24 22:15:32

      שמחה לשמוע שהוטב לך והפוסט הפילוסופי מעולה..לגבי פרחים אני מעדיפה בשנים האחרונות לקנות עציץ פורח בדיוק מאותה סיבה ובעיקר המיים העכורים..שמחישים את הקץ על מה שמגיע באופן טבעי במקרה הטוב...ליבלוב, צמיחה, פריחה קמילה וכו' וכו' בבוא העת.
      תודה רבה, נעמה, אאמץ את הרעיון שלך בענין הפרחים

       

        24/12/14 23:11:
      מעניין. איחולי בריאות וכתיבה ממקומות משמחים:)
        24/12/14 22:15:
      שמחה לשמוע שהוטב לך והפוסט הפילוסופי מעולה..לגבי פרחים אני מעדיפה בשנים האחרונות לקנות עציץ פורח בדיוק מאותה סיבה ובעיקר המיים העכורים..שמחישים את הקץ על מה שמגיע באופן טבעי במקרה הטוב...ליבלוב, צמיחה, פריחה קמילה וכו' וכו' בבוא העת.
        24/12/14 20:50:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-12-24 20:05:13

      מאחלת לך הרבה חיוכים ושיחות נעימות במקומות מלבבים יותר. תודה על שכתבת.
      תודה רבה, מכבית, מקבלת את הצעתך!
      חיוך ענק
      מגניב
        24/12/14 20:49:

      צטט: נויאור 2014-12-24 19:43:43

      בריאות קודם , פוסט מעניין מאוד צריכה לקרוא שוב ושוב.
      בכייף, זה משמח. תודה רבה נויאור, גם השם הזה שלך יש בו אתיקה ואסטטיקה

       

        24/12/14 20:47:

      צטט: דליהו 2014-12-24 19:42:32

      פוסט משובח.לאבטוחה שאנחנו זקוקים לאחר כדי שיאשר את קיומנו.יותר בכיוון של אוהבים לשמוע והשמיע.דיאלוג באיזושהיא רמה.לפעמים בא לנו רמה של שיחות פשוטות ונעימות ליד הקולר ולפעמים שיחות עמוקות גם זה וגם זה משובח.פעם לא יכולתי לסבול שהיו מככבים ולא מגיבים. ראבאק באת עד הנה קראת זרוק/י מילה. אבל למדתי שלפעמים כוכב גם אומר משהו וזה בסדר. פשוט אנחנו מפתחים באופן טבעי ציפיה מאנשים מסוימים שיגיבו גם. גם בגלל שיחסים וירטואלים ואחרים חייבים איזושהיא הדדיות.אנושי לגמרי.תודה על פוסט מעשיר במחשבה ופואטיקה.
      דליה, תודה על התגובה המפורטת, אני חושבת, שלא נוכל לחיות ולא להתפתח ולא להגדיר את עצמינו ללא האחר, חשבי רגע איך האדם מתפתח, כמה תינוק זקוק לאשורה של אם כדי שבכלל יוכל להפרד ממנה, ולהגדיר עצמו כנפרד ממנה, זה נמשך כל החיים התלות במרחב האנושי, שכמובן משתנה כל הזמן         

       

        24/12/14 20:43:

      צטט: מרב 1956 2014-12-24 17:55:11

      יישר כוח וכוכב גם לתרנגול שקריאתו נענתה וזיכתה אותי בקריאת פוסט משובח שלך.

      תודה רבה, מרב, לך ולתרנגול ולכל הלול שכאן, בריאות

        24/12/14 20:29:

      צטט: תום1203 2014-12-24 15:25:51

      יפה ומעמיק. אכן מסה פילוסופית, ולא סתם, אלא בעלת מסה! הרבה בריאות, ואושר, ואור!
      מה שנקרא מסה מסה! תודה על האחולים, תום, מאחלת גם לך את כל מה שברשימה

       

        24/12/14 20:24:

      צטט: שולה ניסים 2014-12-24 15:16:05

      פוסט מעולה אלאנורה. עושה שיתוף בפייסבוק.
      תודה רבה, שולה, אני מעריכה זאת

       

        24/12/14 20:23:

      צטט: n1free 2014-12-23 22:58:35

      תודה שאינך מהססת לכתוב מחשבות לעומקן ולהרחיב את היריעה.

      שנזכה לבריאות ולמרחב אנושי ופיזי תומכים ומקדמים.

      האמת היא, שלא אחת אני מהססת, גם הפעם הססתי ובסופו של דבר החלטתי להרחיב. ובענין המרחב האנושי אמן ואמן

       

      מאחלת לך הרבה חיוכים ושיחות נעימות במקומות מלבבים יותר. תודה על שכתבת.
        24/12/14 19:43:
      בריאות קודם , פוסט מעניין מאוד צריכה לקרוא שוב ושוב.
        24/12/14 19:42:
      פוסט משובח.לאבטוחה שאנחנו זקוקים לאחר כדי שיאשר את קיומנו.יותר בכיוון של אוהבים לשמוע והשמיע.דיאלוג באיזושהיא רמה.לפעמים בא לנו רמה של שיחות פשוטות ונעימות ליד הקולר ולפעמים שיחות עמוקות גם זה וגם זה משובח.פעם לא יכולתי לסבול שהיו מככבים ולא מגיבים. ראבאק באת עד הנה קראת זרוק/י מילה. אבל למדתי שלפעמים כוכב גם אומר משהו וזה בסדר. פשוט אנחנו מפתחים באופן טבעי ציפיה מאנשים מסוימים שיגיבו גם. גם בגלל שיחסים וירטואלים ואחרים חייבים איזושהיא הדדיות.אנושי לגמרי.תודה על פוסט מעשיר במחשבה ופואטיקה.
        24/12/14 17:55:

      יישר כוח וכוכב גם לתרנגול שקריאתו נענתה וזיכתה אותי בקריאת פוסט משובח שלך.

        24/12/14 15:25:
      יפה ומעמיק. אכן מסה פילוסופית, ולא סתם, אלא בעלת מסה! הרבה בריאות, ואושר, ואור!
        24/12/14 15:16:
      פוסט מעולה אלאנורה. עושה שיתוף בפייסבוק.
        23/12/14 22:58:

      תודה שאינך מהססת לכתוב מחשבות לעומקן ולהרחיב את היריעה.

      שנזכה לבריאות ולמרחב אנושי ופיזי תומכים ומקדמים.

        23/12/14 22:35:

      צטט: sbhsport 2014-12-23 21:43:40

      מת אחרי חקירה במשטרה...כמה אופיני למשטר הקומוניסטי. זה שהתמחה בהפרדת כל הפרחים זה מזה, ולו רק למען איזה רעיון אידיאולוגי שאינו ממש ניתן ליישום. החלמה מהירה באבא, אגב, אנחנו מקבלים מהפייס הפרשת דופאמין במוח עם כל לייק שאנחנו מקבלים, זה סוד הנוסחה הפסיכוטכנולוגית בפלטפורמה של צוקרברג. אבל זה כבר סיפור אחר. חג שמח והרבה אור.
      "אגב, אנחנו מקבלים מהפייס הפרשת דופאמין במוח עם כל לייק שאנחנו מקבלים," - זה לא סיפור אחר, זה אותו הסיפור מצד הכימיה. תודה לך והרבה אורה
        23/12/14 21:43:
      מת אחרי חקירה במשטרה...כמה אופיני למשטר הקומוניסטי. זה שהתמחה בהפרדת כל הפרחים זה מזה, ולו רק למען איזה רעיון אידיאולוגי שאינו ממש ניתן ליישום. החלמה מהירה באבא, אגב, אנחנו מקבלים מהפייס הפרשת דופאמין במוח עם כל לייק שאנחנו מקבלים, זה סוד הנוסחה הפסיכוטכנולוגית בפלטפורמה של צוקרברג. אבל זה כבר סיפור אחר. חג שמח והרבה אור.
        23/12/14 20:27:

      צטט: esther K 2014-12-23 19:00:51

      מעניין מאוד..תודה באבא יאגה. שמחה ששבת לביתך בריאה. חג חנוכה שמח!
      גם לך אסתר, בריאות ואור

       

        23/12/14 20:26:

      צטט: אלוןארמה 2014-12-23 18:52:34

      הרבה בריאות ואושר.
      תודה רבה, אלון, רק אור

       

        23/12/14 20:26:

      צטט: עמי100 2014-12-23 18:34:47

      צטט: זונות פוליטיות 2014-12-23 18:22:47

       

       

      ברוטוס:   פוסט ראוי לקריאה, ואחד מאלו שבגללם אנחנו עדיין כאן בקפה הצונן והמר הזה. אל תתבלבלי, יש לכל אחד בכל רגע מרחב אנושי מתחלף ומשתנה ועליו להתאים את עצמו מחדש

       

       

      נטוס:      איחולים להחלמה מהירה ושאפו לתרנגול על המינוי

      לא רק ראוי לקריאה

      ראוי גם שיהיה במומלצי הקפה הרדום הזה..

      עוד לא אבדה תקותינו והכותבים הטובים ישובו..

      אם ראוי אז ראוי, תפעיל את קשריך בהנהלה, עמי

       

      ..

       

        23/12/14 20:24:

      צטט: זונות פוליטיות 2014-12-23 18:22:47

       

       

      ברוטוס:   פוסט ראוי לקריאה, ואחד מאלו שבגללם אנחנו עדיין כאן בקפה הצונן והמר הזה. אל תתבלבלי, יש לכל אחד בכל רגע מרחב אנושי מתחלף ומשתנה ועליו להתאים את עצמו מחדש

       

       

      נטוס:      איחולים להחלמה מהירה ושאפו לתרנגול על המינוי

      תודה רבה ברוטוס ונטוס, תמיד כייף לאזניים שכך תשמענה ולעיניים שכך תראינה, אני ממש לא מתבלבלת!

       

       

      ..

       

        23/12/14 20:22:

      צטט: דוקטורלאה 2014-12-23 17:41:11

      נהניתי מאד לקרוא את הרשומה הפילוסופית הזאת. נזכרתי בימי לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים, בפרופסורים המהוללים, זכרונם לברכה, שהורוני, בין היתר, גם את תורתו של הוסרל, ורוויתי נחת מדבריך. רציתי להזכיר שהוסרל היה בן למשפחה יהודית ממוראביה (כיום צ'כיה) , בגיל עשרים ושמונה, המיר את דתו והפך לנוצרי פרוטסטנטי. הוא למד תחילה מתמטיקה אבל הוגה דעות (פראנץ בריטאנו) שכנע אותו לבחור בפילוסופיה כתחום התמחות. באשר לדבריך, בראשית הרשומה, על החיוך והחביבות, נזכרתי בדברי אמה של כלתי (בת 85) המשתתפת שלוש פעמים בשבוע בשיעורי התעמלות. היא נוסעת מחולון לתל-אביב לשם כך. היא הסבירה לי כי ההתעמלות חיונית לה בשל... חיוכי המורה, והשיחות הלבביות עם המשתתפות האחרות... באשר לך, אחולי לבריאות טובה!
      תודה על הוספת הפרטים ובכלל, אני דווקא למדתי באוניברסיטת תל אביב

        23/12/14 20:20:

      צטט: rossini 2014-12-23 16:33:47

      מעניין. מעניין מאוד.

      ורק אור...

      חיוך

      תודה רבה, חברי, גם לך הרבה אורה!

        23/12/14 20:18:

      צטט: עמי100 2014-12-23 16:29:49

      סוף סוף הבאת פוסט שלגבי זה כמו עבודת דוקטוראט...לכן אבקש כמה ימים לעיין בו ולהגיש לך במועד ב את מסקנותי.. העיקר שיצאת משם ואת אני מקווה במייטבך..

      אני ממש בסדר, וסוף סוף מגישה לך כשי דוקטוראט, אחכה לתגובתך כמה שתרצה ...

        23/12/14 19:00:
      מעניין מאוד..תודה באבא יאגה. שמחה ששבת לביתך בריאה. חג חנוכה שמח!
        23/12/14 18:52:
      הרבה בריאות ואושר.
        23/12/14 18:34:

      צטט: זונות פוליטיות 2014-12-23 18:22:47

       

       

      ברוטוס:   פוסט ראוי לקריאה, ואחד מאלו שבגללם אנחנו עדיין כאן בקפה הצונן והמר הזה. אל תתבלבלי, יש לכל אחד בכל רגע מרחב אנושי מתחלף ומשתנה ועליו להתאים את עצמו מחדש

       

       

      נטוס:      איחולים להחלמה מהירה ושאפו לתרנגול על המינוי

      לא רק ראוי לקריאה

      ראוי גם שיהיה במומלצי הקפה הרדום הזה..

      עוד לא אבדה תקותינו והכותבים הטובים ישובו..

       

      ..

       

        23/12/14 18:22:

       

       

      ברוטוס:   פוסט ראוי לקריאה, ואחד מאלו שבגללם אנחנו עדיין כאן בקפה הצונן והמר הזה. אל תתבלבלי, יש לכל אחד בכל רגע מרחב אנושי מתחלף ומשתנה ועליו להתאים את עצמו מחדש

       

       

      נטוס:      איחולים להחלמה מהירה ושאפו לתרנגול על המינוי

       

       

      ..

       

        23/12/14 17:41:
      נהניתי מאד לקרוא את הרשומה הפילוסופית הזאת. נזכרתי בימי לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים, בפרופסורים המהוללים, זכרונם לברכה, שהורוני, בין היתר, גם את תורתו של הוסרל, ורוויתי נחת מדבריך. רציתי להזכיר שהוסרל היה בן למשפחה יהודית ממוראביה (כיום צ'כיה) , בגיל עשרים ושמונה, המיר את דתו והפך לנוצרי פרוטסטנטי. הוא למד תחילה מתמטיקה אבל הוגה דעות (פראנץ בריטאנו) שכנע אותו לבחור בפילוסופיה כתחום התמחות. באשר לדבריך, בראשית הרשומה, על החיוך והחביבות, נזכרתי בדברי אמה של כלתי (בת 85) המשתתפת שלוש פעמים בשבוע בשיעורי התעמלות. היא נוסעת מחולון לתל-אביב לשם כך. היא הסבירה לי כי ההתעמלות חיונית לה בשל... חיוכי המורה, והשיחות הלבביות עם המשתתפות האחרות... באשר לך, אחולי לבריאות טובה!
        23/12/14 16:33:

      מעניין. מעניין מאוד.

      ורק אור...חיוך

        23/12/14 16:29:
      סוף סוף הבאת פוסט שלגבי זה כמו עבודת דוקטוראט...לכן אבקש כמה ימים לעיין בו ולהגיש לך במועד ב את מסקנותי.. העיקר שיצאת משם ואת אני מקווה במייטבך..
        23/12/14 15:49:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2014-12-23 15:01:52

      לא חשבתי על זה כך.
      שמחה שחדשתי משהו. תודה

       

        23/12/14 15:48:

      צטט: razam-דודי רצם 2014-12-23 14:53:48

      האדם צריך תמיד לראות את עצמו כפילוסופיה חיה ומשתנה במרחב הקיומי שלו.... ברגע שמפרידים את העובר מחבל הטבור...הוא הופך להיות עולם בפני עצמו שהוא חלק מעולם של כולנו. עליו לדאוג לקיומו עד יומו האחרון בתוך הקוסמוס העולמי. זה נקרא - הישרדות החיים.

      כן, אבל תוך התיחסות מתמדת לאחר ותוך נגיעה מתמדת באחר, ההתיחסות הזאת גורמת לנו כל הזמן להגדיר את עצמינו מחדש

        23/12/14 15:46:

      צטט: א ח א ב 2014-12-23 14:42:54

      בהחלט משהו ששווה להתעמק בו
      מסכימה אתך, אחאב. חולי הוא לא אחת הזדמנות להתבוננות

       

        23/12/14 15:01:
      לא חשבתי על זה כך.
        23/12/14 14:53:
      האדם צריך תמיד לראות את עצמו כפילוסופיה חיה ומשתנה במרחב הקיומי שלו.... ברגע שמפרידים את העובר מחבל הטבור...הוא הופך להיות עולם בפני עצמו שהוא חלק מעולם של כולנו. עליו לדאוג לקיומו עד יומו האחרון בתוך הקוסמוס העולמי. זה נקרא - הישרדות החיים.
        23/12/14 14:42:
      בהחלט משהו ששווה להתעמק בו
        23/12/14 13:01:

      צטט: באשי- 2014-12-23 12:30:56

      תודה :)
      הרבה אור

       

        23/12/14 12:30:
      תודה :)
        23/12/14 12:27:

      צטט: bonbonyetta 2014-12-23 12:09:36

      * קודם כל רק בריאות. שנית הפוסט הזה הדהים אותי, כי בעצם אינו פוסט אלא מאמר, ואכן כפי שנאמר פילוסופי. מקווה שיהיו לסגנון הזה המשכים גם בנושאים אחרים. בהחלט משהו ששווה להתעמק בו, ושונה לחתולין מ"הנוף הרגיל כאן". המשך שבוע טוב, ותודה גם ל"תרנגול".
      רוויתי נחת ממה שכתבת, גבהתי, אני כבר מטר שישים    כמעט... מגניב

       

        23/12/14 12:19:

      צטט: עמנב 2014-12-23 11:43:15

      זה לא פוסט, זו מסה פילוסופית! הרבה בריאות וסוף חנוכה שמח, עמוס.
      תודה, עמוס, פוסט בהחלט יכול להיות מסה פילוסופית, למה לא, בעצם, הרבה אור

       

        23/12/14 12:09:
      * קודם כל רק בריאות. שנית הפוסט הזה הדהים אותי, כי בעצם אינו פוסט אלא מאמר, ואכן כפי שנאמר פילוסופי. מקווה שיהיו לסגנון הזה המשכים גם בנושאים אחרים. בהחלט משהו ששווה להתעמק בו, ושונה לחתולין מ"הנוף הרגיל כאן". המשך שבוע טוב, ותודה גם ל"תרנגול".
        23/12/14 11:43:
      זה לא פוסט, זו מסה פילוסופית! הרבה בריאות וסוף חנוכה שמח, עמוס.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין