הימים בהירים והלילות כהים. בדיוק כמו שצריך להיות. הימים עמוסים והלילות בודדים, בדיוק כמו שלא צריך להיות. חג יהודי נגמר, חג נוצרי מתחיל. השרירים הלא רצוניים זזים ואת כל השאר אני צריכה להפעיל בעצמי. ואני כל כך מאושרת שאני יודעת להפעיל אותם ולהזרים דם למוח ולכל האברים שמחכים בצמא. אני לא יודעת מאיפה להתחיל ולא מתחילה מהתחלה. אני לא יודעת איפה לגמור וכולם צועקים לי לסיים. זהו זה, הנה אני שלא כותבת כתבתי. פוסט ראשון אולי מתוך אלה שיבוא אחריו. בוקר טוב עולם . בוקר טוב קפה. עכשיו רק צריך למרקר את זה.