אני לא נוהג לקרוא עיתוני כלכלה (כן, כבר תהיתי בפוסט הפתיחה מה בדיוק אני עושה פה), גם בניו יורקר האהוב עליי אני נוטה לדלג על העמוד הכלכלי, אבל השבוע הוא תפס את עיני ומשך אותי פנימה, וטוב שכך. נדמה לי שאנסה להשלים פערים ולהתחקות אחרי הטורים הקודמים של ג'יימס סורווויצקי דרך האתר החדש והמצויין של המגזין.

במאמר קצר אבל מרתק מספיד סורווויצקי את מה שזכה בשנות התשעים, עם אובססיית הקיצוצים שלהן לכינוי "חוק שבעת האחוזים". "חוק שבעת האחוזים", כמו הרבה חוקים כלכליים אחרים מעולם לא היה חוק אמיתי, רק איזו תחושת בטן של מובילי שוק לפיה קיצוצים, ובמלים אחרות פיטורים מסיביים, מניבים קפיצה של שבעה אחוזים בשער המניה של החברה המפטרת.

פיוטריהם של 3400 עובדים ב-Circuit City ושל 17000 עובדים ב-Citigroup הותירו את הבורסה של ניו יורק אדישה (למעשה, במקרה של Circuit City נרשמה צניחה של ארבעה אחוזים ביום שאחרי ההודעה). המאמר מנסה לתהות על השינוי, ולא פחות ממנו על שאלת הפופולריות של מהלכי קיצוצים כאלה.

לא אחזור כאן על כל הנקודות המובאות במאמר, בשביל זה יש לינק למעלה, אבל אחת מהן נראית לי עקרונית יותר מאחרות. כולנו יודעים ששוק העבודה שבו אנחנו מתפקדים הוא דינמי, עובדי היי-טק מדלגים מחברה לחברה כדרך חיים, גם בתקשורת המצב דומה מאוד, אבל פן נוסף של הדינמיות הזו הוא הכהונות המתקצרות של מנכ"לים. מסתבר שמנכ"ל ממוצע מכהן היום בתפקידו שש שנים. בהרבה חברות מדובר בתקופה קצרה, קצרה בהרבה, ממשך ההעסקה של עובדים אחרים. אנחנו רגילים לראות מנכ"לים עוברים מכורסה לכורסה ותופסים כותרות ראשיות משל היו כוכבי כדורגל, אבל עם כל הכבוד לריגוש שעסקאות ענק כאלה מעבירות בנו, יש להן גם צדדים שליליים ובעייתיים מאוד.

החברה שזה עתה שכרה את שרותיו של מנכ"ל כוכב בסכום אגדי מצפה ממנו להיות בולדוזר או מטאטא או איזשהו דימוי מופרך אחר, היא רוצה תוצאות מיידיות, גם המנכ"ל צריך תוצאות מיידיות, כאלה שיוכל להציג במשא ומתן שינהל עם המועדון הבא שירצה לרכוש אותו בעוד שלוש או ארבע שנים. תוצאות מיידיות לא מקבלים על-ידי החלטה להרחיב את ההשקעה במחקר ופיתוח, גם לא על-ידי ההחלטה להקים פס ייצור חדש תוך הימור על גידול בביקוש, עד שאלה יניבו תוצאות המנכ"ל כבר ייצא במקום אחר, אולי אפילו מתחרה. אבל לגל פיטורים יש תוצאות מיידיות, המלה "קיצוצים" עדיין מהלכת קסם על לא מעט בעלי מניות שמתרפקים על סיפורי הצלחה ועל האמונה שבכל מערכת יש שומן מיותר.

דווקא הבורסה, או ציבור הסוחרים בבורסה, טוען המאמר, כבר הבין שפיטורים הם לא תרופת פלא, הפסיק לשתף פעולה עם הרעיון, וקבר את "חוק שבעת האחוזים". הגיע הזמן, נחתם המאמר, שחברות יפסיקו להסתכל על עובדיהן רק דרך העלות שלהם.

 ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדרפור.