| לא להאמין אבל בשנה הבאה אני יוצאת לשנת שבתון(בעיקרון יוצאים אחרי 6 שנים אצלי זה כבר 8 ).אני מפנטזת על הרגע כבר מספטמבר אבל עכשיו זה הזמן שצריך להגיש את הבקשה בשלושה העתקים... רגע לפני... עולים בי הרהורים השנה זו שנת שמיטה – ובעצם גם במקרא התייחסו אליו כאל "שבתון": וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבואוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְבִיעִית, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לה': שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל." (ויקרא כ"ה א'-ז')
כאשר בדקתי בויקפדיה את הסיבות לשנת שמיטה, מצאתי שתי סיבות שאני יכולה להתחבר אליהם (בתפיסה החילונית שלי) מצווה 'חברתית' : טעם זה מבוסס בעיקר על הציווי בספר שמות, "ואכלו אביוני עמך" - סיבה סוציאלית, התומכת בחלוקה מחדש של תוצרת האדמה והעבודה. אף אחד לא מעבד את הקרקע, אם יש פרי - כולם מוזמנים לאכול. ניתן למצוא כאן יותר מאשר ערעור מרקסיסטי על הבעלות הקיימת על אמצעי הייצור. בשנת השמיטה האל הוא המזין את העם בגידולים שגדלו בעזרתו בלבד. בדרך זו הלך בין השאר הרמב"ם בספרו מורה נבוכים פנאי להתרוממות רוחנית: עזיבה זמנית של מלאכת החול (החומר) לטובת עיסוק בקודש (ברוח). שלא כמו בתרבויות אחרות, היהדות שמה דגש על עיסוק משולב בחומרי וברוחני ולא על פרישה גמורה מכל עיסוק של חול לטובת העיסוק בקודש, לכן מדובר במחזור של שבע שנים ולא בצורת ההתנהגות המומלצת לכל עת. היום אומץ רעיון זה של התפנות מעבודה לצורכי לימוד על ידי מוסדות שונים המאפשרים לעובדיהם 'שנת שבתון' מדי שבע שנים. טעם זה מתאים לציווי בדברים ל"א, המפרט את מצוות הקהל: הקריאה בתורה, אל מול כל העם, בחג הסוכות בירושלים. חג הסוכות הוא חג האסיף, ובשנת השמיטה מתפנה כל העם ממלאכת האסיף שנאסרה עליו ובא לשמוע את קריאת התורה. בכך בא לידי ביטוי המימד הרוחני של השמיטה, שבה מתרומם האדם מעל העבודה בקרקע, ועוסק בתורה. בכיוון זה הלכו הרב קוק, הרב קאלישר ועוד.
מצווה חברתית – אומנם העבודה שלי יכולה להיתפס כתרומה לקהילה. אבל אני חושבת שאולי זה זמן להתנדב, אולי לעזור בדרך אחרת , אולי לאוכלוסיות אחרות? במיוחד בזמננו שמתנדבים בודדים או עמותות עושים את העבודה של הממשלה .פנאי להתרוממות רוחנית: אומנם אני מתרחקת מההגדרה של המילה "רוחניות" כפי שהיא מוגדרת מבחינה דתית או של אנשי ה new age" ". אך אני חושבת שאכן זה יכול להיות זמן לעצור כדי קצת להתנתק (משימה קשה) ורק אז לחשוב. לעשות קצת חשבון נפש וקצת לצאת מהקופסה. וכמובן ללמוד. כ5 שנים לא למדתי באופן מסודר ולעומק ואני כבר מתגעגעת לכך. עכשיו יש רק להתלבט איפה להתנדב ומה ללמוד....... |