מאמר מאת רפי אלדור שפורסם בגלובס ב- 20.1.15

במבחן הראשון שלי ב- MIT, במקצוע "פיננסים", שאותו חיבר חתן פרס נובל לכלכלה רוברט מרטון, הופיעה שאלה שעסקה במסחר בינלאומי בניירות ערך, בין מדינה קטנה למדינה גדולה (כשמבחינת שוקי ההון, הקטנה הייתה דומה קצת לישראל, והגדולה הייתה דומה לארצות הברית). במצב שתואר במבחן, בתחילה לא היה מסחר בניירות ערך בין המדינות, אך כן התקיים מסחר חופשי במוצרים.

בשאלה נשאלנו – מה יקרה כאשר ייפתח מסחר חופשי ביניהן בניירות ערך. התזה של התשובה הנכונה הייתה, שמסחר בינלאומי בניירות ערך, כאשר גם החברות הנסחרות של המדינה הקטנה וגם החברות של המדינה הגדולה, מונפקות ונסחרות בשתי המדינות, מעלה את רווחיהם ואת אפשרויות פיזור הסיכונים של המשקיעים, ומוריד את עלויות גיוס ההון של החברות.

למעשה, היתרונות של מסחר בינלאומי בניירות ערך דומים ליתרונות של מסחר בינלאומי במוצרים. תזה זו מתחברת למאבק הנוכחי להורדת יוקר המחיה, דרך התרת יבוא מתחרה למוצרים המקומיים. כלומר, אם המשק פתוח לגמרי, התחרות תגדל וכך ירדו המחירים. הוא הדין גם לגבי הבורסה של ישראל. על הבורסה שלנו להתאים את עצמה לבורסות בארצות הברית ובעולם כולו ולהיות מחוברת אליהן. עליה להיות עצמאית, מגייסת הון כמותן, להוריד עמלות כנהוג בבורסות בעולם. כמו כן, גם הרגולציה בארץ צריכה להיות דומה לזו הנהוגה בארצות הברית. יתר על כן, אפשר להפוך כאן חיסרון ליתרון. אחד החסרונות הקיימים בישראל בתחום זה, נוסף לעלויות הגבוהות של המסחר בניירות ערך ועמלות ההמרה למט"ח עקב חוסר התחרות בין הבנקים, הוא שביום שישי לא נערך מסחר. זאת, בזמן שבכל העולם כן נערך מסחר; ומנגד, ביום ראשון כן נערך מסחר בישראל, בעוד שבכל העולם לא נערך מסחר. לכן, חשוב שיפתחו את הבורסה למסחר גם בימי שישי וגם בימי ראשון. הדבר ייתן לה יתרון יחסי, כי כך הבורסה בתל אביב תהיה פתוחה בימי שישי, כמו שאר הבורסות בעולם, וגם בימי ראשון, כשהבורסות בעולם סגורות.

הפרשן הכלכלי של "ידיעות", סבר פלוצקר, הזכיר במאמרו ביום שישי האחרון, את דבריו של יו"ר הבורסה, אמנון נויבך, על הקטנת מספר החברות הנסחרות בתל אביב והקטנת היקפי המסחר במניות, לעומת הגדלה בשיעור דומה של היקף המסחר באיגרות חוב. לתופעה זו יש הצדקה כלכלית מהותית. עלות ההון לחברות זרות שגייסו הון בישראל דרך המכשיר של איגרת החוב, הייתה נמוכה כאן מאשר מעבר לים, עקב היצע ההון הגדול הנובע מהחיסכון לטווח ארוך בישראל. כמו כן, קיימים יתרונות לחברות ישראליות להנפיק בחו"ל, כגון גיוס הון זול יותר בחו"ל ובהיקף גדול יותר. יצוין, כי עצם ההופעה כחברה ציבורית בארצות הברית, נותן לחברות יתרון עסקי. לכן, אין למנוע זאת מהן ולא יעזרו כל התחנונים שיישארו בישראל.

הפתרון הוא, שחברות ישראליות אלו ייסחרו גם בישראל. ולא רק חברות אלה, אלא גם חברות זרות אחרות צריכות להיסחר בישראל. לשם כך, על הבורסה להיות אטרקטיבית יותר למשקיעים. לאחר הפחתות עמלות המסחר בניירות ערך, ועמלת ההמרה של השקל לדולר שגובים הבנקים, יגדל היקף המסחר בבורסה, ובעקבותיו יגדלו רווחיהם ופיזור הסיכונים של המשקיעים בארץ.

המסקנה היא, שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש, אלא צריך לאפשר לחברות זרות להיסחר כאן בתנאים זהים לאלה שבארצות הברית; ולאפשר לחברות ישראליות להנפיק ולהיסחר בחו"ל. כל היתרונות הידועים הקיימים במסחר בינלאומי במוצרים, יתבטאו גם בתחום של מסחר בינלאומי בניירות ערך.