כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מבט

    0

    אמנות +

    10 תגובות   יום שלישי, 6/1/15, 01:29

    האם היא תלושה מהחיים עד כדי כך שמסוגלת לעזוב הכל ולא ליפול?

    האם היא אוחזת כל כך חזק בחיים, שמסוגלת לעזוב הכל ולא ליפול?

    האם היא מסוגלת לעצום עיניים ולהישען אחורה בלי ליפול? לדעת שגם כשאין אף אחד מאחוריה, לא יקרה לה כלום.

    האם השלימה עם מר גורלה והרימה ידיים?

    האם בעולם שלה יש דאגות?

     

    ''

     

    מן הסתם כל אחד מסתכל על המיצג האומנתי הזה שבקלוז' (Cluj, רומניה) ורואה את אשר על ליבו.

    בד מתוח באמצע החלל ועליה מודפסת הדמות המאתגרת הזו.

    כשראיתי את התמונה הזו מול העיניים, ראיתי שאין אלוהים.

    היתה מוצגת במה שהיה פעם בית כנסת. במקום שבו הלכו ב 1944 לכיוון אחד ולא חזרו.

     

    ''

     

    צילמתי את התמונה במאי 2014. עכשיו היא "קראה" לי. שואלת שאלות.

     

    הידיעה הרציונלית שבסוף היא תיפול, אמיתית?

    אולי יש מזרון תחתיה? אולי בריכת מים? אולי ידיים אוהבות מחכות לה?

    על מה היא חושבת כשתלויה כך ביקום שלא חלים עליו חוקי הפיסיקה והמשחק?

    אולי בעצם זה טוב להתרסק? להתחיל הכל מחדש? הרי היא כבר שם. עיניה העצומות והשלווה בה נמצאת מלמדים שנפשית היא כבר שם. בעתיד. במקום אחר.

    כלפי חוץ רואים שהיא בסדר. לק ברגליים. תנועה של רקדנית. לבוש מסודר. כמו מכינה עצמה לשינה עם טרנינג אופנתי.

    במבט כולל היא בוואקום. צפה בשום מקום. מחכה לשום דבר. והמוח אומר שעוד שניה היא תחווה צונאמי שיכה בה במלוא עוזו.

    אבל עד אז. עד אז שקט. כמו נקודת העצירה באוויר שנוצרת מהתכווצותו של חבל הבאנג'י ומשיכת הקופץ כלפי מעלה. נקודה בה אין, לשבריר שניה, שום כוח על הגוף. איזון מושלם לפני הנפילה.

     

    ומה איתו?

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/9/16 13:33:

      צילומים מרשימים מאוד ופרשנות מעניינת,

      בדיוק מה שמצופה מאמנות - לערער, לחשוב ולהבין.

       

       

       

       

      בית ספר לצילום

      לימודי תסריטאות

        16/5/15 11:58:

      שני הצילומים יפים.

      בעצם יש פה 3.

      ואם לא היית כותב על בית הכנסת. אצל הרקדנים במבט ראשון אפשר היה לראות צל. את הצל שלהם. אבל אחרי המילים זה מרגיש קצת כמו עשן. ואותו כנ"ל לעניין הידיים. כי התמונה העליונה היא נראית מבוימת. ושוב. תפיסת של רגע בזמן. ולעניין הרמת ידיים. בעברית מרימים ידיים כשמיואשים. או כשמוחאים כפיים נגיד בהופעה. ובתים. גם הם לא דבר סטאטי וכל מי שגר בבית הרבה זמן יודע שקירות "זזים" נפילה חופשית אגב, יש רק בקפיצות באנג'י למי שלא פוחד לקפוץ. 

        27/1/15 21:16:
      הרקנ-דנית משעממים. העיצוב שצבעו לחזית הבתכנסת נהדר.
        23/1/15 10:14:
      ואוליי כמו חתול, הם נוחתים תמיד על כפות הרגלים.... תמונות מקסימות, שעל אף התנוחה הבילתי אפשרית, נראות רגועות לחלוטין.
        14/1/15 17:37:

      צטט: zoti.eser 2015-01-12 12:37:43

      אז איך מתחלפים עם התמונה הזו?

      אז איך מתחלפים עם התמונה הזו?

        12/1/15 12:37:
      אז איך מתחלפים עם התמונה הזו?
        9/1/15 02:56:
      צפה לה במרחב האין כשתנחת הוא ימתין לה במרחב היש יאחזו מעורבבים אחד בשני וירקדו את החיים צילום בית כנסת יפיפה
        8/1/15 21:22:
      צילומים יפיפיים
        6/1/15 15:33:

      צטט: גילהסטחי 2015-01-06 14:16:47

      התמונות שמדברות אלינו הן כמו מראות לנפש, ממגנטות את הכמיהה הכמוסה והעמוקה שלנו להיות בנקודה בה אנו שלמים ומושלמים.

      מכיר כאלה שהכמיהה הזו הובילה למציאות. יותר לא מוכנים לעמוד אל מול התמונה אלא רוצים להיות "ה"תמונה עצמה.

      ואם נודה על האמת, את הטרנפורמציות הללו עושות בדרך כלל נשים. בעלות חוסן נפשי הרבה יותר חזק מהגברים.

        6/1/15 14:16:
      התמונות שמדברות אלינו הן כמו מראות לנפש, ממגנטות את הכמיהה הכמוסה והעמוקה שלנו להיות בנקודה בה אנו שלמים ומושלמים.

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין