זה מה שאני עושה בתקופה האחרונה. בשנתיים שלוש האחרונות . לומדת לעוף להשתחרר ובהתלהבות שאפיינה בעבר רק את הפן היצירתי שבי. אני משחררת את האריה שבי וש ו א ג ת לרוחות. כן אם תסעו אחרי כשאני רוכבת על האופנוע יכול להיות שתשמעו.. אני עדיין חושבת על זה הרבה על הנושא של להשתחרר, לזרום בנהר החיים. לאדם שאת רב ימיו העביר בשליטה, בביקורת, בלו"ז קפדני ,במחשבה על מה יחשוב האחר זה לא כל כך קל. אז נכון שקיבלתי מתנה אדירה בחיים. גופי חלה בסרטן השד והעביר לי מסר:" אם לא תשתחררי, תשחררי ולא תסתגלי מהר למצבים חדשים שבעבר היו מקפיאים, משתקים ומפחידים - יקרה הנורא מכל: החיים יעברו אבל את לא תחיי אותם !!" (כך לפחות אני פירשתי זאת). "קומי התעוררי ! "קרא סרטן השד שלי. "אין זמן לדחיות ! " וראה זה פלא. בין אם בגלל מגבלה פיזית זמנית או בשל החלטה מודעת התחלתי להשתחרר. ולא פחות מכך לשחרר. להשתחרר הכוונה - לחיות "כאן ועכשיו" ללא עכבות ללא פחדים מיותרים, לצאת מגבולות אזור הנוחות להסתכל מעבר לקופסא ולהרגל להסתכל לאנשים בעינים ולא משנה היכן או מי הם.
לשחרר הכוונה - " מה אכפת לי?" לא כל דבר צריך להיעשות בדרכי, לא כל נושא בשליטתי וגם ללמוד לקבל הפתעות. אין זמן מיותר לבזבז על מריבות שתיקות ורגשות אשם. יש לומר את שאני רוצה או מרגישה , ללמוד לבקש, להיעזר ולהחליט בלי פקפוק. אם תעיתי או טעיתי לא קרה כלום ממשיכים הלאה. יש מקום לתהיות אולם עדיין חייבות להיות גם תגובות. כדי שלא אשכח את העקרונות שאני בהחלט רוצה להתחייב להם וגם כדי לייצר מסורת של קרקוע כל 10 שנים, קעקעתי את 2 המשפטים על זרועותי. היום הייתי בשיעור פרטי של ריקודי בטן. אני שכל חיי לא ממש הבלטתי את ידיעותי בשפה ובטח לא זימרתי או פיזזתי כדוגמת אחרים בחתונות וכו' גיליתי את חדוות הריקוד. זה לא שברמת התיאוריה לא הבנתי את סגולות הריקוד כמרפא לנפש אולם לא העזתי להשתחרר. נתחיל בכך שאין לי בביתי מראת גוף. אני מביטה בפניי כשאני מתאפרת, ואת הבגדים שאני לובשת אני מדמיינת ביחד או עליי. אני מאמינה שאף פעם לא קיבלתי את עצמי באופן כל כך שלם כמו עכשיו. ניסיתי בגיל 40 לכרות ברית עם בטני השמנמנה על ידי זה שעשעתי פירסינג אולם זה לא החזיק מעמד זמן רב. ומאז פשוט לא הסתכלתי על עצמי באמת. היום אני עומדת מול מראה וגופי וליבי צוחקים מאושרים ומשוחררים. אני נהנית להביט בעצמי במראה ולראות אשה שמרוצה מעצמה מחייכת בעודה "רוקדת" אבל שרה ונהנית מהמוזיקה החדשה ישנה. אני נהנית להתבונן בי מהצד ולראות אישה שמשילה עכבות מעצמה ועל הדרך גם כמה ק"ג. בעיקרון כחלק מתהליך של שחרור יש הרבה קבלה. שלי ושל האחר. יש מעט מהטאואיזם בגישה זאת. אנו לא שולטים בכל הקורה אותנו וניתן להיות מאושרים, מאד אפילו, ללא שליטה/בקרה. החיים מלאים בהפתעות ואנו צריכים לקדם כל דבר כהרפתקה, בחיוביות \ במשקפים ורודים וכל השאר למי אכפת?! כמות הפירגון והעידוד שאני מקבלת בראש ובראשונה מבעלי, משפחה וחברים גדולה ומסייעת לי להרחיב את הגבולות שחיייתי בהם בעבר. זה לא שחייתי חיים אפורים משעמממים או חסרי שמחה , כעת אני מודעת לכל החלטותי, בוחרת מתוך מודעות לאפשרויות ,יכולות ,וגבולות מלאה וההנאה היא כפולה. אהבת רבה שמחה והתלהבות של ילדה בת 5 מאפיינים אותי כעת שאני בת 50. הרבה טיולים,צחוקים, זמן לעצמי למה שאני רוצה והרבה זמן להקשיב להתבונן וללמוד. אלה חלק מהדברים שהרווחתי בתהליך. גם ילדי הרוויחו אמא מבינה יותר ומקבלת, אם שהם גאים בה ואוהבים להיות איתה. בני הקטן (15) כתב לי ברכה "שתמשיכי להשתולל זה שמח" . אני בהחלט מתכוונת. חברה נתנה לי מתנה 10 מגנטים שעל כל אחד כתובה מילה/משפט: תתלהבו תתרגשו תמציאו תתענינו וכו... הם כולם על המקרר בקומפוזיציה צבעונית, ואני מנסה כל יום לבחור לי מילה אחת כמשימה. אפשרי וכדאי.
אום שנטי אום
|
