אני לא בן אדם שמתלהב סביב תחילתה של שנה חדשה, בטח לא מתלהבת מעניין הסילבסטר. לא באמת אכפת לי מהאנשים שחוגגים אותו, אבל לי אישית זה לא מזיז.

בערב השנה החדשה עבדתי כרגיל, משמרת ערב שהסתיימה מוקדם מהרגיל לשמחתי מה שאומר שהספקתי לתפוס את קו 63 שמגיע ב21:50 ולא הקו הרגיל שלי ב22:10. אסירת תודה ושמחה על העקיצה של ה20 דקות הגעתי לתחנת האוטובוס. האוטובוס הגיע בזמן והיה מפוצץ כמעט עד אפס מקום כאשר ילדים ונוער שיכורים עושים את דרכם לחגיגות בתל אביב כשאני בטוחה שאפילו לאחד מהם אין מושג מי ומה היה סיבלסטר, אבל כמו שאמרתי בהתחלה, כל הנושא פחות מזיז לי ואם אנשים רוצים סיבה לחגוג ולהשתחרר שיהיה בכיף.

מתלהבת ומרוצה מעצם זה שתפסתי את המקום האחרון באוטובוס המשכנו בנסיעה לכיוון תל אביב כשלאחר רבע שעה (מתוך נסיעה של 20 דקות בלבד) האוטובוס נעצר ונשמעות צעקות מקדמת המושבים ליד הנהג. מסתבר שאישה אחת לא אהבה את זה שנהג האוטובוס לא עצר לה בתחנה והתחילה לצלם אותו, הנהג החליט לעצור את האוטובוס באמצע דרך השלום (סתם באמצע דרך בגין) והמתין למשטרה שתגיע כי לדבריו אין לאישה זכות לצלמו.

מפה לשם, האוטובוס המלא התחיל להתרוקן וכל האנשים שהיו עליו התחילו לחפש דרכים נוספות להגיע למעוז חפצם לפני 00:00. בעודי ממתינה כמו ילדה טובה שהמשטרה תגיע ונוכל סוף סוף לחזור לנסוע (לא היה לי קו אחר שמגיע לכתובת שלי) כבר עברה כמעט שעה!

אין ספק שהשנה שיחקה בי כאשר נתנה לי להרגיש כאילו עקצתי ובסוף נעקצתי. הגעתי הביתה לאחר כמעט שעה ורבע כשהנסיעה בפועל לוקחת 25 דקות.

מי יתן ובשנה הבאה נהגי דן יעצרו בתחנה ונוסעים לא יפתחו באיומים ויעצרו את האוטובוס עד שתגיע משטרה.

מאחלת לכולנו שנה נטולת חנק. מכל סיבה שהיא.

תבלו