כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    כמה זמן לוקח ניקוי? - פָּרָשַׁ­ת שְׁמוֹת

    0 תגובות   יום שבת, 10/1/15, 22:02

     ­בס"ד

    כמה זמן לוקח ניקוי?

    פָּרָשַׁ­ת שְׁמוֹת 

     

    מעשה אבות סימן לבנים

    הרמב"ן שואל א. מדוע התורה פותחת את הפרשה ב-"וו" החיבור [שמות א' א' ] "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". למה לא כתוב "אלה שמות"? באף אחד מהפתיחות של החוּמשים לא מופיע "וו" החיבור. ב. למה התורה חוזרת על שמות האנשים שירדו למצרים? השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר. כל מה שמופיע בחומש בראשית זה מה שקרה עם האבות הקדושים המהווה הקדמה למה שיקרה עם הבנים. ציורי דברים לרמוז, להודיע את כל העתיד לבוא עליהם. ולאחר שהשלימה היצירה, לאחר שגמר לדבר על בריאת העולם, התחיל ספר אחר בעניין המעשה הבא מן הרמזים ההם. לדוגמא: הקב"ה נגלה לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים, ואמר לו [בראשית ט"ו י"ג] "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". זה מעשה אבות. היכן זה בא לידי ביטוי במעשה סימן לבנים? בפרשת שמות: "והתחיל ספר אחר בעניין המעשה הבא מן הרמזים ההם וגו'." נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שעם ישראל יורד לגלות מצרים - ובפועל זה בא לידי ביטוי בחומש שמות. ונתייחד ספר ואלה שמות עניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש בברית בין הבתרים - חומש שמות, זה הגלות הראשונה שנגזרת מאברהם אבינו ובגאולה ממנו, מיציאת מצרים, שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו (ט"ו י"ד) "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" ולאחר מכן "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". הבטיח לו גלות וגם הבטיח לו גאולה. שניהם נמצאים כאן בפרשה. בחומש שמות ישנם: פרשת שמות, וארא, בֹּא. תחילת יציאת מצרים מתחילה מאמצע פרשת בא ומסתיימת בפשרת בשלח שבני ישראל יוצאים ממצרים. לכן, חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אע"פ שנכתב זה. למה התורה חוזרת וכותבת לנו את שמות היורדים מצרימה? שכתבה כבר בפרשת ויגש? בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות. כי מאז הוא חַל". מה שנאמר בחומש בראשית זה מעשה אבות. ומה שנאמר בפרשת שמות, זה סימן לבנים. ג. דבר ראשון ניתן להבין מדוע מתחילה הפרשה ב"וו", כיון ש"וו" היא החיבור למעשה אבות. ד. אז אם הגלות זאת גלות מצרים, זו גלות שהסתיימה בפרשת בשלח. עם ישראל יצא ממצרים וזה הסיום של החומש. למה התורה ממשיכה במעמד הר סיני ובבניית המשכן? (המתפרשֹ על חמש פרשיות: תצווה, כי-תשא, תרומה, ויקהל ופקודי. הנה הגלות אינו נשלם. שיצאו ישראל ממצרים עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. מתי זה נקרא שעם ישראל יצא מהגלות? כשהם חזרו בחזרה למעלת האבות. וכשיצאו ממצרים, אע"פ שיצאו מבית עבדים, הם עדיין נחשבים גולים. למה? כי היו בארץ לא להם. נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני, ועשו המשכן, ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוהָ לאוהליהם, והם המה מרכבה אז נחשבו גאולים. ולזה נשלם הספר הזה בהשלימו עניין המשכן [שמות מ' ל"ה] "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". ולכן התורה כותבת לך תמיד ענייני המשכן כי שם חזרו להשראת השכינה, שהייתה באוהלו של אברהם אבינו. שם חזרנו לנקודת התחלה של מעשה אבות סימן לבנים. הרמב"ן קורא לחומש הזה בשם: "הגלות והגאולה". אנחנו קוראים לו בשם "חומש שמות".

     

    מה מקור השם חומש שמות

    [הנצי"ב הוא מביא את הבה"ג {בעל הלכות גדולות}] שואל: האם יש לו מקור בלשון חז"ל לספר? שאנחנו, קוראים לו חומש שמות, כי כך מודפס עליו? כן. היכן זה מופיע? [מדרש רבה בראשית פרשה ג' ] חמש פעמים נאמר אור: "אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חָמֵשׁ פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן אוֹרָה, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ. וַיְהִי אוֹר, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וגו'." [הבה"ג] החומש הזה נקרא בשם החומש השני. [הנצי"ב] למה הוא קורא לו בשם 'החומש השני? אם הוא מכנה את ספר בראשית: 'בראשית' ולספר ויקרא: 'תורת כהנים', לספר במדבר: 'חומש הפיקודים', ולחומש דברים: 'משנה תורה'? אם תאמר, שזה לא לשון חז"ל, זה לשון שמופיע בדברי חז"ל. אז למה זה נקרא החומש השני ולא נקרא בשם חומש שמות?

     

    העולם לא נברא אלא בשביל התורה וישראל

    [הנצי"ב] בתורה כתוב "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". [רש"י] בשביל התורה שנקראה ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. זוהי מטרת בריאת העולם. חומש בראשית מתאר את בריאת עם ישראל.
    [ר' צדוק מלובלין] אנו מקדשים בליל שבת על גביע, כיון שגביע מחבר שלוש מספרים: ג' = 3, ב"י = 12, ע' = 70. ג' - אבות י"ב – שבטים, ע' – נפש. אז יש לנו את ההוויה של עם ישראל בספר בראשית. בפרשת לך לך – אברהם אבינו, שלושת האבות, שנים עשר השבטים בפרשת 'ויצא', כולל פרשת 'וישלח' עם לידתו של בנימין ולאחר מכן יש לנו שבעים נפש – פרשת 'ויגש' - עם ישראל מגיע למצרים בשבעים נפש. השבעים האלה הם כנגד שבעים אומות העולם. לכן, הספרה דווקא נעצרת בשבעים. הבניין של עם ישראל מבוסס על 3, 12, ו-70. [הנצי"ב[ תחילת ההוויה של העולם "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"– בשביל ישראל שנקראו ראשית. היכן ההוויה של ישראל? ההוויה של ישראל זה פרשת 'ויגש' – עם ישראל מגיעים למצרים שישים ושש תוסיף לזה את יוסף הצדיק עוד ארבע. יוצא שהגיעו ישראל לשבעים נפש. [הנצי"ב] אבל עדין לא הגיע היעוד של בריאת העולם, כיון שיעוד בריאת העולם זה שתי תנאים. אם כך היכן נקראת התורה ראשית? בפרשת יתרו. יוצא שהשלמת הבריאה עדיין לא הייתה. ספר בראשית, אומר לנו הרמב"ן זה ספר היצירה של בריאת העולם. יצירת בריאת העולם עדין לא הושלמה אלא לאחר שיש קבלת התורה. וכל זמן שאין קבלת התורה - העולם לא הגיע לשלמות. [הגמרא במסכת שבת] "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" - השישי בסיון. זמן קבלת התורה. יקבלו את התורה טוב. ואם לא אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו. אם ככה, תבין טוב למה הבה"ג לא קורא לספר הזה בשם. אין לו שם. כיון שמבחינתו בראשית ממשיך. [הבה"ג] אם כך אנו יכולים להבין למה יש לנו את "וו" החיבור "ואלה שמות וגו'" כי עדין לא הושלמה מלאכת הבריאה. חומש שמות הוא המשך של הפרשה הקודמת. מתחיל ספר חדש אומנם, אבל זה למעשה המשך. בספר בראשית הייתה ההוויה של עם ישראל וההשלמה שלו היא בקבלת התורה בפרשת יתרו.

     

    מה חטאו השבטים שנענשו בגלות מצרים?

    (אלשיך הקדוש {תורת משה}] פותח בסדרה של שאלות:
    א. מדוע מופיע 'ואלה שמות' "וו" החיבור?
    ב. למה מזכיר את שמם. (בשביל מה התורה חוזרת על שמות שתים עשרה השבטים)?
    ג. אם מתוך חיבתם (רש"י כתב: משום שהקב"ה חיבבם חזר ומנה אותם שוב, כיון שמה שהקב"ה מחבב הוא חוזר על זה, כמו שראינו שהקב"ה מוציא את הכוכבים: מוציא אותם ממספר ומכניס אותם במספר. שנאמר [ישעיה מ' כ"ו] "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא".
    ד. אם כך תמנה את כל השבעים נפש מדוע מנית רק את השנים עשר כמו שבפרשת ויגש נמנו כל השבעים למה כאן לא נמנו כולם?
    ה. למה התורה פותחת בישראל ועוברת ליעקב? "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" מתחיל בישראל וממשיך ביעקב? קודם היה צריך להזכיר יעקב ואח"כ ישראל, הרי מעלים בקודש ולא מורידים?
    ו. למה מופיע "יוסף היה במצרים" לאחר שהתורה מונה את כל השבטים, התורה מונה בתחילה את ששת בני לאה אח"כ בן אחד של רחל ראובן שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון –ששת בני לאה, אח"כ הוא מזכיר את בנימין, יוסף לא מוזכר כאן. הוא גומר את ארבעת בני השפחות. אומרת התורה ומנין כל הנפשות שהיו במצרים שבעים נפש ולאחר מכן אומרת התורה (שמות א' ה' ) "וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָֽיִם" משמע שיוסף הוא מחוץ לשבעים. היה צריך לכתוב קודם כל שיוסף היה במצרים, וכל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. מדוע התורה, לאחר שכותבת על השבעים נפש, היא כותבת שיוסף היה במצרים? אם רוצים למנות את יוסף, נמנה אותו יחד עם כולם, למה הוא כביכול מחוץ לתחום?

    והשאלה המרכזית
    "ראוי לכל איש חכם לבב, לדרוש ולתור בחכמה, מה עשה ה' ככה לקדושים אשר בארץ. יעקב וכל הנפש הבאה מצרימה, לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם, מאתיים ועשר שנים, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. מה פשעם ומה חטאתם? והרי לא חשיד הקב"ה דעביד דינה בלא דינה" הוא שואל: אני לא מבין. לקח הקב"ה שבעים אנשים קדושים וטהורים, הוריד אותם למצרים, עינה אותם מאתיים ועשר שנים, מתוכם שמונים ושש שנים בעבודת פרך, מה פשעם ומה חטאתם? מה עשו האנשים האלה שמענישים אותם? השאלה שנרצה להעצים אותה, היא מדבריו הנפלאים של [הנתיבות שלום מסלונים] כתוב בתורה בברית בין הבתרים, אומר הקב"ה לאברהם [בראשית ט"ו י"ג – י"ד] "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה יד וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". הוא שואל: שהקב"ה בא לאברהם אבינו ואומר לו שהוא הולך להפוך את סדום. מוסיף ואומר לו שאנשי סדום הם רעים וחטאים לה' מאוד. אומר אברהם אבינו: ריבונו של עולם אולי יש 50 צדיקים בעיר, אולי 45, אולי 40...20 אולי עשרה? אמר לו הקב"ה בעבור עשרה לא אשחית. ולא ביקש אברהם פחות מעשרה. שאלה נוספת: אנשי סדום הם רעים וחטאים לה' מאוד, הקב"ה אומר לו שהוא הולך להפוך את סדום ועמורה, "גדלה צעקתם עד השמים" מרחו אשה בדבש ושמו אותה על החומה (יש סברה בחז"ל שזאת הייתה פלוטית בת לוט {מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ה}). אמר לו אברהם אם ככה אז בסדר גמור.

    בברית בין הבתרים הקב"ה ואומר לאברהם: תשמע הבנים שלך יורדים ל ארבע מאות שנים "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". אברהם אבינו לא אומר: ריבונו של עולם אפשר שלוש מאות וחמישים? אולי שלוש מאות? אולי לא עינויים? אין לו שום שאלות. שום טענות. הכול בסדר גמור. על סדום הוא מנסה להתחנן שהיו רשעים ארורים. "יד עני ואביון לא החזיקה". אברהם אומר: אולי בכל זאת תשיב אותם בתשובה. עם ישראל בעבודת פרך ארבע מאות שנים - אברהם אין לו שום שאלות. שואל הנתיבות שלום מסלונים: ולא היה נאה לאברהם לנסות ולהתחנן על בניו? לנסות ולהציל את הילדים שלו בפחות עינויים, בפחות שנים?

     

    למה יוסף מוזכר בנפרד?
    [רש"י] 'ויוסף היה במצרים'. שואל, והלא הוא ובניו היו שבעים נפש אז גם יוסף נמצא בתוכו. מה פתאום כתוב אחר כך: ויוסף היה במצרים? וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו. הוא יוסף שירד למצרים ונעשה מלך, ועדין נשאר בצדקותו. אומר [המשך חכמה] גם בשיא השיאים שהוא משנה למלך, וגם בשפל המדרגה שהוא רועה צאן - יוסף צדיק. במה הדברים קשורים לפרשתנו? תכתוב את הדברים בפרשת ויגש. שהגיעו למצרים שישים ושישה, וביחד עם יוסף הצדיק הם היו שבעים נפש. "ויוסף היה במצרים". ללמדך יוסף היה צדיק גם בתור רועה וגם בתור משנה למלך הוא צדיק. אז פתאום נזכרת להגיד שיוסף היה צדיק והוא היה במצרים? למה כאן?


    שירו של יום
    השאלה האחרונה במקבץ הזה: אומרים בשיר של יום [תהלים פ"א ו'] "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע". מזמור של יום חמישי בשבוע, וגם השיר של ראש השנה. אומרת [גמרא מסכת ראש השנה י"ד ] בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. שואלים חז"ל: למה קוראים ליוסף כאן פתאום "יהוסף?" עונים חז"ל [ילקוט שמעוני בתהילים { מופיע גם בחז"ל פרשת מקץ}] שבשעה שבא יוסף לפני פרעה, בא המלאך גבריאל ולימדו שבעים שפות. יוסף בא לפני פרעה והוא בודק אותו אם הוא ראוי להיות מלך. התברר לו שיוסף יודע שפה אחת יותר ממנו – לשון הקודש. פרעה לא יודע לשון הקודש. השביע אותו פרעה, שהוא לא מגלה שהוא איננו יודע שפת הקודש. למה? [כתוב בחז"ל] שהיה חוק במצרים שאם יש מישהו שיודע משהו אחד יותר מהמלך, זורקים את המלך וממנים את אותו אחד. מזה פחד פרעה. אז נשבע לו יוסף שלא יגלה. [חז"ל] זה עזר לו להוציא את יעקב לקבורה בא"י. אומר שם יוסף (בראשית נ' ה' ) "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה". אביו השביע אותו לפני מותו שיביא אותו לקבורה, ואם יגיד לו פרעה תבטל את השבועה יגיד לו: אתה השבעת אותי שלא אגלה, אז אם תבטל את השבועה אני אבטל גם. ולכן נתן לו להעלות אותו לקבורה בא"י. [חז"ל] שבא גבריאל ולימדו שבעים שפות בלילה אחד, צריך להבין שזה פרוצדורה קשה, אז איך זכר יוסף שבעים שפות בלילה אחד? בא המלאך גבריאל ושם לו אות, איזה אות הוא הוסיף לו? [אומרים חז"ל] "ה". נטל הקב"ה אות משמו ושׂם אותו אצל יוסף.

    [בגמרא מסכת סוטה י' ב' ] "היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א''ר שמעון חיסדא יוסף שקדש ש''ש (שם שמים) בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב''ה דכתיב [תהילים פ"א  ו'] עדות ביהוסף שמו". [מדרש רבה ויקרא, אחרי מות, פרשת כ"ג] "שְׁלשָׁה הֵם שֶׁבָּרְחוּ מִן הָעֲבֵרָה וְשִׁתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עִמָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹסֵף וְיָעֵל וּפַלְטִי" - זה שיוסף יצא להיות מלך בארץ מצרים, בלי האות הוא לא היה נהפך להיות מלך ואנו רוצים להבין, מה יש באות 'ה' הזאת, שהביאה את יוסף הצדיק להיות מלך ומה העומק של הדברים שחז"ל מלמדים אותנו.

     

    אברהם ושרה מתחילים מחדש

    א. למה הקב"ה לקח את אברהם אבינו וכבש את מעיינו עד גיל מאה שנה? אברהם אבינו היה בן מאה כשנולד לו יצחק, שרה אמנו הייתה צריכה ללדת בגיל תשעים כשהיא כבר מסולקת מהאפשרות ללדת. הקב"ה צריך לעשות חידוש ופלא בבריאה בכדי שהיא תלד שכתוב [בראשית י"ח י"א ] "חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִֽׁים. י"ב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הייתה-לִּי עֶדְנָה וַֽאדֹנִי זָקֵֽן" והקב"ה סידר מהלך חדש ששרה אימנו תוכל ללדת. למה הקב"ה חיכה לגיל מאה? אי אפשר לעשות את זה שאברהם יהיה בן תשעים ושרה תהיה בת שמונים? למה דווקא בגיל מאה?
    ב. למה הוא צריך לקחת את הגר כדי ללדת את ישמעאל ואת שרה כדי ללדת את יצחק? אם אצל יצחק ראית, שעשו ויעקב יכולים להיוולד יחד, אז למה שלא יצאו ישמעאל ויצחק ביחד? למה ישמעאל צריך לצאת מהגר ויצחק משרה? אלא אם תגיד לי שזה לא טוב, אז למה אצל יצחק, רבקה ילדה את שניהם יחדיו כתאומים? עדיף שיצחק ייקח אשה אחרת, כמו הגר, שממנה יצא עשו ומרבקה יצא רק יעקב, למה צריך לצאת עשו מרבקה? ועוד הוא אומר אם החלטת ששניהם צריכים לצאת מרבקה אז למה לא אחד אחרי השני? קודם כל יצא יעקב ואחר כך עשיו. למה שניהם צריכים להיוולד ביחד? עוד הוא שואל: אם העניין של שניים ברחם אחד כל כך טוב, אז למה לא נולדו גם ישמעאל ויצחק ברחם אחד כתאומים?
    ג. למה עשו היה אדמוני? אדמוני של עשו זה לא רק ג'ינג'י. ג'ינג'י זה לא בעיה כזאת גדולה, הבעיה היותר קשה היא, שעשו היה גם אדמוני בפנים, המהות שלו הייתה של אדום. ומה זה המושג הזה - "אדמוני"? כי אם אתה מדבר על תאומים אז לא יכול להיות שאחד שונה ממש מהשני, אם עשו אדמוני אז צריך שיהיה פחות או יותר גם יעקב כזה. הוא אומר: לא. יעקב נולד רגיל. צבע נורמאלי. עשו נולד אדמוני, בשיער ובפרצוף. כל מהותו הייתה של אדמוני. הוא שואל: מה מונח בזה?

     

    דבר צוה לאלף דור
    [אלשיך הקדוש] [הגמרא מסכת חגיגה י"ד א' ] "תניא אמר רבי שמעון החסיד רצה הקב"ה לתת תורה לעם ישראל רק אחרי אלף דורות אחרי בריאת העולם. שנאמר: [תהלים ק"ה ח'] "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" איך יכול להיות רק אחרי אלף דורות אם העולם נברא לשש אלפים שנים? למעשה אם תחברו את השנים מהזמן שהקב"ה התחיל לכתוב את התורה עד הזמן שנתנה התורה – תקבלו אלף שנים. כי: 'שחמדה גנוזה אצלך תתעק"ד שנים אתה עומד לתת אותה לישראל'? אלו תשע מאות ושבעים קודם שנברא העולם ומצרף לזה עשרים ושש דורות (עשר דורות עד נח, עשר דורות עד אברהם, ושש דורות עד משה – עד שנתנה התורה) יש לך אלף שנים. וכנגד זה יש לנו את כי לעולם חסדו בהלל הגדול. למעשה הקב"ה נתן אותה לאחר עשרים ושש דורות. מה קרה עם הנשמות באמצע? הגמרא מספרת שעמד ופיזר אותם בכל דור ודור. וזה "חוצפא יסגא".
    [האלשיך הקדוש] רבותי, תסבירו לי: עומדת אומה שלמה מול הר סיני, שישים ריבוא גברים מבני עשרים עד שישים שנים, פחותים מעשרים ומעל שישים ואנשים, נשים וטף, מאות אלפי אנשים, מיליונים, עומדים במעמד הר סיני ורואים את הקב"ה בעניים שנאמר: [דברים ד' ל"ה' ] "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּֽוֹ". אתה יודע מה זה מראה נבואה? אתה יודע מזה רוח הקודש? בא ותפתח גמרא [מסכת עבודה זרה כ' ב' ] "אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן שנאמר [תהילים פ"ט כ' ] " אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" [רמב"ם פרק ז' {הלכות יסודי התורה}] כותב איך מגיעים לנבואה. אף אחד מהם עדין לא הגיע מתורה, לא לזהירות ולא לזריזות וכו'. אף אחד מהם לא מביא את דברי הרמב"ם כיצד מגיעים לנבואה. שישים ריבוא אנשים שחמישים וחמש ימים לפני זה בא אליהם משה רבינו ואומר [שמות י"ב כ"א ] "מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח" ביום ההקרבה היו צריכים לשחוט את הצאן, את האלוהים שעבדו אותו במצרים, ולמול את עצמם, ואחרי חמישים יום מיציאת מצרים, עומדים כולם ורואים את הקב"ה על הר סיני, שאומר, "אָֽנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִֽים" ונשארים חיים?! האם אפשר להבין את זה? איך זוכה עָם כזה לעמוד שם ולראות את הקב"ה? מחזה נבואה של נביא הוא לא בהקיץ! ולא בפנים אל פנים! מחזה נבואה שבאה, כאשר הנביא רואה את זה, כל אבריו מרטטים! אומר הרמב"ם: תהליך שלם. איך נביא מקבל נבואה? עומד עָם ישראל, רואה את הקב"ה בהקיץ, לא במחזה נבואה, הייתכן דבר כזה? וראיתי אנשים שמתרצים תירוץ: שבהחיל הנבואה על הראויים לכך, תחול הנבואה גם על הסובבים אותם. היות והנבואה שרתה על משה רבינו אז כולם כבר קבלו. זה לא יתכן! למה? מסיבה פשוטה מאוד. אם השרה הקב"ה נבואה על משה, אהרון שהיה לידו, לא קיבל את הנבואה. ואין לך ראוי לנבואה יותר מאשר אהרון הכהן. שהרי משה רבנו אומר: (שמות ד' י"ג) " וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" אהרון הכהן. אהרון ראוי לנבואה וכשמשה רבינו מקבל נבואה, אהרון לא מקבל אותה. אז לא יתכן שכאשר נבואה באה על הראויים - היא תבוא גם על הלא ראויים. אין דבר כזה!


    זוהמת הנחש מונעת נבואה
    אין מניעה לאף אחד שתשרה עליו נבואה. המונע מאיתנו את הנבואה, והכנה הצריכה לקראת נבואה, היא רק סיבה אחת - כיון שאנו מזוהמים בחטא הנחש הקדמוני. הזוהמה שהטיל הנחש בחווה היא זאת שמונעת מאיתנו לראות את הקב"ה. ברגע שעם ישראל, פסקה זוהמתן, כפי שמביאה הגמרא [מסכת שבת קמ"ו ב' ] מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. אין שום מונע וחציצה מהאדם לראות את הקב"ה. לכן הוא אומר: לאחר חטא העגל, שחזרה זוהמתן, אז שוב פעם היה צריך את ההכנה לקראת הנבואה.


    ביאור השאלות

    שלב אחרי שלב נבאר את הדברים: בא ותראה, כאשר הקב"ה רוצה להכין את עם ישראל לקבלת התורה. המרחק בין אברהם אבינו למשה רבינו זה שש דורות. זה לא מרחק רב. אברהם אבינו שנת הולדתו היא 1948 לבריאה. אברהם אבינו התחיל בהפצת התורה בשנת 2000 לבריאה. מה המרחק
    ? 448 שנים מההוויה של אברהם אבינו ועד לנתינת התורה. באותם שנים צריכים להכין את עם ישראל, כדי לראות את הקב"ה על הר סיני. כדי להכין אותם, צריך לנתק אותם מזוהמת הנחש. כדי לנתק אותם מהזוהמה שהטיל הנחש בחווה, צריכים לעבור תהליכים של זיכוך עד שמגיעים למעמד הר סיני. מה עשה הקב"ה? שאברהם אבינו היה אברם אבינו והתחיל להפיץ את דבר השם בעולם והקב"ה אומר: הוא האיש אשר אני משתית את עם ישראל ממנו, אמר הקב"ה, הוא צריך להתחיל להתנקות מזוהמת הנחש כדי שעם ישראל יוכלו לקבל תורה. מה עשה הקב"ה? אברהם אבינו בגיל מאה התחיל ליצור את ההוויה של עם ישראל. למה? (האלשיך לא כותב למה, אבל הוא כותב מעין זה ויש תירוצים בספרים אחרים) [המשנה במסכת אבות ה' כ"א ] " הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם" בגיל מאה יש ביטול. אברהם אבינו הגיע לביטול העצמיות שלו. אם אברהם הגיע למצב של ביטול - מתחילים מחדש. כשאברהם אבינו מתחיל מחדש עכשיו זה הוויה מחודשת של אברהם אבינו. זה בריה מחודשת. לוקחים את שרה אימנו, היא כבר לא יכולה ללדת [בראשית י"ח י"א] "חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים". אם אין אפשרות ללדת, יוצרים כאן דבר חדש שנקרא 'שרה מחודשת' עם שם חדש. אברם נקרא אברהם ושרי הופכת להיות שרה. במצב הזה אברהם יולד את יצחק אבינו.


    האבות מתקנים את החטא הקדמון

    [ האריז"ל] {ר' צדוק הכהן בפרשת ויצא} "ויצא יעקב מבאר שבע פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה"  האדם הראשון חטא בשלוש עברות חמורות, ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. לכל אחד מהאבות היה את החלק לתקן. וכל חלק, היה מזוהמת החטא של אדם הראשון. אברהם תיקן עניין של ע"ז, היכן יצאה הפסולת? 'הפסולת' יצאה דרך ישמעאל, 'הפסולת' של הע"ז יצאה עוד לפני שאברהם אבינו היה מהול, אברהם אבינו היה עוד ערל וזה יצא אצל הגר. כאן מתחילה הוויה חדשה "בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם" וחזר להוויה חדשה. שרה אמנו גם כן מתחילה הוויה חדשה. יצחק אבינו נולד כבר שהוא מהול, שהוא בהוויה חדשה, אבל עדין היה חטא שצריך לתקן אותו והוא חטא של שפיכות דמים. הזוהמה יצאה אצל עשו.

     

    הטומאה יצאה דרך עשו

    עשיו היה אדמוני, הוא לא היה רק אדמוני בשערות, הוא היה אדמוני בכל המהות הפנימי שלו. כולו היה אדום. למה? [ילקוט שמעוני פרשת תולדות] ששתה עשו את כל דם הנידות של רבקה. מאז היא לא ילדה. [ חז"ל] עשו עקר את רחמה, הוא שתה את כל דם הנידות שלה ואם כך התחילה הוויה חדשה גם אצל רבקה. אז כל הפסולת לקח עשו יעקב היה נקי. [האלשיך הקדוש] אבל אם הייתה יולדת רבקה ילד אחד, קודם את עשו ואז את יעקב. עשו היה חצי טמא וחצי טהור. ויעקב היה חצי טמא וחצי טהר. אשה נוספת הוא לא היה יכול היה לקחת כיון שהוא היה 'עולה תמימה'. ממילא, הייתה צריכה אשה אחת ללדת תאומים. עשו עקר את כל המושג של זוהמת הנחש מרבקה.

     

    יעקב אבינו טהור

    יעקב אבינו נולד כאשר אין בו את זוהמת הנחש. ומכיוון שאין בו את הזוהמה, יצאו כל הילדים של יעקב אבינו, זכים וטהורים. והסברנו שלכן יעקב תיקן את עניין של גילוי עריות. כיון שבגיל שמונים וארבע הוא מעיד על ראובן שהוא 'כוחי וראשית אוני' וכל ילדיו קדושים וטהורים ובכן חזרנו על זה שיעקב הוא 'מעין שופרה דאדם הראשון'.

    שאלה: אם כולם קדושים וטהורים אז מה פתאום ירדנו למצרים? מה יש לנו לחפש במצרים? מצרים נקראת בלשון התורה בפרשת 'ואתחנן' - 'כּוּר הַבַּרְזֶל'. [האלשיך הקדוש] הרי במצרים, [חז"ל במדרש] שכמו צורף שמוציא סיגים מתוך הזהב, ככה הקב"ה שם אותנו במצרים כדי להוציא את הזוהמה החוצה, איך מוציאים את הזוהמה? אתה יודע כמה מתו במכת חושך? [שמות י"ג י"ח ] "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם"- אחד מחמש, אחד מחמישים, אחד מחמש מאות ואחד מחמשת-אלפים. ארבע דעות בפסיקתא. אחד מחמשת אלפים היה זהב, השאר היה סיגים! רבותי מאיפה באו כ"כ הרבה סיגים? אם יעקב יצא נקי מאיפה באו סיגים?,

    כותב 'האלשיך הקדוש' - ירדנו ל 'כּוּר הַבַּרְזֶל', מה יש שם? [החתם סופר בביאור דברי אלשיך הקדוש] למה קוראים לזה 'כּוּר הַבַּרְזֶל'? ב.ר.ז.ל. = אלה ארבעת הנשים שהיו ליעקב אבינו. כדי לתקן את הזוהמה שהייתה אצלהם מֵלָבַן, היינו צריכים לרדת למצרים, אז למה בשם ברזל? ארבעת הנשים של יעקב אבינו, נקראים בשם "ברזל" – בלהה, רחל, זילפה, לאה. "כור ברזל" נועד לזכך את השמות של ארבעת נשות יעקב אבינו שבאו מלבן, הן מנשותיו והן מפילגשיו, ירדנו למצרים כדי לזכך את "כור הברזל".

     

    ממצרים להר סיני

    [האלשיך הקדוש] אחרי שעם ישראל יצא ממצרים מזוכך, עם ישראל עבר את כור הברזל, יכולים עם ישראל להגיע למעמד הר סיני, ולראות את הקב"ה. כי מה הוא המונע את קבלת התורה? מה מונע את האפשרות לראות את הקב"ה? זה זוהמת הנחש. עם ישראל במצרים יצא מזוכך מטומאת הנחש.

    שאלה: אז למה למצרים? דבר נורא: זוהמת הנחש, זה לא דבר ערטילאי, הוא מדבר דברים עמוקים מאוד ולא את הכול אפשר לדבר בציבור. צריך לדעת שאותו נחש, הוא לא כמו עוד איזה נחש קוברה כו', אלא זה מלאך שבא בדמות נחש. [בפרקי דרבי אליעזר בפרק כ"ב] הנחש הוא אבא של קין. קין הוא לא הבן של אדם הראשון. ברגע שהוא נולד, הוא נולד מהנחש. מה אומרת חוה? [ בראשית ד' א' ] "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'". [בראשית ה' א'] " זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" ג " וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת" שת הוא בנו היחידי של אדם הראשון שמונה התורה, ואם תאמר יש לך את הבל, שהוא גם מאדם הראשון. אבל הבל מת. אז התורה לא מונה אותו. קין בכלל לא שייך לאדם הראשון. יוצא שהחטא הראשון היה עריות ממש. אם זה היה עריות ממש, צריכים לתקן את חטא העריות ממש. איך מתקנים אותו? שולחים אותם למצרים. מצרים זה המקום של הטומאה והזוהמה. י' קבין של זנות ירדו לעולם תשעה נטלה מצרים ואחד נטל כל העולם כולו.

     

    מצרים היא ערוות הארץ

    אם מצרים זה המקום המרכזי של הטומאה של העולם. פרשת אחרי מות: [ויקרא י"ח ג'] "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" [רש"י] כמעשה ארץ מצרים. מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכול. כלומר [רש"י] המקום שישבו בו ישראל היה הטמא ביותר במצרים! אז למה שלח אותם הקב"ה למקום הזה?! זה המקום שאמור לזכך אותם?! אם אתה נמצא במקום ששם נמצאת כל הטומאה כולה, ואתה יוצא משם נקי, יצאת מזוכך מהחטא הזה.

     

    כמה זמן לוקח ניקוי?

    [הנתיבות שלום מסלונים] צריך להבין: בא הקב"ה לאברהם אבינו ואומר לו: אברהם, אני רוצה לגלות לך סוד, אתה אבי האומה הישראלית. אומות העולם, אני לא מתכוון לנקות אותם מזוהמת הנחש, שיישארו מזוהמים. אבל, עם ישראל עומד לקבל תורה, והוא לא יכול לקבל תורה אם הוא מזוהם בזוהמת הנחש. חייבים לנקות את הבנים שלך, ולהכין אותם לקבלת התורה. אומר הקב"ה לאברהם אבינו, אתה יודע כמה זמן לוקח הניקוי?, ארבע מאות שנים עם עבודת פרך, שנה אחת לא קודם. (התהליך של כביסה לבנה, לוקח שעתיים וחצי בחום של תשעים מעלות. הניקוי של זוהמת הנחש לוקח ארבע מאות שנים עם עבודת פרך. אברהם אבינו לא שאל אם אפשר פחות. למה לא?! זה כמו שאדם ילך לניקוי יבש וישאל: כמה זמן לוקח לנקות את החליפה? אומרים לו שעתיים, שואל אפשר שעה וחצי? אומרים לו כן, אפשר, אבל צריך להוסיף יותר חומרים. אתה רוצה להוריד מארבע מאות שנים? יהיה יותר קושי בשעבוד, כמו שאם אני שׂם יותר חומר ניקוי, אז הזיכוך עוזר. אמר הקב"ה, בארבע מאות שנה בעבודת פרך אני מוציא אותם נקיים, אברהם לא מבקש לא הנחה ולא הקלה, כי הוא הבין שזה לא עונש, אלא 'ניקוי יבש' לקראת מעמד הר סיני. צריכים להתנקות ארבע מאות שנים בעבודת פרך, כדי שיוכלו לקבל את התורה על הר סיני, ולראות את הקב"ה בלי חציצה, אין ברירה אחרת, אם רוצים לקבל את התורה זה תהליך הזיכוך, לכן אברהם לא מבקש פחות, כי זה ההכנה לקראת מתן תורה ואין משהו אחר, אומר הקב"ה אני צריך את עם ישראל במעמד הר סיני, איך? [שמות י"ט ו' ] " וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מופרשים תהיו. אין פרישות אלא במקום ערווה, שָם זה קדוש. [גמרא במסכת ברכות י' ב'] אמרה האישה השונמית על אלישע "הינה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא, שואלת הגמרא מניין ידעה? [הגמרא] מספרת שזבוב לא עולה על שלחנו והיא ראתה שמעולם לא היה לו טומאה. זבוב, זה סימן לעריות, כפי שידוע, לכולם, היא ראתה זבוב על שלחנו. [ר' חיים שמולביץ] מילא, אני מבין שהאישה ידעה, מאיפה הזבוב ידע שהוא קדוש? אומר זבובים, יודעים מי קדוש ומי לא, הזבובים לא צריכים להגיד להם, זבוב לא נראה בבית המטבחיים. בבית המקדש היכן שיש קדושה, אין שם זבובים. במקום קדוש, זה מופרש. בשביל להיות לי ממלכת כהנים וגוי קדוש צריכים לעבור את הזיכוך, בארץ של טומאה ולצאת משם קדושים תהיו, זה המהות.

     

    יוסף נשלח להיות החלוץ

    אם אלה הדברים נוכל להבין דבר נפלא: אומר דוד המלך [תהלים ק"ה י"ז ] "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף" הקב"ה ברוב חכמתו, שלח לנו את יוסף קדימה, למה את יוסף? היה יכול להוריד את יהודה. [מסכת שבת פ"ט ב' ] "שהיה ראוי להוריד את יעקב אבינו בשלשלאות של ברזל למצרים. חסד עשה איתו הקב"ה ששלח את יוסף קודם." אומרים חז"ל במדרש, בא תראה נורא עלילות לבני אדם, איזה חסד עשה הקב"ה עם יעקב אבינו, שלח את יוסף קדימה כדי שיתקבל שם בכבוד מלכים, תארו לכם מצב שהיה יורד בגלל הרעב, היו שׂמים אותו במקום צדדי עם הילדים. שלח את יוסף קודם, בשביל מה? אומרים חז"ל יוסף גדר את עצמו מן הערווה, נִיגדרו כל עם ישראל בזכותו. ילד בן שבע-עשרה שנים יורד למקום טומאה. מזה מצרים?! מגיע אברהם אבינו למצרים. הוא רק ניכנס, הוא ידע מה זה. מיד אמר לשרה אשתו: כנסי לתוך הארגז, המקום הזה מסוכן רק יראו אותך, מיד ייקחו אותך לפרעה. [חז"ל] שרה גדרה עצמה נִגדרו כל הנשים בזכותה, יוסף גדר את עצמו, נִגדרו כל הזכרים בזכותו.

     

    הקב"ה שם חותמת על צדיקים

    מה עשה הקב"ה? נתן לו חותמת. יש חותמת ליוסף הצדיק! מה החותמת? תוסיף לו את האות 'ה'. שואלים חז"ל למה את האות 'ה'? [חז"ל במדרש בפרשת פנחס] כל אחד ואחד מעם ישראל, הוסיף לו הקב"ה חותמת. להראות שהם זכים וטהורים. לחנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי כו'. למה 'ה' בהתחלה וְ'י' בסוף? [רש"י] 'ה' ו-'י' הם שמו של הקב"ה לקדושת הבית – איש ואישה זכו שכינה שרויה בניהם, י-באיש ו'ה' – באישה. קדושת הבית באה בשם י"ה. חתם הקב"ה חותמת. עָם ישראל כשר. האותיות 'יה' –זה החותמת. ליוסף הצדיק, לפני שירד למצרים, היה לו כבר 'י' של יוסף. אמר לו הקב"ה, עמדת בניסיון - אני אתן לך עוד אות אחת: 'ה' להוכיח לכולם שאף אחד לא היה איתך בחדר. אני חותם שאתה כשר וישר. יש לך חותמת של הקב"ה. זה החותמת שחתם הקב"ה על יוסף הצדיק. 'עדות ביהוסף שׂמו בצאתו על ארץ מצרים', ב-י-ה-ו-ס-ף - הוא הוסיף לו את האות 'ה' כדי שיהיה לו חותמת של 'קדושה'. הוא הכין את הדרך לעם ישראל לרדת למצרים. [חז"ל] בא ותראה, מאתיים ועשר שנים במצרים, אף יהודי לא התחתן עם גויה ואף גויה לא התחתנה עם יהודי. אשה אחת חטאה במאתיים ועשר שנים! ופרסמה הכתוב: "שלומית בת דברי למטה דן, אחת (וגם באונס) מאתיים ועשר שנים. שום נישואין של תערובת. מעיד הקב"ה על עם ישראל [שיר השירים ד' י"ג] " שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים" [חז"ל] ובזכות זה נשלחו עם ישראל ממצרים.

     

    אגם מרה מזכה את עם ישראל

    [הרקנטי {בפרשת בשלח}] מביא את דברי הזוהר: עם ישראל יוצא ממצרים. איך שיוצאים ממצרים מגיעים ל "אגם מרה". אין מה לשתות. המים מרים. כל אחד ששתה ירק מיד כי היו מרים. באים עם ישראל למשה רבינו ומתלוננים: משה: אין מה לשתות! משה פונה לקב"ה ואומר לו: אין מה לשתות מה עושים?  [ט"ו כ"ה] "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַֽיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּֽהוּ" שואל הזוהר מה פירוש? [חז"ל] העץ הזה היה עץ הרדוף, עץ הרדוף כותב הרמב"ן זה עץ רעיל. שואל הזוהר: בשביל מה נתן הקב"ה למשה עץ להשליך על המים בכדי שימתקו? ולפי שיצאו ישראל ממצרים אומות העולם אמרו בניכם אינם שלכם. כל הילדים פסולים! למה? יכול להיות שהמצרים שולטים עליכם מאתיים ועשר שנים, שמונים ושש שנים מתוכם, בעבודת פרך ונשותיכם קדושות וטהורות?! לא יחל להיות! עם ישראל שומעים את זה מאומות העולם, מהיכן הם יכולים לדעת אם זה נכון או לא? הרי הם לא היו חוזרים לבתיהם, נשותיהם היו מחכות להם בשדות בשביל להיפקד, הם יודעים מה קורה בבית?! התחילו 'לקשקש להם באוזניים: "אתם לא יודעים הייתם בעבודת פרך" הקב"ה אמר להם הרגע אני מפסיק את זה! [הזוהר הקדוש] הוא מביא אותם למרה. אין מים לשתות. אמר הקב"ה: קח עץ וכתוב עליו פרשת סוטה ותזרוק למים. הם ישתו את המים וזה יבדוק אותם. מי שחטא יתפוצץ. הוא בניו ואשתו. שתו את המים במרה ועם ישראל היה זך ונקי. "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּֽהוּ". הסיר הקב"ה את כל הטענה הזאת. עם ישראל זך וישר אחרי מאתיים ועשר שנים. זך וישר מטומאת הנחש! יכולים ללכת, לאחר חמישים יום, לעמוד על הר סיני ולראות את הקב"ה. כי הקב"ה בדק אותם עוד במרה, כדי להכין אותם לקבלת התורה.

     

    סוגרים קצוות
    [האריז"ל הקדוש, פרשת שמות] מגלה לנו צפונות [שנות ב' א'] "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי" מי זה? עמרם לקח את יוכבד. אז למה לא מוזכרים שמותיהם? [רש"י] "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי" – מזה בת לוי? אומר: היה פרוּש ממנה, עמרם גירש את אשתו מפני גזרת פרעה, ולכן הוא שִלח אותה, וחזר ולקחה. שנאמר "וַיֵּלֶךְ אִישׁ וגו'." רבותינו אמרו, שהלך אחר עצת בתו. שאמרה לו בתו (מרים): גזרתך קשה משל פרעה. פרעה גזר רק על הזכרים, ואתה גם על הנקבות. פרעה גזר רק בעולם הזה, ואתה גם בעולם הבא. פרעה ספק גזרתו מתקיימת ספק אינה מתקיימת, גזרתך ודאי מתקיימת. מיד לקח עמרם, והחזיר את אשתו. אמרה לו, ראיתי ברוח הקודש, שעתיד להיוולד מושיען של ישראל מהנישואין האלה. [רש"י] ואף היא הפכה להיות נערה (יוכבד) דכתיב "וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי" בת כמה הייתה? מאה ושלושים, היא חזרה לנעוריה, חזרה להיות ילדה, שהרי עם ישראל יצא ממצרים לאחר מאתיים ועשר שנים ומשה רבנו, בעמדו לפני פרעה, היה בן שמונים תוריד שמונים ממאתיים ועשר = מאה ושלושים, מכאן שיוכבד הייתה בת מאה ושלושים שילדה אותו. נשאלת שאלה אם אישה יולדת לידה ראשונה, בגיל עשרים ואחת ולידה אחרונה, בגיל מאה ושלושים, איך חזרה להיות בת לוי. עד גיל מאה ועשרים וארבע היא לא ילדת אפילו אחד, הלידה הראשונה שלה הייתה בגיל מאה ועשרים וארבע, בת כמה מרים צעירה ממשה? שש שנים. כמה היה אהרון ממשה? שלוש שנים. אם תוריד מאה ושלושים שלוש- = ילדה את אהרון בגיל מאה ועשרים ושש. תוריד ממאה ושלושים-שש = מאה ועשרים וארבע ילדה את מרים. "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי" – היא חזרה להיות ילדה! איך חזרה להיות ילדה, הרי לפני שלוש שנים היא ילדה ?! היא התחילה להיות ילדה בגיל מאה ועשרים וארבע וסיימה בגיל מאה ושלושים, אז על איזה ילדה מדברים?! תשובתו: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי", התורה לא חושפת מי היו האנשים בכלל, משום שהאנשים שהתורה מדברת עליהם כאן, חוזרים לנקודת ההתחלה של העולם, חוזרים עכשיו לנקודה של האדם הראשון וחווה. אדם וחווה ילדו את הילדים הראשונים שלהם בימים הראשונים של הבריאה, עפ"י רוב המפרשים הם נולדו כבר ביום השישי בבריאה. הילד הבא שנולד אחרי קין והבל, מתי נולד? אחרי מאה ושלושים שנים, [בראשית ה' ג'] "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת". שֵׁת נולד רק אחרי מאה ושלושים שנים, שאדם וחווה נמצאים בעולם. למה? כי קין נולד מהנחש, והבל נולד מאדם הראשון. קין הרג את הבל ומהבל לא נשאר זכר, אבל הקב"ה החזיר אותו פעם נוספת. [ד' כ"ה ] "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן", הבל איננו מן העולם, חזר בחזרה בשת - שת הוא הבל. [האריז"ל] "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי", חזרה לנעוריה, לא הכוונה ליוכבד, יוכבד ילדה כבר לפני שלוש שנים ולפני שש שנים, זאת נשמתה של חווה שנכנסה ביוכבד וילדה כעבור מאה ושלושים שנים, שכמו שאז ילדו את שת אחרי מאה ושלושים שנים. ילדו את הנשמה החדשה של שת במשה רבנו. כי משה הוא ראשי תיבות של משה שת הבל. הנשמה של הבל נכנסה בשת ומשת נכנסה במשה רבנו. "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִֽי - מתי זה היה? בגיל מאה ושלושים, כמו שחווה ילדה את שת בגיל מאה ושלושים שנים. בגיל מאה ושלושים חזרו בחזרה – חווה נכנסה ביוכבד, וזה מה שכתוב "בת לוי", היא כבר ילדה שלוש שנים קודם, אבל הלידה הזאת של מאה ושלושים, זה הלידה של שת, תחילת בריאת העולם ע"י שת, תחילת העולם מחדש ע"י משה רבנו. אמרנו קודם "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" – בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראה ראשית. ממי יצאו ישראל? משת, כידוע לכולם, משת יצא נח ומנח יצא שֶם ומכאן הגיע עם ישראל. עם ישראל מקבל את התורה ממשה רבנו, תחילת ההוויה של בראשית – בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראה ראשית. החטא מופיע בפרשת בראשית והתיקון מופיע בפרשת שמות, בפרשת שמות זה התיקון לחטא הזוהמה של חוה, שת נולד אחרי החטא, לאחר מאה ושלושים שנים ומשה רבנו, נולד אחרי מאה ושלושים שנים. [ר' שמשון מאוסטרו פולי, מדרש פליאה] מוסיף עוד נקודה: כשמשה רבנו ניגש אל הסנה, ראה אותו "בְּלַבַּת אֵשׁ" להשלים את ה'. [ר' שמשון] מזה נקרא "בְּלַבַּת אֵשׁ" להשלים את ה'? אומר: היות ומשה רבנו היה תיקון של הבל ושל שת, אז יש למשה רק את האות 'ה' –הבל מ- משלו, ש – משת, כדי להשלים את שת, חסר לו 'ת' וכדי להשלים את הבל חסר לו 'לב' – נִגלה אליו הקב"ה בְּלַבַּת אֵשׁ. כאן הוא השלים לו את שתי הגִלגולים, גם של הבל וגם של שת.

    [המגלה עמוקות, האריז"ל] זהו סוד "וַתַּהַר וַתֵּלֶד...הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי". מה כתוב כאן בפסוק? "וַתַּהַר וַתֵּלֶד",מי זאת האישה? ותלד בת לוי. "וַתַּהַר וַתֵּלֶד". הכוונה לאותה אשה שעליה נאמר "האשה אשר נתת עמדי". היא חוה. היא ילדה כאן בחַזָרַה את משה רבנו. זה היה השלמה לתיקון חטא אדם הראשון.

     

    האדם הראשון חסיד היה

    [הגמרא מסכת עירובין, י"ח ב' ] ר' מאיר אומר, אדם הראשון חסיד גדול היה, לאחר שחטא מה עשה? ישב בתענית מאה ושלושים שנים, פרש מאשתו מאה ושלושים שנים ושׂם זריזי תאנים על בשרו מאה ושלושים שנים.  [האריז"ל בפרשת ויגש] יעקב שתיקן את הקלקול של האדם הרא

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין