כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    ביקורי קציר חיטים (מן המגירה)

    0 תגובות   יום שישי , 9/1/15, 16:11

    אנשים לא מחוברים! זאת הבעיה (או לפחות אחת מהן).
    הנה למשל לפני כמה ימים, מאטס וילנדר פירשן את משחקו של ג'וקוביץ' שזה עתה הסתיים ברולאן גארוס ובעודו אומר It's looking good, נמרח התחת של שראפובה במיני הקצר הזה של הטניס על חצי מסך לקראת משחקה. הבן אדם אפילו לא קלט את מה שאירע והמשיך לטרחן עד כמה שג'וקוביץ' Looking good איזה עשר פעמים. נו? מחובר?

    במקביל לכל הדברים האלה שהתרחשו להם שם למעלה, גם במישור האישי והמשפחתי עברנו בימים האחרונים מספר הרפתקאות מסעירות, גם אם בנסיבות מצערות.
    זה התחיל בנסיעה לקיבוץ עין דור, כשבתוכנית שילוב ביזארי משהו של עלייה לקברי הדוד רפי ובן הדוד אמנון זצ"ל ואח"כ גיחה לטקס חג השבועות, שרצה הגורל, נערך ממש ליד בית העלמין.
    מכיוון שבבלוג הומור עסקינן, ומפאת כבוד המת, לא ארחיב על אירועי בית העלמין, ורק אציין שזהו בהחלט בית עלמין להיקבר בו - מוקף שדות ירק וצופה על עמק יזרעאל - ומוטב שנקדים עד כמה שאפשר, כי המתים אינם אוזלים, אך מקומות הקבורה בהחלט כן. ואיך לומר? בית עם כזה נוף בחיי כבר לא יהיה לי.

    אז לאחר שפקדנו את הקברים ואף נאמרו מספר מילים מרגשות ע"י ידי בן הדוד המוכשר, נענו במעלה גבעה קטנה אל עבר אירוע חג השבועות.
    הדבר הראשון אותו שזפו עייני היה מגוון של חיות בית ומשק לליטוף.
    את עייני צדה עז חביבה שעמדה בקצה השורה ופעתה נוגות. מכיוון ששנים עברו מאז שכבתי עם עז (מה שקורה בסיני נשאר בסיני), ניגשתי אליה וליטפתי קלות את ראשה, לזכר הימים הטובים.
    מטעמים מובנים הסתפקנו בסלפי והמשכתי הלאה.
     
    בינתיים עלו נערי ונערות איזושהיא שכבה ושרו "יונה עם עלה של זית" תוך הפרחת דבוקת יונים לבנות אל עבר השמיים. אמי שלפה את פנקס המתכונים שלה ועט והחלה לרשום. מסתבר שבאווירת הימים הללו היא חשבה שזו התחלה של מתכון (...וקצת טימין, פלפל שחור גרוס...).

    "הבת שלי בת 12 ועוד מוצצת אצבע" גונבה לאוזניי שיחתן של שתי אימהות צעירות למדי, איפה שהוא בין סוף שנות העשרים לאמצע שנות הארבעים.
    ואני אומר, כל עוד זו האצבע שלה, רצוי של היד - ניחא, אבל אם מדובר באצבע של מישהו אחר, רצוי של היד, וחלילה למטה מזה, או למעלה מזה, במידה והרצוי לא היה מצוי, אז פחות ניחא והמחמירים יאמרו אפילו איזה באסה.
    לומר "תגידי תודה שלא מוצצת זין" נראה צעד אחד יותר מדי אפילו לבהמה חסרת מעצורים כמוני (מה שקורה בשירותים במשרד נשאר בשירותים במשרד) אז אמרתי לה שעד החתונה זה יעבור.
    הסתבר שלא, כי הן היו דרוזיות מכפר יסיף, שנמצא ביחסים טובים מאוד עם הקיבוץ, והילדה כבר נשואה 5 שנים, אמא לתשעה ועדיין מוצצת אצבע. בשלב הזה הערכתי אף יותר את יכולת האיפוק שלי מאמירת המשפט שלעיל, כי נדמה לי שמה שמתקבל אצל היהוד בחומרה מילולית עלול היה להיגמר אצל בני הדודים בפרצלציה אחרת לגמרי.

    איך שלא נסתכל על הסיפור, נראה שהכל הוביל לנקודה אחת, ומהגורל אין מנוס.
    "את רואה, צריך רק להעז" אמרתי לעז, נושף קלות באוזנה, מנקה בלשוני שאריות צמר מבין שיניי.
    היא פעתה נוגות.
    עשינו סלפי ויצאתי לדרכי.

    בדרך חזרה עצרנו לאכול יונים ממולאות בכפר יסיף.
    מסקנה: על כל יהודי שמפריח יונה, יש דרוזי שיורה בה.

     

    הפרשת השבוע

    לפני כמה ימים ראיתי פרסומת למכללת עוצמה - טכנאי אופניים חשמליים.
    וואלאק מה הוא לומד שם? להחליף את הבטריה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה