כותרות TheMarker >
    ';

    דוקו-בלוג

    © כל הזכויות שמורות לי

    ________

    מיני-פוסט

    9.6.13

    למען הסר ספק.
    כל מה שנכתב פה שזה שם מקביל פחות או יותר לכאן או לכל תגובה שלי כמובן!

    ויכול בהחלט לכלול מילים שאני המצאתי בכוונה תחילה
    ו/או לא. בטעות סופרת ולא סתם. שגיאות מקלדת גם.

    רצינות תהומית. קשרים פשוטים, שברים מסובכים, כאבי פאנטום // זיופים של פאנטום האופרה /// שירת ראפ לא סבירה לחלוטין.

    הכל שלי! אלא אם ציינתי אחרת.

    ותודה לעצמי שאני מבקרת אצל אנשים ובבלוגים אחרים שהעלו לי את הרעיון להוסיף היום את המיני פוסט הרעיוני הזה.
    למען יוסר כל צל של חשד שכן המצאתי מילים מימי ו/או הגיגים ו//אולי חרוז ///חמשיר בלי כוונה גם.

    כל תמונה באיכות מעולה יכולה להיות שלי!
    כל תמונה באיכות ירודה היא תמונת מצב.
    כל קטע מהיוטיוב הוא קטע יוטיוב והזכויות שמורות למי שהעלה ליוטיוב.

    וזהו לעכשיו.



    © כל הזכויות שמורות לי

    פוסטים אחרונים

    0

    ספר מחזור.

    57 תגובות   יום שבת, 17/1/15, 21:02

     

     

    לא יודעת איך היה אצלכם.

    ונכון. נכון שבתגובה לדבי בפוסט הקודם, כתבתי שאני יודעת מה יהיה הפוסט הבא.

    אבל אז היו עוד תגובות שהזכירו לי שיש עוד כמה נושאים חשובים נורא שמצריכים בכלל פינת תזכורות. אבל בין לבין יצא שחיפשתי משהו אחד ומצאתי משהו אחר והפעם לא מדובר באתונות.

    כי אם בספר מחזור.

     

     

    אצלנו זה לא ההוא של סוף י"ב שכלל את כל השכבה.

    לנו הייתה הוצאה מיוחדת

    רק של ה כ י ת ה!!

    כך 3 שנים תמימות.

     

     

    עכשיו הערה

    או שתיים

    בהתאמה

    פעם כתבתי פה על פגישת מחזור

    ההיא כללה את כל השכבה.

    את הוצאת עם עובד קשה מאד הזכרתי בהקשר לספר מתוק ברמות !!

    והמילים ההן. ממש לא חדשות. אלא חקוקות יותר מהרבה זמן. כמו עוד כמה דברים. כי צילומים מאותו ספר-כתה ברור שאני לא הולכת להביא לכאן.

     

     

    את התמונות יש לי בספרים שמצאתי לי היום.

    וזה כל-כך לא מוזר שהם נמצאו ממש עכשיו, כשאני דנה ביני ובין עצמי במשהו שנורא מפריע  לי.

    מפריע ובולט בתמונות.

    וגם מזכיר לי במדויק מה אני אוהבת באנשים

    ומה אני לא אוהבת

    או סובלת פחות,

     

     

    בעמוד הפותח של אותו ספר מחזור יש כמו בכל ספר טוב, את פרטי ההוצאה. ואז משמאל את המכתב של מורתנו. שברור שאני לא אציין את שמה. היא הייתה המחנכת שלנו בכתה יוד. ואז ב-י"א היא לא הייתה וחזרה שוב ב-י"ב אחרי התלבטות. והיא כתבה לנו ושיתפה. ואהבנו אותה על המילים. ועל בכלל. אבל זה כמובן לא העיקר של מה שראיתי במרחק של זמן.

     

     

    *  *  *

     

    עמוד אחרי יש צילום של אותה מחנכת.

    היא מאוירת שם כמו מלאך. עם כנפיים והילה. ויש לה חיוך מתוק מדבש.

    ממול יש צילום גדול של כל הכיתה. ברחבה הגדולה של בית הספר.

    כתוב שם שאנחנו הכיתה של המחנכת שלנו. ואת המורה שלנו רואים עם כתר על הראש ושרביט ביד וליד כתוב שהיא xxxx מלכת הכיתה.

     

    לרגע שלא יהיו טעויות. אנחנו לא היינו מהסוג של המתחנפים. לפחות רובנו לא היינו כאלה.

    לא יצא מאיתנו אף לא פוליטיקאי אחד.

    לפחות לא מישהו שאני מכירה.

    אחת יצאה סמולנית עוכרת ישראל. כשלמדנו יחד ירדו לה לחיים.

    לא בגלל הדעות הפוליטיות שלה. דווקא. אותה אני באופן אישי פגשתי כמה שנים אחרי בית הספר כי יצא לה ולי לשבת באותו חוג לימודים.  גם אז לא הפכנו להיות חברות.

    וכן. לא כל משפט כתוב מחויב שתהיה לו מסקנה.

    או בעברית פשוטה מאד,

    אני מהצד שלי מדלגת לי בלי הספר ביד לתמונה הבאה

     

     

    שם, יש צילום שלנו בתוך הכתה יושבים על שולחן המורה. לא כל הכיתה. חלק מהאנשים. כמו תמיד בנות לחוד ובנים לחוד.

    (חוץ ממי שלא ממש)

     

    ______________________________________________________________

    @  עכשיו לפינת המאמר המוסגר.@

     

     

    כי נזכרתי במשפט חכם של חברה טובה על אנשים שיש להם פה בקפה כרטיס נטול תכנים. והם חודרים בעדינות של טנק מרכבה לצ'אט עם השאלה המנוסחת היטב הבאה: "מאיפהאתבארץבתכמהאתומההסטטוסשלך"

     

     

     

     

     

    ממש ממש מזמן

    כשרק התחלתי לכתוב פה היה גברבר אחד שניסה למשוך אותי בלשון והסביר לי שאני על בטוח גבר ששוקל 200 קילו אם אני לא מוכנה לשלוח לו תמונת גוף +  פנים. הוא לא היה היחיד אגב. הייתה לפחות אשה אחת, שהכריזה שאני גבר מתחזה. (לפחות לא מת חזה) כי קומפלקסים עם הציצי יש לי הרבה מאד ימים...

     

     

     

     סוף פינת המאמר המוסגר וחזרה לספר המחזור בעיקר!  

     

    ________________________________________________________________________________

     

     

     

    כי בספר ההוא. יש כמה אמיתות שנורא הצחיקו אותי.

    כמה מהן היו מדויקות. ברמות.

    כמו ציור במבט-על של המכוניות שהיו לנו חונות בחניית בית הספר.

    יש את האוטו של מי שהיה החבר הכי טוב שלי מכתה ח'.

    ולידו את האוטו של אבא של עוד חבר טוב שלי

    2 הרכבים גדולים. ולידם מצויר כמובן ה-אוטו הראשון שלי.

    ויש עוד אחד של י'. אבל האוטו שלו טבע יום אחד באגם של פארק הירקון.

    אז כך הוא מצויר. חצי בפנים וחצי בחוץ. טבוע בעיקר...

    לא שזה קשור לכאן ועכשיו, אבל אם לא הייתי רואה את אותו ציור או איור מאז. לא הייתי זוכרת את זה עכשיו. י' כבר אז גידל נחשה והיה מספר גם למי שלא רצה לדעת, כמה היא אוהבת את העכברים שהוא מביא לה לארוחה..

     

     

     

    וצילום אחר של כל הכתה ברחבה הגדולה של בית הספר בסוף השנה.

    המחנכת שלנו. שכמו שכבר ציינתי, מצויר לה כתר מעל הראש וכתוב לה שהיא הייתה מלכה.

    xxxx מלכת הכיתה – ככה בדיוק נכתב. ולא כי מי מאיתנו היה עסוק בחנפנות יתר.

    אלא כי היא הייתה מדליקה.

    למרות שהיא ידעה להחזיק אותנו קצר, כאשר היא נדרשה,

     

     

    * * * 

     

    באותה תמונה, בצד כתוב מי עומד או יושב איפה שהוא או היא עומדים או יושבים.

    אני ליד אותו בחור עם האוטו הגדול של האבא שלו. שבמקרה או לא מת כמה ימים לפני האבא הכי פרטי שלי. שניהם גם היו באותה מחלקה. בשניהם טיפלה אותה רופאה. המניאק (לא האבא) אלא אותו חבר טוב שלי, עומד באמצע ומחבק אותי ועוד חבר טוב. השני הוא חבר שלי מכיתה ב'. (זה שחבר מכיתה ב' עבר לגור אז בשכונה ליד איפה שגרתי כי האמא שלו בדיוק מתה ורק כשהיינו בכיתה ט' אבא שלו מת גם. זה לא קשור לכלום. אבל איכשהו זה קצת כן) כי שני החברים ההם שלי, בעצמם הם 3 אחים. וחזרה לתמונה ההיא ולחבר ההוא שלי, המניאק!!! למה הוא מניאק אתם שואלים. אהה. אז הנה התשובה, כי בתמונה נראה שהוא שם לי יד על הציצי. ואני מזכירה שזה ספר מחזור של כל הכיתה. וככה זה מונצח עד עכשיו ואני אפילו מחייכת כי כשצילמו הבן אלף כמובן לא ממש נגע. אז לא שמתי לב ולא העפתי לו סטירה.

     

    לידינו עוד חבר נורא טוב. שהיה מורעל צופים.

     

    בעמוד הימני, יש צילום מתוך הכיתה. גם שם יוצא שאני יושבת באזור של הבנים. לידנו יש את הבחור שבתמונה הקודמת מורם מעל כולם והפך להיות טייס מרובע. אבל זו לא חוכמה. מרובע הוא היה כבר אז. למרות שהוא היה אתנו בכתה. ואיתי כבר מגן הילדים.

     

     

     

    * * * 

     

     

    אח"כ יש משחק כמו מונופול. שם יש איור של הצוואר העקום שלי.

    מעליה יש ציור של הצמה שלי.

    אפילו יש לה סרט.

    לא יודעת אם מי שציירה את זה ידעה כבר אז שאני אגדל לחיות בסרטים...

     

     

    *  *  *

     

    והיה עוד עמוד. מי שכתבו אותו לא כתבו על עצמם. היה לנו הסכם כזה.

    החבר שלי ההוא עם האוטו הגדול – שהפך להיות עוכר דין – ואז כשלמדנו היה לו תמיד זמן לצאת בלילות, למרות שהוא היה חרשן לא קטן והוא תמיד היה פרטנר נפלא להבריז אתו ולברוח לים, כתבו שהוא יגדל להיות קבוצניק מפריח שממות.

     

     

    *  *  *

     

    למורה שלנו למתמטיקה אפילו היה משפט מחוזי שכלל את השם שלי והשם שלו "נער//ת ליווי ושות בע"מ ה ח ו צ ה" כי ככה השמות שלנו היו מתואמים. שזה השם שלי והשם של אותו אחד. ואותו מורה. הוא היה משתמש במשפט גם אם אותו חבר שלי ואני בכלל לא היינו מפריעים.

     

     

     

     

    לא יודעת למה ואיך. אבל גם המורה שלנו לכימיה. שלא חיבבתי מי יודע מה, הייתה מעיפה אותנו מהמעבדה. אבל זה היה שנה קודם, אם אני לא טועה.

    לה בכלל הדבקתי כינוי אחר.

    יש מצב שהיא אפילו שמעה.

    בכלל.

    כינויים אני מדביקה יותר מהרבה פעמים דווקא לאנשים שאני כן אוהבת.

    אבל את ההיא לא ממש סבלתי.

    וזה היה לגמרי הדדי.

    למרות שפעם סגרתי אותה במרפסת של הכיתה לחלוטין בלי כוונה.

    אחרי זה בקשתי סליחה. ומוקירי זכרי הראו לה שהידית הייתה הרוסה.

    לא שזה עזר.

     

     

     * * * 

     

    הכותרת של העמוד הבא היא

    "מה נגיד בעוד 20 שנה?

     

    אני למשל, ייעדו אותי להיות שוטרת תנועה.

    החבר השני שלי, ההוא מכיתה ב' – "נוסע באוטובוס" – הוא למד בסוף ראיית חשבון. וביננו הוא אחד האנשים היותר חכמים שאני מכירה וחתיך לא קטן לכל הדעות.

    אצלי הם קצת התבלבלו – כי יותר מאוחר החליטו שאולי בעצם אני אהיה זמרת ברים.

    (נתנו לי שתי עתידות ואף לא מילה על שיניים) ח צ ו פ י ם.

    או אולי בעצם חצופות,

     

     

    **

     

    הכוכב של הכתה – זה שעשה את אחד האקזיטים היותר מוצלחים של השנים האחרונות, נבאו לו שהוא יהיה קרח (הוא אכן כזה) למרות שבתיכון הוא לא היה.

    זו שאיירה את כל ספרי המחזור וכותבת אולי עוד יותר טוב ממה שהיא מאיירת – "מרכיבת דודי שמש". אבל זו לא חכמה כי כבר אז היא הייתה מבריקה !!

     

    והכי יפה, שה-תת-כותרת של אותו עמוד הייתה איך לא:

    בצר לנו פנינו לגברת (כאן יש שיבוש שמות של מורות לא חביבות אז אני מצנזרת) מגדת עתידות והיא קראה לנו בקפה:...

     

    ולמה זה כ"כ רלוונטי עניין הקפה?

    כי אנשים לפעמים בלי לשים לב, אומרים המון דברים חכמים.

    לפעמים הם אומרים יותר מהרבה שטויות.

     

     

    * * * * 

     

    על הכריכה (שעד היום מרגשת אותי ברמות שלא ניתן לתאר במילים) יש פורטרט נפלא. עד כמה שפורטרט של מנהל בי"ס תיכון מזוקן שהחזיק מעמד שנה שלמה יכול להיות. עם לשון אדומה. שניתן לשלוף. ובקצת מאמץ גם להחזיר חזרה לשון בחוץ

     

    הוא אגב הרחיק אותנו מהמוסד המכובד לכשבועיים ימים. כי עשינו יום אחד הפגנה שקטה. ממש במקרה באותו יום הגיעו תורמים ששפת האם שלהם הייתה גרמנית. אנחנו מצידנו הגענו בתלבושת מאד אחידה. חולצות טריקו לבנות עליהן נצבעו פסים. על החזה היה מספר, רק בכדי לא לבלבל את האורחים הרמים שלא יודעים לקרוא עברית.  (נגיד)

     

     

    קבלת הפנים המרגשת שלנו הושפעה משני ארועים חינוכיים שלי לפחות זכורים עד היום.

    הראשון שהיה לא גדול, אך צוין גם בספר המחזור של אותה שנה, למרות שהוא התרחש שנה קודם לאותה הפגנה, בסמוך לסוכות, בה בנינו על שולחן המורה סוכה נאה ואף קישטנו אותה (לא הוקמה ועדת קישוט לשם כך) אותה מורה, שקיבלה על עצמה לחנך אותנו שנה שלמה, הייתה תימנייה ולא נאה במיוחד ועוד פחות מכך חכמה, קמה והחליטה שהיא פוצחת באינטגרציה מעשית ולכן ביקשה שכל מי שהוא ספרדי יעשה כמוה ויקום.

    אז קמנו כולנו כאיש אחד ויצאנו מהכיתה.

     

     


    בשיחת מנהל (לא תורן) אלא אותו אחד עם הזקן שגם קיים עם חלקנו שעורי העשרה בשעה בלתי סבירה הידועה גם כשעת אפס [תרתי משמע] בלימודים אותם הוא כינה התפתחות המחשבה הפיזיקלית.. הוא הסביר לנו כמה בית הספר מהווה בית וכיצד ואיך הוא רואה אותנו מאותו רגע נותנים לכל המוסד המכובד דוגמא ומופת מהו בית.

    אז אנחנו הרמנו את הכפפה והתחלנו לאסוף חפצי נוי שאיש לא רצה.

    וכך הכתה שלנו הפכה חיש קל למקום החם בכל השכונה.

    שטיח מהמם.

    מסגרת של טלוויזיה.

    עציצים, ספרים ועוד כהנה וכהנה גם. אלא שהקש ששבר את גבו של המנהל היה מזרון שעבורנו היה נפלא. זה כבר עלה לו על הקצוות של העצבים.

     

     

     

    ואני.

    אני בכלל עסוקה בימים האחרונים בסוגיה שלא פשוט לי אתה בכלל הרבה מאד שנים.

     

    למה אין לי חברה אחת מימי בית הספר.

    וכל החברות שלי הם אך ורק בנים?!.....

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/15 18:43:

      צטט: נויאור 2015-05-08 12:02:49

      וואו שנים אחורה ,ועדיף חברים על חברות בוגדניות.

       

      צודקת,

      תמיד עדיף שלא יהיו בסביבה שלנו יצורים בוגדניים.

       

       

      :)

        8/5/15 12:02:
      וואו שנים אחורה ,ועדיף חברים על חברות בוגדניות.
        8/5/15 11:27:

      צטט: באבא יאגה 2015-02-13 20:14:43

      כל כך רחוק התיכון...

       

      אכן בזמן הוא רחוק נורא.

      אבל בפועל 10 דקות הליכה (מהירה)

       

       

      תודה! חיוך

        8/5/15 11:25:

      צטט: sbhsport 2015-01-28 20:50:27

      לפחות יש לך ספר כיתה מעניין להעלות איתו זכרונות. שלי מעאפן ומלא קלישאות משעממות. אבל.... שאלה מצוינת את שואלת בסוף, גם אני מדי פעם תוהה למה רוב החברות שלי הם בנות, אולי כי הן הרבה יותר מעניינות...:)

       

      הקלישאות המשעממות היו בספר של סוף י"ב. ההוא של כל השכבה (שהועף מהר מאד) 

      ולגבי חברות בנות. גם ההן שלי, בדומה לבנים, הן באמת מאד-מאד מעניינות חיוך

        8/5/15 11:23:

      צטט: א ח א ב 2015-01-28 20:14:38

      גם אותי היו מוציאים מהשיעור על אוטומט.

       

      גם אותך?

      לפחות אני לא הייתי היחידה.

        8/5/15 11:21:

      צטט: תומר ס 2015-01-26 00:07:15

      יפה~

      ''

      (ובאמת למה..?)

       

      איזה שיר לא הכי אופטימי ונגיד שבלי קשר אלינו כ"כ מדויק.

      <ואם היה אפשר להעלות לקפה הזה טיובות עכשיו הייתי שמה אותו ממש עכשיו>

       

      תודה!!

        8/5/15 11:15:

      צטט: ~שקט~@ 2015-01-25 23:41:05

      לי אין חברים בנים. לא מימי בית הספר ולא בכלל. רק חברות בנות. איך תסבירי את זה?

       

      לא יודעת.

      אני לא אחת שמסבירה.

      אבל תכל'ס אני בחיים לא ראיתי בחברויות משהו שמחייב שהוא יהיה עם בני אותו מין.

      או שאנשים כיף להם ומעניין ביחד או שלא. לפחות אצלי מאז ומעולם, 

       

        8/5/15 11:07:

      צטט: שולה ניסים 2015-01-25 16:29:06

      לי אין ספר מחזור.

       

      לך יש התייחסות חיובית מהמדריך של כתה ט'.

      ואני אגב ממש לא שמרתי את הספר הקולקטיבי של סוף י"ב, רק את שלושת הספרים שכתבנו בעצמנו.כי הם היו ועדיין שווים הרבה יותר! :)

        13/2/15 20:14:
      כל כך רחוק התיכון...
        10/2/15 17:12:

      צטט: שולה ניסים 2015-01-25 16:29:06

      לי אין ספר מחזור.

       

      למה?

      למרות שספר מחזור ממש ההוא של סוף י"ב גם לי לא

      רק את הטרילוגיה של ה-כתה... 

        10/2/15 17:10:

      צטט: *.... 2015-01-25 13:22:53

      ספרי מחזור צריך לארגן גם בבתי אבות ....רק בלי חיזוי העתיד הצפוי :)

       

      גדול!!

      דווקא שם העתיד נראה הכי ברור ואף ידוע :-))

        10/2/15 17:09:

      צטט: חני.א 2015-01-24 23:26:28

      נו זה ברור למה, הם אולי חושבים עם המשמו שלהם אבל קל לשוחח אתם בלי מניירות ובלי מלחמות של בנות.. פשוט יותר עם בנים אבל זאת בתנאי שהרגש לא מתערבב...פוסט מדליק.לגבי הגברים ששואלים שאלות קיטבק פשוט לא עונים...אותי זה כבר מצחיק

       

      עשית לי לצחוק עכשיו.

      כי יש מצב שזו תגובה שאני הייתי כותבת בעצמי

      אולי חוץ ממשפט אחד.

      החברים שלי חושבים מהראש ומרגישים מהלב.

      וכיף שחשבת שזה פוסט מדליק !! :-))

        28/1/15 20:50:
      לפחות יש לך ספר כיתה מעניין להעלות איתו זכרונות. שלי מעאפן ומלא קלישאות משעממות. אבל.... שאלה מצוינת את שואלת בסוף, גם אני מדי פעם תוהה למה רוב החברות שלי הם בנות, אולי כי הן הרבה יותר מעניינות...:)
        28/1/15 20:14:
      גם אותי היו מוציאים מהשיעור על אוטומט.
        27/1/15 18:00:

      צטט: עמית42 2015-01-23 13:11:19

      הצליח לי להדחיק את הזיכרון,ולהגדיל קרחת(בשקל 90) מהתקופה.

       

      הצליח זה מצוין.

      וקרחות. גם אצלנו רוב הבנים גידלו אותן עם הזמן

      הבנים בתמונה מהפגישת מחזור השכבתית שלנו בתמונה הראשונה שם  הגדילו גם

       

      :-))

        27/1/15 17:55:

      צטט: פלקונטי 2015-01-22 20:04:37

      שאלה שאלתית מאד אני חושב...אולי זה מקרי...

       

      תודה.

      גם לדעתי זו שאלה מאד שאלתית.

      לא יודעת אם זה מקרי נבוך

        26/1/15 00:07:

      יפה~

      ''

      (ובאמת למה..?)

        25/1/15 23:41:
      לי אין חברים בנים. לא מימי בית הספר ולא בכלל. רק חברות בנות. איך תסבירי את זה?
        25/1/15 16:29:
      לי אין ספר מחזור.
        25/1/15 13:22:
      ספרי מחזור צריך לארגן גם בבתי אבות ....רק בלי חיזוי העתיד הצפוי :)
        25/1/15 11:40:

      צטט: יוסיפור 2015-01-20 20:27:57

      צטט: נערת ליווי 2015-01-19 23:51:36

      צטט: יוסיפור 2015-01-18 23:58:52

      איך זה קרה? איך האוטו הגיע לקרקעית האגם? נורא מסקרן..לי יש חבר אחד שפגשתי בגיל שלוש, ואחרי זה היינו יחד חלק מהיסודי, ואז באותו מחנה בצבא, ואנחנו חברים כבר מעל 30 שנה! אין לי אף חבר מימי בית הספר על שלביו השונים, אין לי חברים מהצבא, לא מכלא רימונים וגם לא מחדר ההמתנה לקולונוסקופיה ברח' בלפור יעמ"ש... ואותי זה הפסיק להטריד לפני כמה שנים. ודברים אחרים התחילו..אוי הפוסטים שלך ----

      דווקא עניין האוטו (שהיה סובארו הקטנות המעפנות) לא מעניין נורא וגם לא זה שאחז בו - באותה נשימה. למרות שאני זוכרת את השם שלו (למרות שפיו לא הפיק מעולם מרגליות)  

      חלק מהחברים שלי ואני מכירים עוד מגיל יותר צעיר, כמה שזה נשמע מוזר. למרות שלא גדלנו בקיבוץ אלא בעיר. מהצבא יש לי 2 חברים. אבל הרבה יותר מבוגרים. אחד זה מי שהיה הבוס שלי והתחלנו ברגל שמאל אבל מאז אנחנו בקשר עד היום. ומימי הצבא שלי עברו כמה שנים טובות, את רחוב בלפור אני זוכרת מסיבות אחרות לחלוטין ממך ושם עשיתי לי חבר אחר דווקא. לפחות אני לא מסתובבת בחדרי המתנה לקולונוספקופיה ב"ה נשיקה

       

      כולו נוסקופיה, אפשר לחשוב...


      כן יוסיפורים.

      ככה זה נשמע יותר טוב כולו נוסקו וכו'

      לא יודעת. בדיקה מהתחת (אומרים)

      אבל בחיאת פוסט אחד שאין בו רופאים או אותי אומרת תחת.

       

      לא מביאה את משפחת בתחת אבל הנה תמונה של מונה עליזה

      מפגינה כישורים נאים >>

      ''

       

       

      וחוצמזה שגם בבדיקה שהזכרת יש וירטואלית ואני לא הולכת לפרסם כעת רופאים הכי טובים

      עשיתי את פעם ממש מזמן. תכף גוררת לכאן 

       

      http://cafe.themarker.com/post/2877984/

       

       

      חיוך

        25/1/15 11:30:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2015-01-20 19:57:31

      ארוך..... לקראתי הכול :) כי היה כרגיל .... כיף של פוסט, אני לא רואה עניין בספר המחזור שלי ובטח שלא בפגישות מחזור....מעניין למה מ.... אולי לא :) אחלה פוסט ולחיי העתיד המבטיח!!!

       

      כן ארוך.

      3 שנים.

      ותודה :)

      כיף שהיה לך כיף פה!!!

      גמני הגעתי במקרה לאותם ספרי מחזור ודווקא היה די כיף לחפור קריצה

        24/1/15 23:26:
      נו זה ברור למה, הם אולי חושבים עם המשמו שלהם אבל קל לשוחח אתם בלי מניירות ובלי מלחמות של בנות.. פשוט יותר עם בנים אבל זאת בתנאי שהרגש לא מתערבב...פוסט מדליק.לגבי הגברים ששואלים שאלות קיטבק פשוט לא עונים...אותי זה כבר מצחיק
        24/1/15 01:36:

      צטט: שלויימה 2015-01-20 00:33:21

      צטט: נערת ליווי 2015-01-19 01:23:17

      צטט: שלויימה 2015-01-18 02:51:40

      נדלקתי על הרעיון של ההפגנה " לכבוד," הגרמנים - כל הכבוד וכן כבר אז ידעת שיש גם בחורים נחמדים - לא כולם ולא כל הזמן .

      לא כולם ולא כל הזמן.

      החברים שלי כן מאז ולעולם נשיקה

       

       

      אז...

      את רוצה להיות חברה שלי ???

      (מסמיק)

       

      חשבתי שאתה כבר חברה שלי (לפחות)

      ולא הבנתי אם אתה מסמיק מהנישוק או מהצעת החברות הבלתי מגונה...

      אז עכשיו אני יכולה להסמיק או לא בחזרה 

       

        23/1/15 13:11:
      הצליח לי להדחיק את הזיכרון,ולהגדיל קרחת(בשקל 90) מהתקופה.
        22/1/15 20:04:
      שאלה שאלתית מאד אני חושב...אולי זה מקרי...
        21/1/15 11:29:

      צטט: Noamedia 2015-01-19 20:18:49

      אני לא היה לי יחסיי תינוי אהבים עם הנערה הזו. לצערי.

       

      לא רק לך.

      לא רק לך.

       

       

       

        21/1/15 11:27:

      צטט: נחרצה 2015-01-19 18:54:58

      העלית בי געגועים...

      פארק הירקון ... כן זה החלק שנושק ומשקיף לאגם, והר נפוליאון מהצד של רוקח ברמת גן - מקומות  הבילוי המועדפים עלי. אז יצאנו עם מוט וקופסת שימורים כדי לקטוף סברס... ותמיד אבל תמיד חזרנו עם קוצים אפילו בישבן.

      יש מורות שעד היום אני ככה מלטפת את הצלקות בגינן - נו... לא ממש מבחינים בהן משום שהן עמוק בנפש. ויש מורות שכשאני נזכרת בהן תמיד חיוך מופיע על פני - אחת מהן עדנה שבתאי - כן אשתו של... מדהימה!

      קוראות בקפה? - שרלטניות...

      את לא שוטרת תנועה וגם לא משהו אחר... אבל רבאק שיניים???

      מה חשבת לעצמך אז?

      כל יום מחדש לראות לוע לנגד עינייך... מה עבר לך בראש לשון בחוץ

      ואני - דווקא יש חברות ילדות - 6 חברות נפלאות ועם שתיים מהן אני חברה של ממש.

      ובנים - אני הייתי טם בוי - תמיד עם הבנים במחנה על העצים...

      אז אולי זה למה שאת בקשר רק עם בנים.

      נשממוש - אחלה יום שיהיה.

       

      מתוקה אחת!!

      געגועים אין לי לתקופה ההיא (או בכלל)

      ומורות. הייתה עוד אחת שנחשבה ממש למכשפה.

      גם אתה משום מה הסתדרתי.

      לא ברור איך. אבל ככה זה קרה.

      אפילו היה לי אתה סיכום שאני לא צריכה להביא פתקים כשהברזתי מבי"ס.

      כולם חשבו עליה שהיא מרובעת נורא. 

      מסתבר שהיא ממש לא הייתה :-))

       

      וטום-בוי. הזכרת לי אותי כשהייתי קטנה קריצה

        20/1/15 20:27:

      צטט: נערת ליווי 2015-01-19 23:51:36

      צטט: יוסיפור 2015-01-18 23:58:52

      איך זה קרה? איך האוטו הגיע לקרקעית האגם? נורא מסקרן..לי יש חבר אחד שפגשתי בגיל שלוש, ואחרי זה היינו יחד חלק מהיסודי, ואז באותו מחנה בצבא, ואנחנו חברים כבר מעל 30 שנה! אין לי אף חבר מימי בית הספר על שלביו השונים, אין לי חברים מהצבא, לא מכלא רימונים וגם לא מחדר ההמתנה לקולונוסקופיה ברח' בלפור יעמ"ש... ואותי זה הפסיק להטריד לפני כמה שנים. ודברים אחרים התחילו..אוי הפוסטים שלך ----

      דווקא עניין האוטו (שהיה סובארו הקטנות המעפנות) לא מעניין נורא וגם לא זה שאחז בו - באותה נשימה. למרות שאני זוכרת את השם שלו (למרות שפיו לא הפיק מעולם מרגליות)  

      חלק מהחברים שלי ואני מכירים עוד מגיל יותר צעיר, כמה שזה נשמע מוזר. למרות שלא גדלנו בקיבוץ אלא בעיר. מהצבא יש לי 2 חברים. אבל הרבה יותר מבוגרים. אחד זה מי שהיה הבוס שלי והתחלנו ברגל שמאל אבל מאז אנחנו בקשר עד היום. ומימי הצבא שלי עברו כמה שנים טובות, את רחוב בלפור אני זוכרת מסיבות אחרות לחלוטין ממך ושם עשיתי לי חבר אחר דווקא. לפחות אני לא מסתובבת בחדרי המתנה לקולונוספקופיה ב"ה נשיקה

       

      כולו נוסקופיה, אפשר לחשוב...

        20/1/15 19:57:
      ארוך..... לקראתי הכול :) כי היה כרגיל .... כיף של פוסט, אני לא רואה עניין בספר המחזור שלי ובטח שלא בפגישות מחזור....מעניין למה מ.... אולי לא :) אחלה פוסט ולחיי העתיד המבטיח!!!
        20/1/15 00:33:

      צטט: נערת ליווי 2015-01-19 01:23:17

      צטט: שלויימה 2015-01-18 02:51:40

      נדלקתי על הרעיון של ההפגנה " לכבוד," הגרמנים - כל הכבוד וכן כבר אז ידעת שיש גם בחורים נחמדים - לא כולם ולא כל הזמן .

      לא כולם ולא כל הזמן.

      החברים שלי כן מאז ולעולם נשיקה

       

       

      אז...

      את רוצה להיות חברה שלי ???

      (מסמיק)

        20/1/15 00:08:

      צטט: קנולר 2015-01-19 15:12:40

      נערה יקרה דהרתי אחרייך בכל מסלול המכשולים, כדי להבין מי הוא מי? אבל בסוף נתפסתי לשאלה למה אין לך חברות - רק בנים. על זה אני יכולה להגיד לך שגם אני העדפתי את הבנים כי הם היו יותר חכמים, אבל עם הגיל זה עובר להם. אז כדאי להתחיל להשקות גם זרעי חברות, שבהמשך ינעמו לך יותר.

       

      יקירתי :)

      אני צריכה כנראה להתחיל לקרוא קודם את כל התגובות.

      כי לפני רגע סיימתי את התגובה לחגית במילים מי היא מי ...

      ולגבי חברות נשים, כתבתי קודם לזאבון. לקח לי לא מעט שנים למצוא לי חברות נשים.

      לומדת. לאט. או אולי בקצב שלי :-))

        20/1/15 00:05:

      צטט: HagitFriedlander 2015-01-19 13:50:22

      כנראה ספר מחזור ופגישות מחזור אצל הרבה אנשים זה משהו נחמד להתרפק עליו...בשבילי זה די עונש וכל כך רחוק וטוב שכך...

       

      את יודעת איך זה.

      להתרפק ומרפק שתי מילים נורא קרובות בעברית.

      בדיוק כתבתי הרגע בתגובה לדליה על עונש שקיבלתי כי תפסו אותי קוראת ניטשה בשעור תנ"כ. 

      והכתה שלנו. לא תמיד היינו נורא נחמדים.

      היום ממש במקרה פגשתי מישהי שהייתה בהומנית. שתינו עשינו את עצמנו כאילו שאין לנו מושג שאנחנו מכירות.

      ושתינו ידענו בדיוק מי היא מי... 

        19/1/15 23:59:

      צטט: דליהו 2015-01-19 01:07:32

      באמת הזכרת לי את ימי התיכון עם המורות והכל .. אצלנו לא היתה בכיתה מלכת הכיתה זה היה רק ביסודי..דווקא היה אחד שהיה חבר טוב וזכור לי שישבנו אני והוא באוטו שלו ורק דיברנו על הביטלס ועל פוליטיקה. בסוף הוא עשה גם את זה וגם את זה .גדל להיות איש מקסים.אבל זאת הייתה תקופה עצובה ומלאנכולית אם כי לא דרמתית ,חוץ מזה שאהבתי את הספריה. לשאלת הסיום דווקא אוהבת מאוד את הראש הנשי,ואין על שיחת בנות. ולמה לא נישמר הקשר עם החברה מהתיכון?. הדרכים ניפרדו פשוט כי הלכנו.. . יש שהשארנו מאחור ונישארים באהבה בזיכרוננו.אם אני חושבת על זה אז תמיד הייתי זאבה בודדה אבל לא מיזנטרופית.תודה על פוסט מעניין!

      גם לנו לא הייתה מלכת הכתה בתיכון

      או שאולי הייתה ואני לא הייתי מודעת לנוכחותה.

      היו לנו כמה מורים טובים. אחת שעוד יוצא לי לפגוש פה ושם. שנה היא לימדה אותנו ספרות ושנה תנ"כ. כולם תיעבו אותה וקראו לה מכשפה ואני. אני הערצתי את הקרקע שהיא דרכה עליה. למרות שגם אתה התחלתי ברגל שמאל (כמו עם הבוס שלי מהצבא שהרגע ציינתי אצל יוסיפור) כי היא תפסה אותי קוראת ספר והייתי צריכה להכין עליו איזו הרצאה לכתה.. 

      ותודה! שמחה שהיה לך מעניין. כי אם לא היו בתוך הספר שמות שלנו יכול להיות שאפילו הייתי מצרפת ממנו גם איורים כי הם יותר מנפלאים. 

        19/1/15 23:51:

      צטט: יוסיפור 2015-01-18 23:58:52

      איך זה קרה? איך האוטו הגיע לקרקעית האגם? נורא מסקרן..לי יש חבר אחד שפגשתי בגיל שלוש, ואחרי זה היינו יחד חלק מהיסודי, ואז באותו מחנה בצבא, ואנחנו חברים כבר מעל 30 שנה! אין לי אף חבר מימי בית הספר על שלביו השונים, אין לי חברים מהצבא, לא מכלא רימונים וגם לא מחדר ההמתנה לקולונוסקופיה ברח' בלפור יעמ"ש... ואותי זה הפסיק להטריד לפני כמה שנים. ודברים אחרים התחילו..אוי הפוסטים שלך ----

      דווקא עניין האוטו (שהיה סובארו הקטנות המעפנות) לא מעניין נורא וגם לא זה שאחז בו - באותה נשימה. למרות שאני זוכרת את השם שלו (למרות שפיו לא הפיק מעולם מרגליות)  

      חלק מהחברים שלי ואני מכירים עוד מגיל יותר צעיר, כמה שזה נשמע מוזר. למרות שלא גדלנו בקיבוץ אלא בעיר. מהצבא יש לי 2 חברים. אבל הרבה יותר מבוגרים. אחד זה מי שהיה הבוס שלי והתחלנו ברגל שמאל אבל מאז אנחנו בקשר עד היום. ומימי הצבא שלי עברו כמה שנים טובות, את רחוב בלפור אני זוכרת מסיבות אחרות לחלוטין ממך ושם עשיתי לי חבר אחר דווקא. לפחות אני לא מסתובבת בחדרי המתנה לקולונוספקופיה ב"ה נשיקה

        19/1/15 23:38:

      צטט: זאבון השועל 2015-01-18 23:03:39

      נערת

       

      מאיפה את בארץ? בת כמה את? ומה הסטטוס שלך?

      ''

       

      יופי של פוסט


      הפוסט הזה מדבר אלי במיוחד. את שנות ילדותי העברתי בשכונה של חדרה, שכונה שהיתה בה אוירה כפרית וכייפית.

      בשנה שעברה, ערכנו מפגש, תלמידי השכבה של בית הספר היסודי!
      זה אומר שפגשתי אנשים שאת רובם לא ראיתי כמעט 50 שנה! וחלק מאיתנו כבר סבים וסבתות. בעיקר סבתות (אני לא סבתא צוחק)


      ופגשתי שם את מי שהיתה חברה שלי בכתה ו' - אהבה ראשונה (ותמימה)

      היה מרגש מאוד וחלקים מבינינו ממשיכם מאז עם הקשר ובקרוב ניפגש שוב.

       

      אבל את האקס חברה שלי מאז לא ארצה לפגוש שוב ב-50 השנה הקרובות.

       

      חמוד אתה !!

      אני מעיר הבירה הראשונה היא ארץ תל אביב וזה לא סוד.

      על המפגש שלנו כתבתי מזמן ואפילו שמתי לינק בפוסט הזה. 

      יש אנשים שהיו חברים שלי מהגן ואני עדיין פוגשת וכן. הם כולם על טהרת המין הגברי. כפי שציינתי למעלה לצערי כי אין לי אף חברת ילדות אחת. לקח לי לא מעט שנים למצוא נשים שיש לי אתן תחומי עניין ובילוי משותפים..

        19/1/15 23:27:

      צטט: P65 2015-01-18 16:36:45

      העיקר שיש חברים :)

      לגמרי.

      לגמרי העיקר !! נשיקה

        19/1/15 22:38:

      צטט: debie30 2015-01-18 07:28:26

      תמונת מחזור חוויות נעורים -כמה נעים להיזכר.
      שנים של ישיבה בחדר כתה וחוויות משותפות לא בהכרח יוצרות קשר משמעותי .

      מתפזרים ,כל אחד לדרכו, מתבגרים מתגבשים .

       

      למה חברים ולא חברות - אולי בנות בינהן יותר מדי מתחרות - מי הכי, הכי.

       

      אהבתי את קישוט הכתה.

      שבוע חמים ונעים

       

      השבוע הזה באמת התחיל עם שמש. מבחינתי זו לגמרי חגיגה.

      והכתות. היו חוויות יותר טובות ואחרות פחות. לא יודעת לגבי תחרות.

      כי נראה גם אצל בנים בינם ובין עצמם יש תחרויות. 

      את הקישוט של הכתה שלנו גם אני אהבתי ואפילו מאד :))

      ובכלל אוהבת איך שאת מלקטת ככה בין השורות !! 

        19/1/15 20:18:
      אני לא היה לי יחסיי תינוי אהבים עם הנערה הזו. לצערי.
        19/1/15 18:54:

      העלית בי געגועים...

      פארק הירקון ... כן זה החלק שנושק ומשקיף לאגם, והר נפוליאון מהצד של רוקח ברמת גן - מקומות  הבילוי המועדפים עלי. אז יצאנו עם מוט וקופסת שימורים כדי לקטוף סברס... ותמיד אבל תמיד חזרנו עם קוצים אפילו בישבן.

      יש מורות שעד היום אני ככה מלטפת את הצלקות בגינן - נו... לא ממש מבחינים בהן משום שהן עמוק בנפש. ויש מורות שכשאני נזכרת בהן תמיד חיוך מופיע על פני - אחת מהן עדנה שבתאי - כן אשתו של... מדהימה!

      קוראות בקפה? - שרלטניות...

      את לא שוטרת תנועה וגם לא משהו אחר... אבל רבאק שיניים???

      מה חשבת לעצמך אז?

      כל יום מחדש לראות לוע לנגד עינייך... מה עבר לך בראש לשון בחוץ

      ואני - דווקא יש חברות ילדות - 6 חברות נפלאות ועם שתיים מהן אני חברה של ממש.

      ובנים - אני הייתי טם בוי - תמיד עם הבנים במחנה על העצים...

      אז אולי זה למה שאת בקשר רק עם בנים.

      נשממוש - אחלה יום שיהיה.

        19/1/15 15:12:
      נערה יקרה דהרתי אחרייך בכל מסלול המכשולים, כדי להבין מי הוא מי? אבל בסוף נתפסתי לשאלה למה אין לך חברות - רק בנים. על זה אני יכולה להגיד לך שגם אני העדפתי את הבנים כי הם היו יותר חכמים, אבל עם הגיל זה עובר להם. אז כדאי להתחיל להשקות גם זרעי חברות, שבהמשך ינעמו לך יותר.
        19/1/15 13:50:
      כנראה ספר מחזור ופגישות מחזור אצל הרבה אנשים זה משהו נחמד להתרפק עליו...בשבילי זה די עונש וכל כך רחוק וטוב שכך...
        19/1/15 01:35:

      צטט: ashorer 2015-01-18 07:20:42

      לך יש לפחות ספר מחזור להתרפק עליו...אצלנו הענישו את המחזור ולא הוכנה תמונת מחזור (בזמני היו תמונות מחזור ולא ספר מחזור) אך החברים נמצאים וקיימים ונפגשים. גם עם בנות וגם עם בנים שרובם כבר סבים וסבתות...חוץ ממני ועוד כמה.

       

      ספר מחזור עם תמונה היה לנו בסוף י"ב 

      דווקא אותו לא שמרתי. אבל אני כן זוכרת את התמונה האיומה.

      לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. אתה לא נפגש או אתה עדיין לא סבא? 

        19/1/15 01:31:

      צטט: rossini 2015-01-18 06:08:07

      כמתרפק ידוע על כנפי הנוסטלגיה, אהבתי את הפוסט.

      השתתפתי בכמה פגישות מחזור בעיר הולדתי .( מנהג רומני יודוע)

      האחרונה שביניהן  היה מספר עגול 50.

      על תרוצו למכונת חישוב. הגיל שלי רשום בפרופיל.

      באגים לא מתקנים בקפה, אבל דואגים היטב לעדכן את הגיל...

      ואני אומר, ברוך שזכיתי.

       

      שמחת אותי שאהבת את הפוסט.

      אותי שמח שמצאתי (ככה בלי כוונה) את הטרילוגיה ההיא של הכתה שלי או שלנו אם לדייק אותי עכשיו.

      כי באמת כתבנו שם שנפגש כעבור 20 שנה בשער בקדמי של בי"ס שיהפוך עד אז לדיסקוטק (אולי) 

      < מה שממש לא קרה> כתבנו גם לא להביא את הילדים אבל כן להביא תמונות שלהם. ולא פחות חשוב 

      ציינו באותיות של קידוש לבנה, להביא כבוד [ככה בלי יוד] ומצב רוח בעזרת השם אמן וזה ציטוט מדויק. 

       

      וכמו שכתבתי למעלה, על הפגישה שכן התקיימה כתבתי מזמן. והיא הייתה של כל השכבה. ולא בשער בית הספר אלא באיזו גינה פרטית דווקא של מישהו שלא למד אתנו באותה כתה בתיכון ואפילו לא היה אתנו ביסודי :))

        19/1/15 01:23:

      צטט: שלויימה 2015-01-18 02:51:40

      נדלקתי על הרעיון של ההפגנה " לכבוד," הגרמנים - כל הכבוד וכן כבר אז ידעת שיש גם בחורים נחמדים - לא כולם ולא כל הזמן .

      לא כולם ולא כל הזמן.

      החברים שלי כן מאז ולעולם נשיקה

        19/1/15 01:21:

      צטט: גליתZ 2015-01-18 01:13:04

      אחורי כל האורך של מליון מילים בדקה, את מנחיתה את שאלת המיליון דולר? למה? ככה! וכן זאת תשובה! נשיקותתת

       

      כן יקירתי. צודקת במליון ואחת % ומדויקת לחלוטין. ככה זו כנראה בידיוק התשובה. 

      ימבה נשיקות בחזרה 

        19/1/15 01:07:
      באמת הזכרת לי את ימי התיכון עם המורות והכל .. אצלנו לא היתה בכיתה מלכת הכיתה זה היה רק ביסודי..דווקא היה אחד שהיה חבר טוב וזכור לי שישבנו אני והוא באוטו שלו ורק דיברנו על הביטלס ועל פוליטיקה. בסוף הוא עשה גם את זה וגם את זה .גדל להיות איש מקסים.אבל זאת הייתה תקופה עצובה ומלאנכולית אם כי לא דרמתית ,חוץ מזה שאהבתי את הספריה. לשאלת הסיום דווקא אוהבת מאוד את הראש הנשי,ואין על שיחת בנות. ולמה לא נישמר הקשר עם החברה מהתיכון?. הדרכים ניפרדו פשוט כי הלכנו.. . יש שהשארנו מאחור ונישארים באהבה בזיכרוננו.אם אני חושבת על זה אז תמיד הייתי זאבה בודדה אבל לא מיזנטרופית.תודה על פוסט מעניין!
        18/1/15 23:58:
      איך זה קרה? איך האוטו הגיע לקרקעית האגם? נורא מסקרן..לי יש חבר אחד שפגשתי בגיל שלוש, ואחרי זה היינו יחד חלק מהיסודי, ואז באותו מחנה בצבא, ואנחנו חברים כבר מעל 30 שנה! אין לי אף חבר מימי בית הספר על שלביו השונים, אין לי חברים מהצבא, לא מכלא רימונים וגם לא מחדר ההמתנה לקולונוסקופיה ברח' בלפור יעמ"ש... ואותי זה הפסיק להטריד לפני כמה שנים. ודברים אחרים התחילו..אוי הפוסטים שלך ----
        18/1/15 23:03:

      נערת

       

      מאיפה את בארץ? בת כמה את? ומה הסטטוס שלך?

      ''

       

      יופי של פוסט


      הפוסט הזה מדבר אלי במיוחד. את שנות ילדותי העברתי בשכונה של חדרה, שכונה שהיתה בה אוירה כפרית וכייפית.

      בשנה שעברה, ערכנו מפגש, תלמידי השכבה של בית הספר היסודי!
      זה אומר שפגשתי אנשים שאת רובם לא ראיתי כמעט 50 שנה! וחלק מאיתנו כבר סבים וסבתות. בעיקר סבתות (אני לא סבתא צוחק)


      ופגשתי שם את מי שהיתה חברה שלי בכתה ו' - אהבה ראשונה (ותמימה)

      היה מרגש מאוד וחלקים מבינינו ממשיכם מאז עם הקשר ובקרוב ניפגש שוב.

       

      אבל את האקס חברה שלי מאז לא ארצה לפגוש שוב ב-50 השנה הקרובות.

        18/1/15 16:36:
      העיקר שיש חברים :)
        18/1/15 13:25:

      צטט: אקווריוסאנו 2015-01-18 00:42:31

      וסוגיה מורכבת לא פחות,

      האם זה באמת חשוב לדעת את הלמה (מילת השאלה. לא החיה. או שגם בעצם)

      :)

       

      לדעת את הלמה.

      כמה שאתה מדייק אותי ומדויק לא פחות.

       

      עכשיו שיר ואח"כ בטח יהיו לי tova-not

       

      נשיקה

       

        18/1/15 07:28:

      תמונת מחזור חוויות נעורים -כמה נעים להיזכר.
      שנים של ישיבה בחדר כתה וחוויות משותפות לא בהכרח יוצרות קשר משמעותי .

      מתפזרים ,כל אחד לדרכו, מתבגרים מתגבשים .

       

      למה חברים ולא חברות - אולי בנות בינהן יותר מדי מתחרות - מי הכי, הכי.

       

      אהבתי את קישוט הכתה.

      שבוע חמים ונעים

        18/1/15 07:20:
      לך יש לפחות ספר מחזור להתרפק עליו...אצלנו הענישו את המחזור ולא הוכנה תמונת מחזור (בזמני היו תמונות מחזור ולא ספר מחזור) אך החברים נמצאים וקיימים ונפגשים. גם עם בנות וגם עם בנים שרובם כבר סבים וסבתות...חוץ ממני ועוד כמה.
        18/1/15 06:08:

      כמתרפק ידוע על כנפי הנוסטלגיה, אהבתי את הפוסט.

      השתתפתי בכמה פגישות מחזור בעיר הולדתי .( מנהג רומני יודוע)

      האחרונה שביניהן  היה מספר עגול 50.

      על תרוצו למכונת חישוב. הגיל שלי רשום בפרופיל.

      באגים לא מתקנים בקפה, אבל דואגים היטב לעדכן את הגיל...

      ואני אומר, ברוך שזכיתי.

        18/1/15 02:51:
      נדלקתי על הרעיון של ההפגנה " לכבוד," הגרמנים - כל הכבוד וכן כבר אז ידעת שיש גם בחורים נחמדים - לא כולם ולא כל הזמן .
        18/1/15 01:13:
      אחורי כל האורך של מליון מילים בדקה, את מנחיתה את שאלת המיליון דולר? למה? ככה! וכן זאת תשובה! נשיקותתת
        18/1/15 00:42:

      וסוגיה מורכבת לא פחות,

      האם זה באמת חשוב לדעת את הלמה (מילת השאלה. לא החיה. או שגם בעצם)

      :)

      ארכיון

      פרופיל

      נערת ליווי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין