הסתה אסורה בחוק בארצות דמוקרטיות רבות (גם בישראל) משום הקירבה שבינה לבין פגיעה באחרים. הסתה נועדה לא פעם ליצור שנאה בעלת ביטויי פעולה קיצוניים - פגיעה גופנית ואף רצח ע"י חמומי המוח אליהם היא בד"כ מיועדת.

הגזענות כדעה, מאידך, אינה נחשבת ללא חוקית ובוודאי שאינה נפסלת בחברה נאורה. גזענות חוסה לא פעם תחת המטרייה הרחבה של "חופש הדיבור והדעה". לכן התנועות הניאו – נאציות בגרמניה, ומארי לה-פן בצרפת, ואפילו חכמי להב"ה בישראל – יכולים לקיים תעמולה גזענית נרחבת, ולהתהדר בביטויים גזעניים ללא הפרעה כי הם מתיימרים לפרסם את דעותיהם בחסות חופש הביטוי. ואם הם נזהרים מהסתה למעשים אסורים – אי אפשר למנוע מהם את גילויי הגזענות הבוטים.

כלומר יכול אזרח אירופי (וגם ישראלי) לומר מה שהוא רוצה על ה"ערבים" או על ה"יהודים" או על "שחורים"  או "צהובים" וכיו"ב איפיונים גזעניים – אם לא כלל בדבריו הסתה ברורה – כלומר אם הסתפק רק בלומר שהם "לא רצויים כאן" או "סרטן בגוף אומתנו הטהורה" – קשה מאד לחבר בין אמירות כאלה לבין הסתה כמשמעותה בחוק והדובר יוצא דמוקרט חוקי למהדרין. יש גם תנועות ומפלגות שעיקר המסר שלהן גזעני והן נחשבות חוקיות ופעילותן מותרת כאמור בחסות חופש הביטוי.

זו לקונה במשטרים דמוקרטיים והבעיה הנוצרת היא כפולה:

• -          מהצד המעשי, ברור שכל מי שטורח לעשות איפיונים גזעניים לגבי שחורים, יהודים או צוענים וכיו"ב, אינו מתכוון לחלוק למיעוטים אלה מחמאות, והשומע המיועד של דברי בלע אלה מבין את הכוונות האמתיות של הדוברים גם אם לא נאמרו במפורש. הסב-טקסט של דברים אלה הוא לעולם שלילי – כלומר אוהדי לה-פן מבינים שאיננו רוצים את המהגרים השחורים כי הם (כך וכך). והניאו-נאצים מבינים שאיננו רוצים את היהודים כי הם (כך וכך). איש אינו עושה אבחנות כאלה כדי לומר שה(מיעוטים) היהודים, או השחורים, או הכחולים, רצויים לנו כאן והיינו רוצים יותר מהם כי הם מפרים את החברה ומוסיפים לנו שונות מבורכת.
•  
• -          מהצד החינוכי, הביטויים הגזעניים מנציחים את האבחנות המאוסות האלה בשיח הציבורי. בטוב שבכל העולמות היינו רוצים לחנך את ילדינו לעיוורון צבעים פוליטי מוחלט – כלומר שלא יתייחסו לשאלת המוצא של האדם או צבע עורו, אלא ישפטו אותו רק על פי ערכו כאדם. אולם האיפיון הגזעני – אפילו במקרים הנדירים שבהם הוא חיובי, כגון באמירה שבין חתני נובל יש יהודים רבים – מנציח בהתמדה, ולדעתי שלא בתום לב, את החשיבות לכאורה של הגזע או צבע העור. אפילו האיפיונים החיוביים נושאים בחובם הצדקה נסתרת לגזענות: כי מי שמסכים שיהודים הם "חכמים יותר" או "מוסריים יותר" אינו יכול עוד להתנגד גם לאמירה ההפוכה לוגית – אם יש גזע או צבע שהוא "יותר", ממילא ברור שצבע אחר או גזע אחר הוא "פחות". ובכלל אם מותר לומר על עם או על גזע שהוא "יותר" משתמע שיש להרשות גם לומר שהוא "פחות".
•  

אז מה צריך לעשות? בדיוק כמו שיש חוקים נגד לשון הרע (על פרט) וכמו שיש חוקים נגד הסתה – יש לחוקק חוקים נגד גזענות וכל ביטוי שלה, חיובי או שלילי. בפרסום רשמי, בעיתון ובספר לימוד, במצע מפלגה ובפרסום פוליטי או מדיני -  לא יהיו שום ביטויי הבחנה בין אנשים בעלי צבעים שונים. אנשים יתחנכו – והחוק חשוב גם בהגדרת הנורמה החברתית – שאין לציין את צבעו או את גזעו של אדם, כמו שהיום אין מציינים אם האדם הוא בעל שיער מקורזל או חלק, או בכלל קירח.

זה ייקח זמן רב כי דעות קדומות קשות לעקירה, אבל אם נרצה זה יקרה. כבר נפטרנו מהרבה הרגלים מגונים ואמונות תפלות מהעבר. אדם רציני לא יפגין היום עוד כנגד נוכחותם בחברה של אנשים ימניים או שמאליים (פעם התעמרו בבעלי נטייה לשמאליות), או להט"בים (ומה לא עשינו למיעוטים אלה בעבר הלא רחוק...) או נשים (אין צורך להסביר),  כך בעולם שאנחנו רוצים לחיות בו גם לא יראו עוד בגזע ובצבע עור מאפיין בעל משמעות כלשהי.

אבל כדי שנהיה שם חייבים להתחיל בעיצוב הסביבה התרבותית והפוליטית ע"י חקיקה מתאימה. זהו הצעד שיתחיל את המסע בן אלף המילים לנקות מהאנושות את הגזענות של כולנו.

הערת שוליים: האמור לעיל הוא מעין תפילה לאחרית הימים. איני יכול לדמיין עדיין, בארצות המערב וקל וחומר לא בישראל, חוק שאוסר התייחסות לגזע. וזאת למרות כל ההצהרות הנשגבות כולל זו שבמגילת העצמאות. דמיינו למשל נאום של נתניהו ללא איפיונים גזעניים – מה הוא כבר יאמר?