כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/1/15 20:05:
    מצטערת בשבילך נעם. ממש מצטערת...תודה על התגובה.
      15/1/15 20:01:
    גם בהצמדת אקדח לרקתי לא הייתי חוזר לימי הצבא שלי. ארורים הימים ההם.
      15/1/15 17:28:
    בהצלחה! שווה את המאמץ!
      15/1/15 08:05:
    נפלא שאפשר לחזור בזמן...עשית לי חשק ליזום מפגש כזה
    0

    חזרה לאחור במנהרת הזמן, אבל עם הניסיון של כל שלושים השנים שחלפו מאז

    4 תגובות   יום רביעי, 14/1/15, 03:26

     

    מה הייתם אומרים לו לקחו אתכם למסע של שלושה ימים במנהרת זמן, לתקופה שהיתה אחת המשמעותיות בחיים שלכם? לו היו שואלים אותי לפני מספר חודשים הייתי אומרת שזה נשמע מעט הזוי, אולי הייתי אפילו תוהה לשם מה זה נחוץ בכלל. המסע לאחור במנהרת הזמן הפרטית שלי ארע לפני כשבועיים, ומאז ועד היום אני משחזרת וחוזרת ומשחזרת את שלושת הימים האלה, ותוהה מה קרה שם, מה היה שם שהשפיע עלי בעוצמה כל כך חזקה, כמעט באותה צורה שהתקופה ההיא השפיעה על חיי, שלא חזרו להיות כמו שהיו לפני כן.

    אני מדברת על שלשה ימים בהם ביליתי עם חברי גרעין הנח"ל אליו השתייכתי כחיילת. הייתי ילדה עירונית, חברה בתנועת נוער, שקיבצה נערים ונערות מכל מיני מקומות ברחבי הארץ לגרעין נח"ל שיועד לקיבוץ אילות, הקיבוץ הדרומי ביותר בעולם. החלטתי לצאת לנח"ל. היינו בני 16 כשהיכרנו, ובני 21 בערך כשנפרדו דרכינו. חמש שנים של התבגרות, של שירות צבאי, של פעם ראשונה רחוק מהבית, חוויה שכל ילד ישראלי המשרת בצבא עובר. במקרה הזה, כל זה היה משהו שעבר עלי, ולא על מישהו אחר. בשירות הצבאי למדתי מי אני כאדם, כחברה, כאישה צעירה, כחלק מחברה. אני זוכרת הרבה מאוד רגעים של חוויות שחזרו אלפי פעמים בחלומות שחלמתי לאורך השנים. משום מה, השנים האלה, והאנשים האלה שאיתם חוויתי את החוויות השונות, נחקקו בליבי לעד.

    לאורך שלושים השנים שחלפו כהרף עין פנינו כל אחד ואחת מאתנו לחיים במסלולים שונים. היו תקופות ששמרתי על קשר עם חלק מהאנשים, היו תקופות שלא. צריך לזכור שהעולם הפך לקטנטן רק בשנים האחרונות. לפני כשלוש שנים נפגשנו לערב אחד קסום בביתי שבתל-אביב, ואז למדתי עד כמה מה שחשבתי כשהיתי צעירה על העתיד שלנו כאינדיבידואלים, היה די שונה, בסופו של דבר, ממה שחשבנו אז, ממה שחלמנו אז. אני עצמי לא תיארתי לעצמי שאגדל את בני בצד השני של העולם, שאהיה סופרת, מי בכלל תאר לעצמו שרק בלילה בלילה אחלום בעברית.

    אז כמו לכל מפגש רציני, התארגנו. היום הגדול הגיע אחרי כל כך הרבה זמן, קשה ממש היה לחכות למפגש, הרגשתי כמו ילדה קטנה שמחכה שנה שלמה למסיבת יום ההולדת שלה שחולפת מהר מידי, שלושת הימים הללו עברו מהר מידי. בערב הראשון בעיקר התחבקנו ונזכרנו וצחקנו. ביום המחרת טיילנו למכרות תמנע ונזכרנו עוד ונהנינו מהמדבר היפיפה, הצבעוני כל כך, בעל אינסוף הגוונים, גם בצבע וגם באופי. זחלנו וטיפסנו ונזכרנו וצחקנו שוב. בלילה חגגנו ורקדנו ושתינו ושוב צחקנו וכמובן נזכרנו. בלילות חלקתי את יצועי עם בת גרעין שלי. לילות ארוכים של שיחות נפש לעומק הלילה, שהזכירו לי למה מלכתחילה אהבתי אותה. בשיחות הללו, שלא נגמרו אף פעם בגלל שלא היה על מה לדבר, אלא רק בגלל שהעיניים נעצמו, אפשר היה פתאום לראות את השנים הללו שנדמה היה שנמחו פתאום. דיברנו על השנים, ועל מה שעברנו, ועל מה שחווינו, ועל מי שאנחנו היום והיה כייף גדול.

    ביום האחרון ירדנו לטייל בשדות, ללמוד קצת על המשק של אילות כיום. היה סיור מלא בגוונים ובטעמים, ושוב בהמון חיוכים, ומועקה קטנה שהעיבה, כי ידענו שאוטוטו נפרדים.

    בשלושת הימים הללו מלבד השלווה שהשתלטה עלי באופן בלתי מובן, וגרמה לי אפילו לשתוק מידי פעם, כי מילים לא היו חשובות, היו המון מחשבות שהתגנבו להן על החלטות בחיים, ועל המון דברים שמה היה קורה אילו עשיתי ככה או אחרת: אילו נשארתי בקיבוץ, אילו נשארתי בישראל, אילו התעקשתי על דברים שרציתי אז ולא התעקשתי עליהם, אילו ואילו ואילו... אני נוטה להאמין שבדרך זו או אחרת כל אחד ואחת מאתנו חשבו מחשבות דומות, אבל בסופו של יום, אם מדובר בי, עשיתי את דרכי בדרכי, ואינני מתחרטת עליה, להפך, אני גאה ושמחה במה שיש לי.

    האנשים שהיינו אז אינם כבר היום, למרות זאת החוט שבלב שזר אותו לרקמה אחת חיה. האהבה אל האנשים האלה מלווה אותי ותלווה אותי כל חיי. הם חלק ממי שאני היום ואני מודה לכל אחד ואחת מהם על החלק שלהם בתהליך ההתבגרות שעברתי אז לפני כמעט שלושים שנה.

    המתנה הכי גדולה של החוויה המיוחדת הזאת הייתה העובדה שלמשך שלושה ימים חזרתי להיות רויטל שהיא רק רויטל. לא אמא של...רעיה של...בת של...אחות של...היתי רק רויטל, בת עשרים עם שלושים שנות נסיון, כמו שמיקי, בן גרעין שלי, הגדיר את זה, ואהבתי כל רגע.

     

    ''

    ''
    ''

    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      חוזה לך ברח
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין