ב"ה
דבר תורה שאמרתי בפרשת שמות, מעובד לקהל הרחב:
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח). רש"י ז"ל מביא מחלוקת תַּנָּאִים המובאת בגמרא (מסכת סוטה, דף יא עמוד) א: "רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו".
למקרא פסוק זה ופירושו של רש"י, מתעוררות מספר שאלות: א - איך יתכן שמלך מצרים, בין מלך חדש ובין מלך ישן שנתחדשו גזרותיו, "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"? סיפור נדיר, מדהים ומיוחד כזה כמו הסיפור של יוסף, וודאי שהתפשט בכול העולם העתיק. כל נקודה בסיפורו של יוסף בפני עצמה מהווה סיפור מדהים ומיוחד שבוודאי התפשט בכל רחבי העולם העתיק. הנה כמה נקודות: א.א - עבד המובא אל המלך מבית האסורים, והופך בִּן רגע למשנה למלך, זה לא סיפור שקורה בכול יום, אם בכלל! א.ב - יוסף לא היה מצרי, מוצאו לא היה ידוע אז למצריים. אם כן, איך אדם כזה: עבד, שמוצאו אינו ידוע, הכלוא בבית האסורים, הופך בין רגע למשנה למלך של האימפריה המצרית הגדולה של אז? א. ג - איך אפשר לא לדעת את מה שאירע בארבע עשרה השנים, מאז שיוסף הפך למשנה למלך מצרים. שבע השנים הראשונות היו שְׁנוֹת שֹׂבַע, ובהם אגר יוסף את כול התבואה ב"מחסני חרום", ולאחריהן באו שבע שנות רעב. שבכול האזור (לא רק במצריים) לא הייתה תבואה והאנשים כמעט גוועו ברעב, ומסרו ליוסף את כל אשר להם תמורת תבואה, ולבסוף כל אדמות ארץ מצריים הייתה שייכת למלך, וכל התושבים היו עבדיו של המלך, כל זה כתוצאה מחכמתו של יוסף. איך אפשר לא לדעת דבר כזה?! ואיך יתכן שמלך מצרים "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"?
ב – כאמור, רש"י מביא את מחלוקת התנאים בגמרא. מה אכפת לנו אם זה היה מלך חדש או מלך ישן שנתחדשו גזירותיו?
ג – בהמשך הפרשה התורה הקדושה מגיעה לעיקר הדברים: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (שם פסוקים טו – טז). זה עיקר הדברים, למה התורה מקדימה לכך את הפסוק שפתחנו בו: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", איזה שייכות יש לדברים?
נראה לי לבאר הפסוקים הנ"ל, בזכות אבותיי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, בדרך זו: "אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", ידיעה היא חיבור. כמו שכתב בתיקוני הזהר (תיקון ס"ט. דף צט עמוד א) על הפסוק: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א), שהזיווג הוא חיבור בין איש לאשה. וכן כתב בספר התניא (חלק א, פרק ג): "והדעת הוא מלשון "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה " והוא לשון התקשרות והתחברות". וכן בספר עבודת ישראל (פרשת כי תישא. דבור המתחיל: "ויתן אל משה כְּכַלּוֹתוֹ"): "כי דעת הוא לשון התחברות, כמו: "וְהָאָדָם יָדַע" וגו'". ובספר אוהב ישראל (פרשת שמות. דבור המתחיל: "ויאמר וגו' ראה ראיתי וגו'") כתב: "ידיעה הוא לשון חיבור, כמו: : "וְהָאָדָם יָדַע" כו". על פי זה תובן השאלה הראשונה: איך יתכן שמלך מצרים, בין מלך חדש ובין מלך ישן שנתחדשו גזרותיו, "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"? והתשובה היא, אין הכוונה שמלך מצרים לא הכיר את יוסף, או שלא שמע אודות יוסף, אלא הכוונה היא שהוא לא התחבר עם יוסף.
מהי מדתו של יוסף, שמלך מצרים לא התחבר אליה? ובכן, יוסף נקרא: "יוסף הצדיק". התורה (בספר בראשית, פרק לט, ז – יג) מספרת איך שאשת פוטיפר (מעבידו של יוסף) ניסתה לפתות אותו יום אחר יום, והוא סירב בתוקף. עד שקרה שביום מסוים היו רק שניהם בבית. ואז היא התקיפה אותו וניסתה לשדל אותו. ויוסף, למרות שהיה אדם צעיר וללא אישה, עמד בניסיון וברח, למרות שכנראה ידע שאם יסרב לה, היא תעליל עליו והוא יושלך לכלא, מה שבאמת קרה. וכך מתארת התורה את אותו היום: "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט. יא – יב). זו היא מדתו של יוסף: מדת היסוד. שמירה והקפדה על "טהרת המשפחה" לכל פרטיה ודקדוקיה, ובפרט על "שמירת הברית" (שלא להוציא חלילה זרע לבטלה, שהוא עוון חמור מאוד מאוד) ואין כאן המקום לפרט, וכל אחד ואחת ודאי מבין במה המדובר.
לדבר קדוש ונעלה שכזה לא היה יכול פרעה הטמא והשטוף בזימה להתחבר. (כמו שהבאתי בפרשת ויחי את הדברים הבאים: "מִצְרַיִם": כתב בספר "נועם אלימלך" (פרשת בראשית, דף ב טור ב, דבור המתחיל: "והאדם ידע את"), וזה לשונו: "[וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ] הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא). ושמעתי דאיתא [שכתוב] בספר, דמחמת שבא אברהם למצרים, ששם היו שְׁטוּפִים בזימה, ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו גם כן הרהור בלבו לאשתו, ולכן אמר: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי", ושמעתי באורך [באריכות] אך תפסתי הקיצור." וכן בפרשת לך לך (דף ה טור ג, דבור המתחיל: "ויהי רעב בארץ"), וזה לשונו: "מצרים, דהיינו נוטריקון: מיצ"ר י"ם".)
בזה נבין את שאלה ג: "למה התורה מקדימה לכך את הפסוק: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", איזה שייכות יש לדברים? והתשובה היא: שפרעה הטמא, "אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", אשר לא התחבר למידת היסוד, שהיא מידתו של יוסף. רצה לטמא, חלילה, את עם ישראל במידתו של יוסף, שהיא מידת היסוד. ולכן ציווה להמית כל בן, ועל ידי גזירה זו ימנעו, חלילה, בני ישראל מלהוליד בכלל. כי מי יודע אם הוולד יהיה בן או בת, לכן מוטב לא להביא ילדים בכלל. איך לא מביאים ילדים? יש שתי דרכים: האחת, כמו שעשה עמרם אביו של משה, להתגרש מאשתו, וכשלא תהיה לו אישה ממילא לא יהיו ילדים. השנייה, לפגום חלילה בברית קודש – מידת היסוד, על ידי הוצאת שכבת זרע לבטלה, חלילה וחס. השם ישמרנו מדברים חמורים שכאלה.
עתה נבוא לענות על שאלה ב: מה אכפת לנו אם זה היה מלך חדש או מלך ישן שנתחדשו גזירותיו? והתשובה היא: כאשר יש צדיק בעיר, עצם נוכחותו של הצדיק מגינה על העיר, ומשפיעה רוח טהרה וקדושה על כל בני העיר. כמו שמסופר על צדיק יסוד עולם אחד שבא לגור בעיר אחת. כל ימיו ולילותיו היו מוקדשים לתורה, למצוות ולמעשים טובים. הוא כלל לא יצא מביתו ולא דיבר עם אף אחד. והנה לאחר תקופה מסוימת הפכו כל בני העיר לבעלי תשובה! עצם שהות הצדיק בעיר זיככה את העיר, ודבר זה בלבד גרם לבני העיר לשוב בתשובה. נשאלת השאלה: האם הצדיק משפיע על בני עירו רק בחייו, או גם לאחר פטירתו מן העולם? יש שסוברים כך, ויש שסוברים כך.
אולי אפשר לבאר את מחלוקת התנאים לפי שאלה זו. התנא שסובר שמדובר במלך חדש, שהוכתר לאחר פטירתו של יוסף הצדיק, סובר שהצדיק משפיע רק בחייו. ולכן כשקם מלך חדש לאחר פטירתו, לא הייתה זכותו של יוסף קיימת. ואילו התנא שסובר שזה הפרעה הישן, סובר שזכות הצדיק משפיעה גם על הדורות שלאחריו, ומלך רשע זה "נתחדשו גזרותיו".
היוצא לנו מכל זה הוא, שכל מי ששם ה' נקרא עליו צריך לשמור היטב על היסוד, שהוא ברית הקודש, ולא לפגום בה חלילה. וכן ראוי לכל איש ואשה להיות מחובר ומקושר לצדיק אמתי, צדיק יסוד עולם, ועל ידי זה יוכלו לזכות לשמור על מידת היסוד שלהם, שהיא היסוד לקיום היהודי ולקיום העם היהודי.
© כל הזכויות שמורות לשלמה גולדשטיין |