שמעתי את נשמתי שרה אני מתכוון להרגשה המוזרה שעולה בי לפעמים, הרגשה כי יש לי דבר חשוב לומר וכי יש לי הכוח לומר אותו – אלא שאין אני יודע מהו הדבר ואין אני מסוגל לעשות שימוש בכוח הזה. אילו הייתה איזו דרך כתיבה אחרת... או נושאים אחרים לכתוב עליהם.לא הייתי נדרש לספר על העוול שנעשה לי העיר חיפה עת נדרשתי לקנס לא הוגן אלה הייתי מספר לכם על דברי ליצנין שהייתי עוסק בהם יומם וליל שאין לך יותר מציאות חן יותר מדבר שמעלה נשמתי גבוהה גבוהה מאשר חיוך וצחוק ממעשיה משובחת. וכי יש דבר הנעים יותר לאוזן מחיוכם של ילדים .

אבל משנפל הפור ונפל בגורלי להיות זה שרומסים את כבודו בדוח החניה אנשים שליבם לא פועם כיתר בני האדם נותר רק לנפשי לכאוב וכך מבקשת נפשי למצוא תנחומים  אך כבלי האנושות המעונה הם עניבות שרי המדינה בזה הדור בזו העיר  חיפה שאין לך בזה הדור וכן בעיר מנהיג בשיעור קומה אלה  אסופה של פקדים ונהלים וחוקים ותקנות ונהלים שתפקידם לא לשרת את האזרח ולפעול בשביל הניקיון בעיר, בשביל הרווחה בעיר, בשביל דיור לזוגות צעירים, בשביל מחוסרי פרנסה אלה תכליתם לכתוב חוקים להציב מצלמות ולכתוב חוקים.

ואני לא מצליח  לישון או לתפקד וכי על תידרוט חיי  שלאחר לשאת אישה, להקים משפחה,לחנך את הילדים שעימי ושעשויים לבוא, לקיימם בעולם הלא-בטוח הזה ואף להנחותם קצת – זה ההישג העליון, נוספה זו הצרה שנשדד אני ואין לי ציאור אחר לתאר את אשר עשו לי פקידי עיריית חיפה וכך אני סבור, שאדם לא יכול להשיג בכלל מנוחה לנפשו .

בפסק דין תקדימי  פסק  בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש עורך דין על הרשעתו בחניה שלא כדין על המדרכה ברחוב העלייה השנייה שבסמוך לבית החולים, לאחר שהמערער הציג תמונות לפיהן במקום כלל לא היתה מדרכה

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, יחיאל ליפשיץ, קיבל ערעור שהגיש עורך דין וזיכה אותו מעבירה של חניה שלא כדין על המדרכה בסמוך לבית החולים רמב"ם, ברחוב העלייה השנייה.

המערער, עו"ד עבדאללה חלאילה, ערער על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה שדחה את בקשתו לבטל את פסק הדין שהרשיע אותו בעבירה. פסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים ניתן לאחר שעו"ד חלאילה לא התייצב לדיון, למרות שזומן אליו. בדיון הסתבר, כי הזימון שנשלח לחלאילה חזר בציון "לא נדרש", והוא העלה שתי טענות: אחת, שסעד את אביו שאושפז בזמן שהזימון נשלח לתיבת הדואר שלו. השנייה, שהמקום בו החנה את רכבו לא שימש כמדרכה.

לערעור בבית המשפט המחוזי צירף עו"ד חלאילה תמונות שצולמו במועד ביצוע העבירה, והפנה לכך שהמקום בו החנה לא שימש כמדרכה, אלא מדובר היה במקום בו בוצעו עבודות. בתמונות ניתן לראות כי בצמוד למקום בו החנה את רכבו קיים שביל סלול, שהוא זה ששימש, ולו באופן זמני, כמדרכה.

מנגד ציינה עו"ד מריה אמורוב, נציגת התביעה (עיריית חיפה), כי האזור הרלוונטי נחלק לשני חלקים – סלול ושאינו סלול, ולכן לא ניתן להגיע למסקנה כי החלק הלא סלול אינו משמש מדרכה כהגדרתה בחוק.

השופט ליפשיץ ציין בהחלטתו כי לא נפל פגם בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, והוסיף כי על עו"ד חלאילה היה לכל הפחות לבקש את דחיית המשפט, בטח ובטח כאשר מדובר בעורך דין. יחד עם זאת ציין השופט, כי לאחר שעיין בתמונות, עומד לזכותו של חלאילה הספק אשר מצדיק את זיכויו. עם זאת ציין השופט, כי היה מקום להציג את התמונות באופן מסודר בבית המשפט לעניינים מנהליים. "ניתן לראות כי הרכבים שחנו לא הפריעו לתנועת הולכי הרגל אשר הלכו על קטע האספלט הסלול", קבע השופט בקבלו את הערעור.

תשאלו ידידי ובצדק כמה אנשים קיבלו דוח חניה לא מוצדק ושילמו אותו ומי יזכה אותם על העוול שנעשה להם הרי רובם ישלמו את הקנס כי מי רוצה כאזרח שומר חוק להתווכח ולהתעמת עם רשות.