| ישראל מציינת השנה 60 שנה. מועד ה- 60 לישראל אינו מהווה הפתעה ואף אינו מהווה יובל המחייב חגיגות בזבזניות ומנקרות עיניים. לאור זאת עצם תהליך ההתארגנות הממסדית לאירועים מצביע על דרך קבלת ההחלטות, הראייה האסטרטגית (או נכון יותר היעדרה) במערכת הממשלתית כולה. דווקא על רקע התהליכים העוברים על ישראל בשנים האחרונות, המבחנים בהם עומדת המדינה והחברה, והמשברים בתחומים לא מעטים, מהווים אירועי השישים הזדמנות להגדרת "מצפן" ערכי שיהווה סמן לכיוון של המדינה לעתיד. אירועים של מדינה לציון יובל, אמורים להוות לא רק התפרקות של "פטריוטיות" אלא האמצעי להציג משמעות עמוקה יותר של כיוון של המדינה, להצגת סדרי העדיפות שלה לעתיד, להצגת "מיתוג על" שישמש את המדינה לעתיד. ישראל אינה זקוקה לסמל הלוגו של ה- 60 (שלא מעט נכתב עליו ולא רק טובות).ישראל אינה זקוקה לזיקוקין זוהרים לרומם את מצב הרוח הלאומי או על לווין בחלל.ישראל גם אינה זקוקה להקרנה של מיצגים בשמיים בעלות אסטרונומית, המתפוגגים במהירות ומתאדים ממש כמו התקציב שנשפך עליהם. ישראל זקוקה להגדרה של מסר לאומי שיצא ברור, צלול ובהיר ויצביע על ההישגים שישראל השיגה בשישים שנה (ואלו רבים), בצד ראיה מפוכחת של כישלונות ומחדלים ואולי לקחים חשובים, אשר יובילו קו של תיקון, בעיקר בתחום הערכי, לישראל ומנהיגיה. שילוב המסרים של הצדעה להישגים חשובים, יחד עם הגדרת "מצפן ערכי" כולל מהווים את הערך המוסף שעשוי להיות לאירועים. מסר כולל זה חשוב שיגיע לידי כל אזרח, מבקר לרגע,תושב ישראלי ואזרחי העולם. ( מבחנם של מנהיגי ישראל ביכולתם להתעלות מעל במות הבידור וזיקוקי הדינור (או הלייזר) למסר, לקיחת אחריות, מחויבות אמיתית והצהרה שתהווה אמנה של מנהיגים ואזרחים לתיקון ישראלי . הציבור הישראלי יעריך את מנהיגיו אם יעשו צעד לא שגרתי כזה, יחסכו לא מעט כספים שיושקעו במשימות לאומיות חשובות ויסייעו בהגדרת "מגילת העצמאות המעודכנת" לישראל שנזכה אולי לעדכן בשנת ה- 120. |