בדיחת קרקסים ישנה אומרת שכאשר הקוף אינו יודע לרקוד הוא טוען שהרצפה עקומה... ראש ממשלה הוא תפקיד קשה ותובעני, מחייב גם מדינאות ולא רק כושר הישרדות פוליטית. מאחר שנתניהו הצליח ברוב שנות כהונתו כראש ממשלה רק לשרוד ולא תרם כמעט דבר לרווחתם של תושבי ישראל, הוא מוצא עצמו נאלץ עתה להאשים את השיטה בחדלונו.
לנתניהו כישרון פוליטי גדול לתמרן תומכים ויריבים פוליטיים כאחת כדי שיזדקקו לו וייאלצו לתמוך בו. כראש ממשלה גילה כושר הישרדות מרשים בקנה מידה ישראלי: רק דוד בן גוריון כיהן כראש ממשלה יותר זמן ממנו (בשתי תקופות נפרדות). כושר זה מדהים במיוחד משום שביבי נתפס בציבור – אפילו בקרב נאמניו – כראש ממשלה מפלג, לא אמין, שביצועיו ירודים, ללא מעוף וללא תקווה.
פוליטיקה אחת, מדינאות אפס. ברוב הזמן, כלומר בתריסר מתוך עשרים השנים האחרונות היה נתניהו בעמדות השפעה הבכירות ביותר בממשלות ישראל: כראש הממשלה כמעט 9 שנים, מ – 1996 עד 1999 ומ – 2009 ועד היום, וכשר אוצר כשלוש שנים בממשלתו של אריאל שרון 2003 – 2006.
למרות תפקידיו המכריעים, לקראת הבחירות הקרובות (אותן יזם בעצמו בתרגיל פוליטי פחות מוצלח) מוצא עצמו נתניהו, לאחר 6 שנים רצופות בראשות הממשלה, בלי הישגים ובמצב מביך. אין לו מה להראות בתחום החברתי כלכלי, וגם שריון "האיש החזק מול החמאס" נסדק לו: מלחמת צוק איתן עם מטרות לא ברורות ותוצאות מפוקפקות בקיץ האחרון, מתקפה דיפלומטית של הפלסטינאים במוסדות הבינלאומיים ומפולת ביחסי החוץ של המדינה שתפסה את ממשלתו לא מוכנה עם שר חוץ בעייתי במיוחד בחזית. כלומר מלבד הישרדות אישית – שבה כולם יודעים שהוא טוב – מתקשה נתניהו להראות שהוא גם יודע לרקוד כראש ממשלה.
בלית ברירה, מאשים נתניהו את השיטה: חסרה לו משילות, כי השיטה הנוכחית מחייבת אותו להתחשב גם בכנסת, באופוזיציה ובשותפים קואליציוניים. כמו מנהיגים כושלים רבים לפניו, חולם נתניהו שהוא יהיה בלתי תלוי באיש לאחר שנבחר, ויוכל להשלים בשלווה וללא ביקורת קדנציה של 4 שנות שלטון (נוספות על התשע האחרונות). בלי "הפרעות".
המשילות שעליה חולם ביבי אופיינית למשטרים לא דמוקרטיים: בסוריה, באיראן ובערב הסעודית הממשלות מאד יציבות – כי אין שם דמוקרטיה, והציבור אינו מעורב באמת בניהול המדינה. במדינות שבהן יש מעורבות אמתית של ציבור דמוקרטי הממשלות לעתים נופלות – והן נופלות יותר כשהציבור מרוצה פחות מביצועיהן.
יתר על כן ובמיוחד: המשילות שנתניהו מחפש היא מקסם שווא וחסרונה לכאורה מעולם לא הפריע לראשי ממשלות מוכשרים ממנו להקים ישראל לתפארת: ממוצע כהונת ממשלה ישראלית ארוך יותר מאלה שבהולנד ובנורווגיה, ונמצא באמצע המכובד במדינות הדמוקרטיות. ראש ממשלה ישראלי מכהן בממוצע 23 חודשים – ובזה הוקמה המדינה! ביבי לא הצליח לעשות מאומה בכמעט 9 שנים כאשר בגין עשה את השלום עם מצרים בתוך 17 חודשים מאז נבחר. בן – גוריון מעולם לא התלונן על משילות ולא עסק בתרגלי העלאה של אחוז החסימה: הוא בנה מדינה והגשים את החלום הציוני. לא הזמן חשוב אלא איך ראש הממשלה מנצל אותו.
וחשוב גם עם מי: לנתניהו יש גם הרגל, אולי בלתי נשלט, להרחיק את כל האנשים המוכשרים שסביבו: כל שריו המוכשרים בורחים ממנו: כחלון, לבני, סער ועוד.. כדי להשלים את התמונה הכהה הזו אציין שגם כל עובדיו של ביבי בורחים ממנו (ותובעים אותו אח"כ): ממוביל הרהיטים עד העוזרות ואב הבית – מי מפריע לו לנהל אפילו את משק ביתו? גם שם אין משילות והקדנציה קצרה מדי. אולי מה שנתניהו צריך באמת זה הכושר למשול בעצמו ובדחפיו ההרסניים.
הערת שוליים: מה שחסר לביבי אינה משילות אלא תקווה. הנוהג שלו לראות את המציאות רק בצבעים מאיימים אולי עוזר לו פוליטית אבל מכשיל אותו כמדינאי וכראש ממשלה. כדי להשיג דברים יש צורך בחזון. מי שאינו מסוגל לדמיין עולם טוב יותר לעולם גם לא ישיג אותו. |