לעת שמים קדרו, נפלו למעמקי תהום ליבי החולה קיבל פני ירח, קור של מלאכי מרום גופי פנה ללכת אל העשן שבין רגלייך קודח בשכבת סלע קדום מזריע יקום חרוך גם אם נעזבתי אוסיף ללכת בפיתולי ליבך יש אגם דם בחצר ביתך, חמור צנום ומולקה בצליפות קור ממשיך לנעור בכאב אל תוך הלילה.
התחייבתי בנפשי ללכת בדרכו של הנביא השחור לכאוב את כאבו, לחשוב עליו יומם ולילה, להתמסר והנה פרצת לחדרי רועדת מקור כף שלג בידך דורשת לאלתר שאלך איתך אל היער, אל הבור האפל להתמסר אלייך יומם ולילה להיות דבוק אל ערוותך כה עז רצוני כמו הדם השואג בתוכי להיות שלך.
מונולוג דיאלוגי בתוך ראשי, פרשתי שטיח אדום לכלום הנורא הבוקע מהירח שאהבתך חצה לשתיים בכל מקום אני פוגש את עצמי, חלקים ממנו ואותך, חסינה, לא נגועה, טהורה ונוטפת מילים זרות בשפת אלים קדומה.
עם זריחת הירח פניתי דרומה אל המדבר הקפוא בידי הימנית מושך בחבל חמור דלוח הגוסס לאיטו "נלך חמור שותק אל עבר המקום הנורא ההוא" "נלך"
|