| ביום בו קיבלתי את החליל של סבא, ידעתי כי מעתה קיבלתי את התואר:"הרועה". התרגשתי.זכרתי את משפטו של סבא, שהיה נוהג לומר לי מעת לעת, ותמיד באותו המקום, מתחת לעץ הזית, כאילו קבע את המקום מראש:"דע לך, כל צמח או עץ שגדל מהר נשבר ברוח בקלות".
היום, היום הראשון בו יצאתי לבד לשדה.אני,עדר הכבשים והחליל של סבא.צועד לאיטי, מנסה לשחזר את קצב פסיעותיו של סבא ואת דרכו לאותו עץ הזית הזית.בליבי ידעתי, שהיום, יותר מתמיד, מלווה אותי סבא במבטו.מלווה בחיוכו הרך ושומר את צעדי.
אוחז ברוך ובבטחה את החליל, הגעתי לעץ הזית.ישבתי ועצמתי את עיניי.מקשיב לרוחות השמים שהפכו וניגנו בבת אחת את מנגינת החליל שכה הטבתי לזכור. מנגינת החליל שהזינה אותי בנגינתה וגידלה אותי באיטיות, כמו שסבא רצה.בדיוק כמו עץ הזית.
אוחז ברוך ובבטחה בחליל, מתחת לעץ הזית הבטתי כיצד בענפיו העבים והסדוקים, המספרים את סודו של העץ, סודו של סבא, מסוכך הוא בצילו על אותם צמחים שגדלים מהר.אותם צמחים שסבא ידע וחשש שעלולים הם להישבר בקלות.
היום הבנתי מדוע סבא לא שינה את נתיב מסלולו, והיה נוהג להגיע בכל יום עם העדר עד אותו עץ הזית.היום הבנתי שגם אני אמשיך להגיע לעץ העץ הזית.לכסות בצילו.לכסות ולקבל באהבה את עוצמתו וחוסנו לבל אשבר ברוח בקלות.... |