חג החנוכה על סופגניותיו המשומנות ולביבותיו המלבבות, מהווה את עמוד השדרה של הגאווה הלאומית היהודית. לא רק שקומץ קטן של יהודים הצליחו להביס את האימפריה היוונית המרושעת, הם גם הביסו את המתיוונים: אותם יהודים רופסים שאימצו את תרבות יוון ובכך הצילו את היהדות מכליה. לא פלא שחלק מנבחרינו מאמצים את חנוכה אל לבם. הרי אם המכבים הביסו את היוונים, אנו יכולים להביס את ארה"ב, אירופה ושאר מדינות העולם הגזעניות. הרי אם המכבים הביסו את המתיוונים כל שאיפה של תרבות ניכר היא בגדר פגיעה ביהדות, ולכן החילונים\ רפורמים וכו' הם מתיוונים או בשפתו של הרב הידוע מאיר כהנא "מתגויים".

הבעיה המרכזית היא שההנחות הללו מתאימות לאופן שבו מסופר סיפור החנוכה בגן הילדים. מי שטרח לקרוא את ספרות החג: ספרי המקבים וקדמוניות היהודים מקבל מן הסתם תמונת מציאות הרבה יותר מורכבת ממה שלאומנינו מנסים לספר לנו. במאמר מוסגר חשוב לציין שלולא אותם יוונים מרשעים שתרגמו ושמרו על ספרי המקבים, כל אותם סיפורי הגבורה המוכרים לנו היו נעלמים וחג החנוכה היה נשמר כחג של פח שמן.

ברשימה הזו אני אנסה לבדוק מה עומד מאחורי חלק ממנהגי החג.

שמונה מי יודע?

אולי השאלה המוכרת ביותר על חנוכה היא למה שמונה? הרי המספר המקודש ליהדות הוא שבע. האל ברא את העולם ב-7 ימים, היום השביעי הוא היום המקודש, למנורה שניצבה במקדש וטוהרה על ידי החשמונאים 7 קנים... אז מאיפה הגיח המספר הנוסף? התשובה, שמופיעה בספר מקבים (חג סוכות מאוחר) רק מעצימה את התמיהה שכן גם בסוכות יש שבעה ימי חג כפי שכתוב במקרא "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל” (ויקרא כ"ג). תשובה מאוחרת לשאלה הופיעה בתלמוד הבבלי בדמות פח שמן שהספיק לשמונה ימים. אבל נדמה שהסיפור הפלאי הזה, יותר מנציח את השאלה מאשר פותר אותה. כעת השאלה היא לא רק למה שמונה ימי חנוכה, אלא מה גרם לנס להתרחש שמונה ימים?

ואולי השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא למה לא שבע כמנהג בני ישראל? הנה תשובה אפשרית. בחג החנוכה כידוע לא חוגגים רק את חנוכת המזבח, לא רק את הגבורה היהודית, אלא גם את חג האור. לצערנו המקרא אינו כולל בתוכו חג אור, אולי משום שארץ ישראל נמצאת באזור שטוף שמש. לעומת זאת לפולשים הפאגניים מאירופה היו חגי שמש. כנראה שימי החורף המתקצרים, יצרו אצלם תחושה שהם חייבים לעזור לאור לנצח את החושך שאם לא כן הימים ימשיכו להתקצר ולא תהיה שמש כלל. למען הסר ספק חג האור הפאגני היה ידוע בקרב חכמינו שכתבו עליו בתלמוד הבבלי: "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו" (מסכת עבודה זרה, דף ח עמ' א ). חגי האור הללו צוינו, איך לא, בפסטיבלי אורות והדלקת נרות. המועד שלהם היה סמוך ליום הקצר בשנה (ה-25 בדצמבר). החג הידוע מכולם נקרא סטורניליה, על שמו של אל החקלאות הרומי סטורן. במקרה סטורן מיוצג במספר שבע: הכוכב הקרוי על שמו נחשב לכוכב הלכת השביעי (בעברית "שבתאי”), והיום הקרוי על שמו הוא היום השביעי (Saturday), ולכן גם הסטורניליה נחגגה שבעה ימים. ברור לכל שאם היהדות החליטה לאמץ חג אור, אשר נחגג כמעט באותם ימים של חג האור הפאגני לפחות מספר הימים צריך להיות שונה.

קריאה שנייה של סיפור כד השמן, מגלה פתרון אפשרי לשאלה למה שמונה. הרי המילה שמן, והמילה שמונה חולקים אותו שורש – ש.מ.נ. אולי המפתח הוא במילים נוספות המכילות ש.מ.נ בתוכן? ובכן חג החנוכה כולל מילה שכזו: "חשמונאים": השם המאוחר שניתן למתתיהו וצאצאיו. מקור המילה אינו ידוע ויש לגביה סברות שונות. אבל קשה להתעלם מהדמיון שלה למילים שמן ושמונה. האם הדמיון הוא מקרי? כאשר סופרים את מלכי החשמונאים מרגע שיהודה הפכה לעצמאית (כלומר שמעון וצאצאיו) מגלים שמונה מלכים חשמונאים. כאשר סופרים את כלל המלכים החשמונאים (כולל יונתן שהיה מלך מטעם השלטון הסלוקי) מקבלים שמונה מלכים זכרים ומלכה אחת. כאשר סופרים את הכהנים הגדולים לבית חשמונאי שוב מקבלים שמונה (אשה כידוע לא יכלה למלה תפקיד של כהן גדול). אם בוחנים את המילה חשמונאים מגלים שהיא מכילה בתוכה את המילה "שמונאים" – או בעברית של ימינו השמינייה. זה היה יכול להסתדר מצוין לולא ה"ח" המרגיזה שנתקעה בתחילת המילה. מה ה"ח" הזאת יכולה לסמל? ובכן האות "ח" בעברית שווה גם היא לשמונה. הד להנחה שהמספר שמונה מייצג את מלכי בית חשמונאי, ניתן למצוא בהנחיה של בית שמאי לסדר הדלקת הנרות: "יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב ). סדר שמייצג את פיחות הדורות של המלכים לבית חשמונאי. האם יכול להיות שהקידוש של המספר שמונה נועד לקדש את השושלת המפוארת לבית חשמונאי?

זה המקום לשאלה הבאה: למה חנוכה?

מרד המכבים הוא כמובן אירוע מעורר השראה, ניצחון המעטים על הרבים, ניצחון האמונה על הכוח... אפס עם כל הכבוד לדברים החשובים הללו, על פי ספר המקבים החג נועד בראש וראשונה לציין את חנוכת המזבח. וזה מעורר שאלות. הרי חנוכה עושים לבניין שבנייתו הושלמה. את בית המקדש בנו פעמיים (למעשה שלוש כאשר כוללים את הבנייה מחדש של הורדוס), ועדיין אין שום חג יהודי שמציין את אחת החנוכות הללו. למעשה בחנוכה המקדש לא נחנך אלא טוהר. ואכן היה צורך בעבודה רבה כדי לטהר את המקום, לא רק מפסלי האלים היוונים, אלא גם מהטומאה שהשאירו בו הכוהנים הגדולים: יאסון (ערך במקום קרבות היאבקות בעירום בין פרחי כהונה) ומנלאוס (בזז את הכספים שיועדו ליתומים ואלמנות).

אם מדובר בטקס טיהור, קשה לומר שהוא מאוד הצליח. הדבר הבולט ביותר הוא שמם של המלכים החשמונאים (הורקנוס, אריסטובלוס, אנטיגונוס...), שהעיד על נטייתם יוונה. השם היה כמובן רק קצה הקרחון. הדבר הראשון שהחשמונאים עשו ברוח יוון הוא לאחד את תפקיד המנהיג עם תפקיד הכהן הגדול (בהתחלה בחסות יוונית). הם פיארו את שמם על פי מסורת יוון על ידי מסעות כיבושים, מסעות שהצריכו לגיון זרים גדול שמומן כמובן על ידי מיסים. גם תככים נוסך יוון היו בארמון החשמונאים – כמו אריסטובלוס הראשון שכלא את אמו (עד שמתה ברעב) ורצח את אחיו כדי לבסס את הכתר על ראשו. המלכים החשמונאים התחברו למעמד האצולה היהודי (צדוקים) והחלו לרדוף את נציגי חכמי העם (פרושים). התופעה החלה בימיו של יוחנן הורקנוס הראשון, והגיעה לשיא בימי אלכסנדר ינאי שרדף את ראשי הסנהדרין ורצח 50 אלף יהודים לאחר שהחלה התקוממות עממית נגדו. זו כנראה הסיבה שכאשר בניו של אלכסנדר ינאי הורקנוס ואריסטובולוס הוציאו כל אחד בנפרד משלחת לרומי שתתמוך בשלטונו, יצאה משלחת נוספת מטעם העם שביקשה לפתור את היהודים מבית המלוכה החשמונאי. זו כנראה הסיבה שבחג המסורתי יש ייצוג מועט להישגים צבאיים ומדיניים, ולעצמאות של ממלכת חשמונאי – ובמקום הוא מרוכז בעניין הדתי – טיהור בית המקדש.

השימוש במספר שמונה מחד, וההתמקדות בטקס חנוכת המזבח משרטטים יחסי אהבה שנאה עם השושלת החשמונאית. מצד אחד הערצה והודיה למי ששחרר את המקדש, ומצד שני הסתייגות מהשלטון המתיוון והמתנוון. נדמה לי שאין כמו החנוכייה כדי להדגים זאת. החנוכייה, שנחשבת כפריט חובה בכל בית יהודי, מבוססת כמובן על האייקון היהודי המרכזי – המנורה. העניין הוא שחג החנוכה מבוסס על קידוש המספר שמונה, בעוד המנורה מקדשת את המספר שבע. ההיגיון אומר ש"במנורה של שמונה" יהיו שמונה קנים, אפס יוצרי החנוכייה רצו לדמות אותה כמה שיותר למנורה. כיצד אם כן "משביעים את השמונה"? הפתרון שנוצר הוא להוציא את הקן המרכזי מהכלל ולהפוך אותו לשמש. בפועל נוצר כלי שלמראית עין מאוד דומה למקור – אבל מבחינת מהות מאוד שונה ממנו (תארו לעצמכם שאחד מקני המנורה היה הופך לשמש?). יכול להיות שבכך החנוכייה משמשת כמשל יפה לבית חשמונאי. בית מלוכה שהוביל את ההתיוונות בימי בית שני ובאותה נשימה משמש כסמל לרוח היהדות.

ולבסוף למה כד שמן:

למרות ההסתייגות מבית חשמונאי בקרב הפרושים, לא ניתן לקחת מהחשמונאים את הזכויות שלהם. הם היו היחידים שהצליחו לכונן מדינה יהודית עצמאית מחורבן בית ראשון ועד הציונות, הם היו מגני היהדות מול הגזרות של אנטיוכוס הרביעי. וכמובן הם מחולליו של סיפור מפעים שמעניק השראה עד ימינו אנו. ההשראה הזו כמובן לא פסחה על יהודים רבים בימי בית שני. ראייה לכך היא ההצטרפות ההמונית של יהודים למרד של מתתיהו אנטיגונוס ברומאים, ובעלי בריתם יוחנן הורקנוס השני והורדוס. ההשראה לא נעצרה עם תום שושלת בית חשמונאי, והתוצאה שלה הייתה שלל מרידות בשלטון הרומאי. שניים מהמרידות נצרבו היטב בתודעה היהודית: המרד הגדול שהוביל לחורבן הבית, ומרד בר כוכבא שהוביל להרג המוני ולפתיחת שלב הגלות של עם ישראל. כתוצאה מכך, המיתוס החשמונאי כמעט נעלם בטקסטים היהודים הקאנונים. לתנ"ך הוא לא הוכנס, במשנה ובתלמוד הוא נמצא במשורה, וחשוב מכך – המקור היהודי של ספר המקבים נעלם – ולולא היוונים שתרגמו אותו, והנוצרים שהכניסו אותו לקאנון הקדוש שלהם, המיתוס החשמונאי עלול היה להישכח.

כאשר נחתמה המשנה, חג החנוכה כבר נכנס למסורת, ולכן הוא מוזכר באופן אגבי, כיום המקביל בחשיבתו לראש חודש ולפורים. יש לציין שבמשנה מוזכרים בדרך אגב חגים נוספים שנעלמו במהלך השנים (כמו חג ניקנור). לימים שאלו את עצמם חכמים יהודיים מה הסיבה שדווקא חג החנוכה שרד, והרמב"ם מסביר זאת בחיבה העממית לטקסי הדלקת הנרות. בתלמוד הבבלי מקבלת החנוכה דף שלם (מסכת שבת דף כא עמוד ב), אפס המיקוד של החג משתנה לחלוטין. אם להיזכר בשיר הילדים – אין מי שימלל וימנה את גבורות ישראל. במקום מעשי גבורה מסתפקים החכמים הבבליים בנס ארכאולוגי. כ-600 שנה לאחר מרד החשמונאים התגלה סיפור כד השמן שנשאר חבוי בין הריסות בית המקדש. על פניו מדובר בגרסה מעט דהויה לסיפורי נסים ידועים כמו צפחת השמן של אליהו הנביא, וסיפור הלחם והדגים של ישו. הסיפור כלעצמו מלא חורים: אם לא נמצא בבית המקדש שמן טהור – מדוע לא נמצא שמן שכזה באחד מבתי היהודים בירושלים? אם במשך שלוש שנות המלחמה לא הודלק במקדש שמן טהור, מה היה קורה אם השמן הטהור היה מודלק כעבר מספר ימים? יתר על כן העצמה הסיפורית של נס כד השמן קטנה בהרבה מסיפור ניצחונם של קומץ יהודים על האימפריה היוונית. והשאלה היא למה קיצצו החכמים הבבלים בסיפור המקורי. ההסבר יכול להימצא במקום מושבם- גלות בבל, וברוח היהדות שהחלה לאחר חורבן בית"ר. רוח המסתייגת ממרידות, מהרפתקנות צבאית, ומסיכון חיי הקהילה היהודית. מצד שני אפשר למצוא בסיפור הכד משל המתאים למי שחי בגלות. כפי שהכד הצליח לשמור על טוהרו בזמן שהחיילים היוונים שלטו בבית המקדש, כך העם היהודי יצליח לשמור על זהותו וייחודו כאשר הוא חי בגלות.

ואולי כעת אנו נזקקים לסיפור כד שמן מהופך. שהרי הנס האמיתי הוא שבמשך אלפיים שנות גלות העם היהודי לא רק הצליח לשמור על זהותו ויחודו, ממקום של מיעוט ולעתים מיעוט נרדף הוא הצליח לזקק את זהותו. זהות של מי שמבין את המיעוט, זהות של מי שמתנגד לאפליית המיעוט, זהות של מי שמבין שלמרות אחרותו של האחר עדיין מדובר במי "שנברא בצלם". וכעת כשקיבלנו עצמאות מדינית נראה שאנו מוכנים לשפוך את כל אותו שמן לפח האשפה.

בניחותא

בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

פרופיל

עצבן

1. שלח הודעה
2. אוף ליין
3. אוף ליין

תגובות אחרונות

• גילהסטחי בתגובה על מה לאכול בחג השבועות
• דוד פלד, David Peled בתגובה על אלטלנה - הקרב על הזיכרון
• א ח א ב בתגובה על אלטלנה - יום הדין
• א ח א ב בתגובה על מפלצת ושמה היסטוריה - אלטלנה פרק א
• גילהסטחי בתגובה על ספוליטיקה
• גילהסטחי בתגובה על אשה יפת תואר