כותרות TheMarker >
    ';

    כך אני רואה את המציאות

    לזכור את העבר לזכור את הנרצחים

    0

    להקדים או לאחר

    2 תגובות   יום ראשון, 18/1/15, 15:41

     

    שטח חמש בשש בבוקר, 1960,

      שתי הצוללות אח"י תנין ואח"י רהב עגנו במעגן של שטח חמש.
    בבוקר כאשר הייתי מלווה את אבי למקום עבודתו הייתי מתבונן בהן באותם כלי שיט מסתוריים שצפו משני צידי המעגן שנבנה במיוחד עבורן. בשעת הבוקר בשעה שש הים היה רגוע ורק גלים זעירים היו נוגעים קלות בדפנות הצוללות.

       מסביב, הרציפים, בתי המלאכה ושובר הגלים הארוך היו ריקים מאדם. הכל היה שקט למעט רחש קל שהגיע מהתנפצות הגלים בשובר.

       אהבתי את השעה הזו, ידעתי שעוד מעט כל המקום ירחש בני אדם, בעיקר חיילים צעירים שהיו מתרוצצים מכל עבר. הייתי רק כבן אחד עשרה, החיילים נראו לי אז נורא גבוהים, קולם תמיד היה צלול ורם.  

      אבי היה עסוק בפתיחת מנעולי בית המלאכה עליו שלט ביד רמה, בתוכו  לאורכו היו מותקנות מכונות עם סכיני חיתוך גדולים ומפחידים, משני צידיו היו ארוניות עם כלי עבודה שונים ומשונים.

       בפינה היה מטבחון עם ברז וכיור שהיה טמון במשטח שיש עליו היה גם מונח המיחם הגדול שהכיל הרבה מים.

       דבר ראשון שאבי היה עושה היה להפעיל את מיחם המים כדי להכין את כוס התה של הבוקר, אני לא זוכר שהוא היה שותה קפה, אולי כי הוא לא התרגל אף פעם לקפה הזול שהיה אז בארץ.
       כאשר הגיעו שאר העובדים לבית המלאכה אבי היה כבר אחרי שתיית התה והיה כבר עסוק באותן תוכניות העבודה שהיו מתוכננות על ידו יום מראש.

      למה אני נזכר בתקופה הזו, כי לאורך שנים לא אהבתי להקדים לאף מקום, אם הייתי נאלץ הייתי מגיע בדיוק בזמן, לא דקה לפני ובשוטף תמיד מאחר ויודע שמישהו יעיר לי או יוכיח אותי מאחורי גבי בכעס.

       האמת שאין לאדם כל בעיה להגיע בזמן או להקדים לפגישות, זה רק עניין של תזמון ורצון ובכל זאת ישנם הדייקנים וישנם המאחרים. אני מבין האחרונים.

       אין דבר בהתנהגות האדם שאינה קשורה לאירוע מעברו, גם אם הוא לא מודע לו ואני מאוד מודע לכל מה שסובב אותי, ישנם דברים שאני זורם איתם ללא כל בעיה וישנם דברים שאני מנסה להתחקות על מקורם ובשעת נחת בה הייתי פנוי למסע בזמן הרגשתי שאני צריך לברר עם עצמי לאותה כמיהה שנרבה בתודעתי שאני מעדיף תמיד לאחר מאשר להקדים ונזכרתי באותם בקרים שבהם התלוויתי לאבי.

       היה דבר אחד שהפריע לי לימים מאותם בקרים, חבריו לעבודה של אבי.    

       נזכרתי בכניסתם לבית המלאכה בדרך כלל כחמש דקות לפני תחילת העבודה, היו ממהרים וניגשים מיד למיחם המים כדי להכין לעצמם את השתיה שלהם ומפטירים מאחורי גבם משפטים כמו "מר מ. אתה תמיד פותח מוקדם, או מר מ. תמיד אתה כבר אחרי שתיית כוס התה שלך, למה אתה מר מ. תמיד מקדים כל כך לבוא", הם תמיד קראו לאבי 'מר' מ., היה להם מן כבוד סמוי לתפקידו או לגילו אבל היתה באמירותיהם אלו תמיד איזו נימה של זלזול בלתי מוסברת למרות שהוא היה המנהל של כולם ולמרות שהם מאוד כיבדו את המקצועיות שלו דברים שהבחנתי בהם תמיד, אבל ההקדמה שלו לבית המלאכה היתה עבורם מעין זלזול בנוהג שלו.

       אף פעם לא היה לי ברור מאיפה נבע הזלזול הזה לאדם המגיע מוקדם ומכין עצמו ליום העבודה, אבל זו היתה עובדה.


       לימים הבנתי שעדיף לו לאדם שבמקרה הגרוע יכעסו עליו מאשר זלזול שלא חשובה סיבתו.
      בכל מקרה, אדם שכועסים עליו יחד עם זאת גם מכבדים אותו ולא משנה מה הסיבה, עדיף שיכעסו מאשר יזלזלו.

    לא פעם שמעתי ביקורות על אנשים שתמיד מאחרים, זו ביקורת לגיטימית, האחור לא פעם משנה את התוכניות של הזולת. אז מצידי שכל התוכניות שלכם יפגעו אבל רק אל תזלזלו בי.

    הסיפור אולי יצחיק חלק מכם ואולי ירגיז את חלקכם אבל אם תקחו את הנמשל למקומות אחרים תגלו את אמיתות החיים שהתעלמתם מהם עד כה. אולי תבינו למה פה בארץ ליהודים יש תרבות כה שונה מהקורה בעולם הגדול, בכל ארגון גדול העובד המקדים לבוא מדי בוקר לעבודה הוא תמיד יהיה האחרון שיעלו את שכרו או דרגתו.

     

    זו גם עובדה שאף אחד לא יכול להסבירה. כאן הסברתי אותה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/15 08:44:

      צטט: דוקטורלאה 2015-01-19 08:13:57

      "עמידה בזמנים" כפי שקראו לנושא פעם, היא שאלה של חינוך. אנחנו חונכנו לכך, וילדינו חונכו כך, לא איחרו אף פעם לבית הספר, לשרות הצבאי, וכן הלאה. היום - משפחתנו היא הראשונה בכל אירוע. זה לא הזיק לקריירה של אף אחד מהנזכרים כאן. אינני חושבת שזה הועיל במיוחד. דיוק הוא חלק חשוב בכל עיסוק, הוא גם עניין של תרבות.


        את צודקת, זה עניין של תרבות

      אבל ליהודים אין תרבות. הם נדחפים בכל תור, גונבים, מרמים, משקרים, בוגדים בנשותיהם, ומדברים מאחורי גבך.

      היתה תקופה שריכזתי ישיבה מדי שבוע עם כעשרים מהנדסים ומפקחים, במהלך חצי שעה המתנו לכל המוזמנים כל שבוע. זו התרבות הישראלית.

        19/1/15 08:13:
      "עמידה בזמנים" כפי שקראו לנושא פעם, היא שאלה של חינוך. אנחנו חונכנו לכך, וילדינו חונכו כך, לא איחרו אף פעם לבית הספר, לשרות הצבאי, וכן הלאה. היום - משפחתנו היא הראשונה בכל אירוע. זה לא הזיק לקריירה של אף אחד מהנזכרים כאן. אינני חושבת שזה הועיל במיוחד. דיוק הוא חלק חשוב בכל עיסוק, הוא גם עניין של תרבות.

      ארכיון

      פרופיל

      eyalees
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין