כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    הפעם

    30 תגובות   יום שני, 19/1/15, 14:27

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    זה הולך להיות פוסט ללא צילומים, ללא צבעים, ללא קישורים שירים ושרשורים...

    כי...

    באיזה צבע מצחיק ומאושר כבר אפשר לצבוע את הזיקנה והחולי/

    בפרסומות מציירים לנו את בתי ההורים בגוונים של שמחה

    לקראת הבאות/ לקראת חיים חדשים עאלק

    נראה אותם גיבורים מציירים מחלקות שיקומיות וסיעודיות

    איך מוצאים דרך לנחם בצבעי פסטל רכים ממשפחת ה"ורדניים"/

    באיזה מכחול בדיוק אפשר לבחור לעטר בדידות/ כאב/ לב דואב/

    איזה רקע יתאים לפחדים/ למחשבות נוגות/ לשתיקות/לערגונות/

    איפה אמצא חוט שיכול לכרוך זכרונות שאבדו/ חלומות שנדחקו/

    והפיות הפעורים והלשון שנשמטה לא מניחים לי/

    תובעים ללא אומר את זכותם להיראות/

    אני שומעת את הקולות החייתיים הבוקעים ממעמקי אדם/

    קולות שהקפיאו לי את הדם/

    המבטים הללו לא מרפים ממני/

    חלולים/ מלאי דמע/ לפעמים מתחננים/ לעיתים מצחקקים/

    כלוחשים חכי חכי...

    אני מקשיבה לרחש העגלות המתגלגל במסדרונות/

    ואנשים מובילים אנשים עד יבוא תורם/

    עד יבוא יומם.

    אני רואה את הצעיר שלא הספיק לחיות/

    ואת הקשיש שמבקש למות/

    והניצוץ שכבה בשניהם.

    ומשפחות מגיעות/

    ומשפחות לא מגיעות.

    אני רוצה לדמיין איך הם היו ומה עשו

    בימיהם היפים והשוחקים

    והפעם אני לא מצליחה.

    לעזאזל אני תמיד מצליחה. הפעם לא.

    זה מנער אותי מחיי שזנחתי בחוץ.

    עומדת ממושמעת מול תמרור עצור וחשוב.

    ואני רוצה לרוץ משם. ורגליי מכות שורשים.

    ואני רוצה לצחוק ולשמוח ולשכוח.

    ואני רוצה לעשות שטויות והרבה וכמה שיותר.

    ולהתפרע. כל עוד אפשר.

    ואני רוצה ורוצה ורוצה.

    ואני עושה ועושה ועושה.

    ומחביאה את השתיקות בתוכי ויודעת שלא יודעת כבר כלום.

    המראות נספגים בי ובונים עוד נדבך של שאלות.

    ואני מביטה במראה

    וניבטות בי עיני העצובות

    ונובטות בי תפילות של לא עוד...

    של עוד...

     

     

    ''

     מה לעשות..הייתי חייבת איזה צילום של עיניים חלולות אבל עם פריחה של תקווה בשוליים...

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/15 13:41:

      צטט: זיוה גל 2015-02-02 13:14:10

      ברור שכך, מאחלת הרבה בריאות

       

      חיבוק♥

        2/2/15 13:14:
      ברור שכך, מאחלת הרבה בריאות
        28/1/15 15:15:

      צטט: זיוה גל 2015-01-28 14:12:32

      פחדים שוצפים בכתיבתך
      פחדים שבדרך כלל אנחנו נוטים להדחיק
      ולהכחיש למרות שזה התהליך הטבעי

      אם חושבים על כך...

       

      :)

       

      לצערי זיוה זו מציאות שחווה עכשיו ואני לא יכולה לברוח ממנה גם אם הייתי שמחה...ולא כל אחד מת מיתה נשיקה גם כשזה תהליך טבעי....מתאים לי להשתמש במילותיך "בשיפולי בהלה"...:)תודה יקירה על קריאתך ותגובתך!

        28/1/15 14:12:

      פחדים שוצפים בכתיבתך
      פחדים שבדרך כלל אנחנו נוטים להדחיק
      ולהכחיש למרות שזה התהליך הטבעי

      אם חושבים על כך...

       

      :)

        26/1/15 11:46:

      צטט: alxm 2015-01-26 11:26:39

      כתיבתך מצוינת ונוגעת ללב . אמי נהגה לומר שהזיקנה הינה מחלה מכוערת ....

       

      תודה שלמה יקר...אני מסכימה עם אמך...אך לצערי אני לא בטוחה אם הכיעור של החברה רב יותר...

        26/1/15 11:26:
      כתיבתך מצוינת ונוגעת ללב . אמי נהגה לומר שהזיקנה הינה מחלה מכוערת ....
        25/1/15 22:20:

      צטט: מרב 1956 2015-01-25 18:58:35

      מבינה אותך חגית.
      אני יום יום "מבלה" (מלווה קשישה) בבית האבות אצלנו בקיבוץ.

      ובכ"ז אם רוצים למצוא את האור, זה קשה, אך אפשרי.

       

      בכל דבר ובכל מצב חשוב למצוא אור ...תודה לך מרב יקרה ולילה טוב!

        25/1/15 22:17:

      צטט: ashorer 2015-01-25 14:52:19

      בעידן הצבעים הכל צבוע...עדיף לחזור לצבעי השחור והלבן, אולי מעט אפור...

      לא יודעת מה לומר אשר...רק שאוהבת את כל הצבעים ...יש תקופות של שחור ואפור...לילה טוב!
        25/1/15 18:58:

      מבינה אותך חגית.
      אני יום יום "מבלה" (מלווה קשישה) בבית האבות אצלנו בקיבוץ.

      ובכ"ז אם רוצים למצוא את האור, זה קשה, אך אפשרי.

        25/1/15 14:52:
      בעידן הצבעים הכל צבוע...עדיף לחזור לצבעי השחור והלבן, אולי מעט אפור...
        25/1/15 06:02:
      מצרפת עוד חיבוק לך נערה ולך חני על תגובותיכן...יש לי עוד המון מה לומר אבל לא כל המילים יוצאות לי מהמקלדת
      אז באמת תודה מכל ליבי!
        24/1/15 23:21:
      חגית יקרה ככה זה דרך העולם...צריך רק לשפר,לתת הרגשה של צלם אנוש ,להביט ברכות,,לשאוף לנשוף למלא את הריאות ולתת מטוב ליבך עד כמה שמתאפשר.....חיבוק ענק על הפוסט..
        23/1/15 23:23:

      הגעתי הפעם קצת באיחור,

      אחרי שהגבת לכל מי שכבר הגיב.

      אז קראתי אותך ואת התגובות. על כוכב של עצב וגם על מות נשיקה ועוד.

      אנשים אומרים מילים על כל מיני דברים ומקווים כל מיני תקוות.

      מות נשיקה זו מילה יפה ולפעמים אפילו ברוכה,

      רק לפעמים לא זוכרים שלפני הרגע ההוא. מי שמת בשניות חווה לא מעט קשיים וכאבים.

      והעיקר. מותר להרגיש הכל. וגם לשמוח שניות לפני ואחרי שרואים דברים כואבים גם אצל ועל אנשים אהובים,

      כי ככה בני-אדם בנויים. לפחות מי שבנוי נכון. ועיניים חלולות. זה באמת אולי המראה שהכי קשה לראות..

        23/1/15 22:24:

      תודה לכולכם חברים שלי...היא ולא אחרת, ג'ייסון ג'ייסון, צבע השרב ושלויימה...חיבוק גדול בחזרה!

        22/1/15 01:09:

      צטט: HagitFriedlander 2015-01-21 05:53:47

      צטט: שלויימה 2015-01-21 04:40:13

      את יודעת שאיתי את יכולה להתפרע, ראית לי כבר...

       

      מאיפה אתה חושב שקפצה לי למקלדת המילה "להתפרע"? :)   יום של טוב!

       

       

      אני גורם לך לאסוציאציות מופרעות???

        22/1/15 00:05:

      איך הרף חיים חולף כהרף...
      לא יכולתי שלא להיזכר בשירי גאות
      מצרפת לך לינק מחבק
      והצילום מדהים! טוב שלא התאפקת 

       http://cafe.themarker.com/post/2606856/

        21/1/15 18:21:
      עצוב כל כך
        21/1/15 16:21:
      אוהבת אותך. חיבוקים חמים חגיגית ובשורות משמחות.
        21/1/15 05:53:

      צטט: שלויימה 2015-01-21 04:40:13

      את יודעת שאיתי את יכולה להתפרע, ראית לי כבר...

       

      מאיפה אתה חושב שקפצה לי למקלדת המילה "להתפרע"? :)   יום של טוב!

        21/1/15 04:40:
      את יודעת שאיתי את יכולה להתפרע, ראית לי כבר...
        20/1/15 22:15:

      צטט: דליהו 2015-01-20 21:19:38

      חורף ומבט של חמלה..אבל את מביטה נכון ויש גם תיקווה בצבעים הנכונים בפריחה ששמת בקטן בצד.יש לכל זה משמעות.

       

      מול זה רק פריחה צנועה לתזכורת של חיים שמתרחשים בחוץ...תודה דליה יקרה!

        20/1/15 21:19:
      חורף ומבט של חמלה..אבל את מביטה נכון ויש גם תיקווה בצבעים הנכונים בפריחה ששמת בקטן בצד.יש לכל זה משמעות.
        20/1/15 20:16:

      צטט: n1free 2015-01-20 19:34:26

      הרקע המתאים הוא רקע של חמלה, הקשבה, רוך, מסירות, הכרת תודה.

      לא כולם זוכים לו.

       

      תודה...יש כל מיני שזוכים ויש כל מיני שלא....ערב טוב יקירה!

        20/1/15 20:03:

      צטט: רוח האדם 2015-01-20 15:50:18

      מ צ מ ר ר
      (אפילו לתת לך כוכב על זה הרגיש לי מוזר,

       צריכה הייתה להיות כאן גם אופציה של כוכבים דומעים,

       "כוכבי עצב" כאלה)

       

      כן אתה צודק נאלצת להסכים...וכוכבים זה באמת מוזר כמו הלייקים בפייס...וכמו כל הספיחים המיותרים...

      תודה רוחי!

        20/1/15 19:34:

      הרקע המתאים הוא רקע של חמלה, הקשבה, רוך, מסירות, הכרת תודה.

      לא כולם זוכים לו.

        20/1/15 15:50:

      מ צ מ ר ר
      (אפילו לתת לך כוכב על זה הרגיש לי מוזר,

       צריכה הייתה להיות כאן גם אופציה של כוכבים דומעים,

       "כוכבי עצב" כאלה)

        20/1/15 14:47:

      צטט: rossini 2015-01-20 14:27:30

      .always look on the bright side of  life.

       

      I'm doing my best....הוא גם וכל אחד בדרכו:)  תודה רוסיני יקר!

       

      ''

        20/1/15 14:27:

      .always look on the bright side of  life.

        20/1/15 13:26:

      צטט: sari10 2015-01-20 11:09:08

      חמודה שלי....
      חיבוק גדול !!!
      ~~~~~~~~
      כתבת כל כך אמיתי ונוגע,
      כל כך עצוב וכואב...
      אני לא הייתי רוצה להגיע למצב כזה...
      מי היה רוצה?
      למות מוות נשיקה, תוך כדי שינה,
      זו המשאלה שלי ....

      וכשזה קורה לקרובים לנו,

      אנחנו צריכים להתמודד...

      וזה קשה,

      ומזכיר לנו,

      כמה חשוב לחיות את החיים,

      לנצל ולהנות,

      כי אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה מחר.

       


      חיבוק גדול בחזרה שרי  יקירה...אכן המחר עלום והמחרתיים עוד יותר...תודה...

        20/1/15 11:09:

      חמודה שלי....
      חיבוק גדול !!!
      ~~~~~~~~
      כתבת כל כך אמיתי ונוגע,
      כל כך עצוב וכואב...
      אני לא הייתי רוצה להגיע למצב כזה...
      מי היה רוצה?
      למות מוות נשיקה, תוך כדי שינה,
      זו המשאלה שלי ....

      וכשזה קורה לקרובים לנו,

      אנחנו צריכים להתמודד...

      וזה קשה,

      ומזכיר לנו,

      כמה חשוב לחיות את החיים,

      לנצל ולהנות,

      כי אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה מחר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין