כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    דמעות אחרות

    48 תגובות   יום חמישי, 22/1/15, 22:16

    ''

    דמעות אחרות

     

    קיימות דמעות אחרות,

    נסתרות, מרוכזות,

    שונות במצב צבירה,

    בקושי ואופן היציאה.

     

    אינן פורצות מהעיניים בקלות,

    על לחיים לא נוזלות,

    ובכל זאת ולכל הדעות

    הן דמעות, ממשיות, פנימיות.

     

    הולדתן בכאב עמוק וקשה,

    ולעיתים קרובות נדמה ש...

    אם יאפשר פתח  יציאה,

    ציפור הנפש תקרוס כולה.

     

    בדיוק כמו בסיר לחץ,

    הכול יתפרק לגורמים,

    ישתנה מצב צבירה....

    מוצק, אויר, נוזלים,

    בעוצמה וללא מילים. 

     

     

    לא ניתן וקשה לתאר את המעמסה של צער, כאב, ודמעות כלואות - על הנפש, אלה שנשארות בפנים, ואינן יוצאות "בגשם על הלחיים". זה יכול להיות בכמה תחומים בחיים, אצלי למרבה הצער בשל כמה. אחד מהם בהקשר למאבק הממושך רב השנים בחוות מזור.

    כל כך הרבה שנים היו לי 3 חלומות : שגלעד שליט יחזור, שתיסגר חוות מזור, ולהיות פרינה בלרינה.

    השניים הראשונים תודה לאל מולאו, אך פרימה בלרינה חוששתני שכבר לא יצא לי להיות.

    ''

    ב 15.1.15 נסגרה רשמית חוות מזור, ואני בקשיי תפיסה וקליטה. לא מסוגלת להאמין, לקלוט, שהסיוט ושמו חוות מזור הסתיים. אפילו לחגיגת הנצחון היה קשה לי ללכת, מפאת הפולניות (טפו טפו).

    סוף למאבק של יותר מ 20 שנה, ותחילת המאבק לבניית מקום לקופים שניצלו מגורל רע ממוות, מניסויים.

    בלתי ייאמן, היסטוריה אמיתית בהתגלמותה. מי שמצויים בתולדות המאבק לאורך כל השנים הללו ושותפים לו יבינו אותי בהחלט (בהמשך חלק מהשמות).

     

    ומכל ההודעות והידיעות בנושא, דווקא הדברים הללו שאינם קשורים, פתחו אצלי את שיבר הדמעות, והן מתחילות לצאת, טיפין טיפין, עדיין לא ממש אבל התחלת לחלוחית בעיניים והיקוות הדמעות.

    החשוב הוא התובנה שנחתה עלי כשקראתי אותם, אפשר להבין זאת לפי התגובה שלי לדברים, שם בבלוג של באמצעהחיים:

    bonbonyetta

    * את כותבת מרגש ונוגע. את יודעת לאחרונה נוכחתי לדעת ובדרך המאד קשה וכאובה שלבכות אפשר לא רק בדמעות, אפשר במילים, ובהרבה דרכים אחרות. ואני לא ידעתי זאת קודם. חשבתי שאינני בוכה כי לא יוצאות לי דמעות. אני בוכה במילים ואחרת, בפנים כבר כל כך הרבה....

    ---- 

     

    בקצב הזה כנראה אקלוט זאת סופית רק כשאכנס למקום הזה, אני בטוחה שברגליים רועדות כמו הרבה מהחברים. רוצה ללכת, להביט בהם בעיניים, בניצולים, לבקש סליחה. לא הצלחנו כל כך הרבה שנים לעזור להם, אם אפשר בכלל לבקש סליחה על סבל ממושך רחב היקף ושנים במספר אדיר של קרובי משפחתם שנשלחו לחיי גיהנום במעבדות בעולם, אנסה, אבל בטוח שאת הראש כבר לא אשפיל בבושה ותסכול כמו שהייתה הרגשתי עד ימים אלה.

     

    להיכנס לשם, "למקום ההוא", להסתכל להם ישר בעיניים, כשהמקום איבד ממהותו והם אינם בסכנה, משמעותי ומרגש בעיני כל כך שעושה לי צמרמורת, יותר מכל מסיבת ניצחון שהיא, שגם אותה כדאי היה שלא להפסיד כי צריכים גם לדעת לשמוח, זה מטעין מחדש את הנפש.

     

    מוקדש לקופים שלא הצלחנו להציל בזמן, לאלה שהצלחנו, ולשותפים למאבק המתסכל והמתיש במשך יותר מ 20 שנה.

    פעילים ששנים רבות הקדישו מזמנם ונפשם למאבק בחוות מזור, והם יותר מכולם יבינו וירגישו את הדברים במיוחד שאת מה שבין השורות. מהפעיל הוותיק ביותר תחילה:

    טרודי גפן, צמרת ארוסי, חיים חדר, איילת רייז, דרור סלעי, בתיה מבורך, יעל גבאי, אמנון קרן, תומר שמעיה, דיויד מסי, יוסי וולפסון, תמר רון, רחל אדם, יריב גלבוע, יעל שמש, תמיר לוסקי, גלעד הלר, סמדר ספקטור, אייל משיח, אתי אלטמן , יעל ארקין, , אורנה יהב, ענת רפואה, ד"ר אנדריי מנשה, תומר שמעיה, שגיא אגמון, עדי וינטר, ירון לפידות, איריס גפני, שי ארז

     

     

    1,250 קופי חוות מזור יישארו בישראל

     

    מעבירים את קופי חוות מזור למקלט לקופים

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/16 13:29:
      מרגש
      איזה יופי שהצליחו לפחות להציל חלק מהם.. והלב שלי כואב את אלה שמתו.. שלא נדבר על העינויים שהם כנראה עברו.. שזה דבר שהכי אכזרי לדעתי.. כי מילא מי שמת כבר לא כואב אבל עינויים תמידיים לעבור, זה כבר אכזרות לשמה לפי דעתי ואולי גם בוֹרוּת ומחשבה שהקוף לא מרגיש ולא כואב את הכאבים או שזה כן כואב לו אבל הוא לא מספיק חשוב ונעלה מכדי לחסוך לו את הסבל. זה עצוב לי וכואב לילחשוב שיש אנשים שאולי חושבים ככה ושהם חושבים שזה באמת בסדר לחשוב ככה... ולפעמים נדמה לי שבקופים יש גם קצת משהו מהאדם כי הם לפחות לא פוגעים באנשים (לא שידוע לי). הדמעות קצת מבצבצות אצלי אבל כל בצבוץ הוא יותר טוב מכלום. את גיבורה!!! אשת חיל של ממש!! תודה לך מקסימה על מה שאת עושה!!!
        20/3/15 09:29:
      מרגש עד דמעות
        5/3/15 23:27:
      אני קוראת את הפוסט היפיפה שלך, קוראת והדמעות זולגות חמות על הלחיים, (עניין של תרגול) בוכה עליהם, על מישלא הצליחו להציל, ובוכה בכי התרגשות על כך ששואת הקופים תמה, מאושרת עד אין קיץ מכך שיש אנשים נפלאים וטובים, שמקדישים מזמנם ומרצם ועושים עבודת קודש. מצטרפת לחברים לעניין הפרימה בלרינה, את כבר שם את רק לא יודעת את זה...
        12/2/15 01:02:
      את עוד תהיי פפרינה בלרינה, כל יכולה שכמותך
        7/2/15 20:41:

      צטט: דליה / הפרח 2015-02-07 18:59:42

      באשר לקופים, גם אני לא ראיתי קוף בוכה. שנית, בנוגע להיות פרימה בלרינה כמוני. כל לילה לפני השיינה תרימי ידיים ככה בעיגול מעל הראש , תעשי כאילו והנה את כבר בלרינה

       

      לא ראיתי קוף בוכה כי אינך נמצאת הרי במצחיצתם שעות רבות במשך היום, למען האמת מתי לאחורנה ראית בחיים קוף?

      אותו דבר בקשר לבעל חיים אחר.

      לכל בעל חיים באשר הוא צורת בכי שונה, ולא צריך להשוות על הבכי של האדם שסימנו החיצוני דמעות, למרות שאפשר בהחלט גם לבכות בפנים ואף אחד לא רואה, לצורות בכי של בעלי חיים אחרים.

      הם בוכים צורחים מביעים מצוקה כואבים בדיוק כמו האדם ובדיוק כמו כל בעל חיים אחר.

      כל אחד מהם בצורה קצת שונה.

      לומר לכן שהם לא בוכים כי לא ראית אף אחד מהם בוכה זה ממש לא בדיוק בלשון המעטה בגדול....קריצה

        7/2/15 18:59:
      באשר לקופים, גם אני לא ראיתי קוף בוכה. שנית, בנוגע להיות פרימה בלרינה כמוני. כל לילה לפני השיינה תרימי ידיים ככה בעיגול מעל הראש , תעשי כאילו והנה את כבר בלרינה
        31/1/15 19:47:

      צטט: חופר סדרתי :) 2015-01-27 18:24:32

      אין כמו דמעות של אושר, או רגע שאתה מקבל בשורות טובות ::)

      ''

        31/1/15 19:46:

      צטט: קנולר 2015-01-25 16:27:00

      מרימה כוסית לחיי הקופים שניצלו בזכותכם.

       

      בהחלט

      ''

        31/1/15 19:44:

      צטט: איציק אביב 2015-01-25 11:09:20

      עכשיו אולי תתגשם גם השאיפה השלישית.

      אין צאנס, אבל דייני בשתי הראשונות, אני אסירת תודה.

      ''

        31/1/15 19:43:

      צטט: YaelKz 2015-01-24 18:59:33

      כתבת מאוד יפה. האירוע מאוד מרגש. לפגוע ולנצל חלשים וחסרי אונים זה אחד הדברים הכי נפסדים ועלובים שיש. מי יתן ויותר ויותר אנשים בעולם יתפכחו ויראו שחיי בעלי חיים ראויים לכבוד ולחמלה. זהו כבוד מתוך ראייה פשוטה ושכל ישר. כל הכבוד והתודות למי שתרם להצלחת המאבק.

      --- 

       

      תודות, כל מי שרוצה יכול להצטרף למאבק ולהתעדכן ישירות:


      שמורת הקופים - חיים חדשים לקופי מזור
      https://www.facebook.com/ MonkeyRescueIL


        31/1/15 19:40:

      צטט: sem. 2015-01-24 18:01:15

      לפעמים אחרי הכל , כשכבר הכל עבר ,כל המלחמות, כל המשברים, כל הכוחות שגייסונ ,הכל מאחורינו .אז האנדרנלין שהיה בנו וגרם לנו לפעול - לא צריך אותו יותר .עכשיו אפשר לנוח? לשמוח? פרדוקס-אולי , אבל דווקא עכשיו אנחנו מרשים לעצמינו להרגיש כל מה שלא הרשינו לו קודם לעצור אותנו . עכשיו אפשר לבכות , להצטער, לכאוב . אחרי הפורקן הזה כבר אפשר יהיה לנוח ,להנות ולפעול עבור הפירות שקצרנו . כל הכבוד לך שהאמנת , שהתמדת והצלחת .

      -

      תודה, רואים שאת ממש מבינה.

      לנוח ממש אי אפשר יהיה כי צריך כעת לדאוג להם למקום חלופי, המאבקים למען בעלי חיים תמיד נמשכים, אם בפרויקט הזה או אחר. אבל לנוח קצת, לאסוף כוחות, להתפרק קצת, בהחלט אפשר.

      ''

        30/1/15 20:52:

      צטט: יסינראל 2015-01-24 16:01:29

      את פרימה-בת-אדם, וזה כתר ענק לראשך בלי זיקוקי תנועה באוויר. בזינוקי חמלה ואכפתיות הפכת את החיים לאומנות ולמקום עם רגש ועם שכל עילאי יותר. טבעת החנק שנקרעה, בתמונה המדהימה שצירפת, משחררת אותם ואותנו.

      -

      רק כעת אני מרגישה איזו מועקה זו היתה על הנפש כל כך הרבה שנים

      עכשיו מתחילה עבודה רצינית להכין להם מקום מתאים

        30/1/15 10:58:

      צטט: flora2001 2015-01-24 14:25:32

      כל הכבוד לך ולכל הפעילים עבור הניצחון ! כתבת ,כתמיד ,מאוד מרגש ומשכנע .

       

      את מוזמנת להתעדכן גם כאן. הכוונה קודם כל להציל אותם מגורל רע ממוות 

       

        30/1/15 10:54:

      צטט: אוריתדוד0 2015-01-24 09:08:54

      מרגש..אנשים כמוך יוצרים את ההבדל.. שבת יפה

       

      תודה רבה, אנשים רבים אחרים עמלו שנים רבות במאבק עיקש בחווה הארורה הזו. את אלה שעומדים היום בראש הפרויקט בעבודה בשטח להצלתם את, אתם מוזמנים להכיר להתעדכן, ואולי גם לקחת חלק במאבק כאן:

       

      עמוס רון, עדי גיל, ענת רפואה
      שמורת הקופים - חיים חדשים לקופי מזור
      https://www.facebook.com/MonkeyRescueIL

       

      העברת הקופים מחוות מזור למקלט הקופים - גרסה מלאה

      ''

        30/1/15 10:39:

      צטט: למדנית 2015-01-24 05:55:48

      שמחתי מאוד כששמעתי את הבשורה הטובה על סגירת חוות מזור. הכתיבה שלך מאוד מרגשת בונבונייטה. שבת שלום ומבורך!

      ''

        30/1/15 10:34:

      צטט: לילהבי 2015-01-24 00:48:34

      ואו !!! את משהו מיוחד!!!! לא רק בגלל הכתיבה… אלא זה שאת מסתכלת לא רק על הסביבה הקרובה אליך. לא רק המשפחה הגרעינית. יש עוד דברים בעולם שצריכים מבקשים וזקוקים לתשומת הלב שלנו.

       

      ''

        30/1/15 10:30:

      צטט: Benj 2015-01-24 00:02:25

      דמעות של מלאכים

       

      המלאכים הם מי שנשלחו לאדם כדי ללמדו מה זו אהבה וחמלה, והאדם פוגע בהם, ובוגד באמונם.

      ''

        28/1/15 21:14:

      צטט: eyalees 2015-01-23 21:39:48

      העולם מלא באי צדק מוסרי,תרבותי. נושא הקופים אכן היה נושא ראוי לטיפול וכל הכבוד לכל מי שנשא בנטל. לצערי יש כל כך הרבה נושאים חשובים שאיני רוצה אפילו להזכירם למעט נושא אחד שחרוט מזה שנים בתודעה והוא נושא הניסויים בבני אדם המתרחשים עד היום במדינת ישראל ע"י הרופאים הכי בכירים במדינה אבל לא זה המקום להוסיף ולפרט. שבת שלום

      ----  

      יותר ממסכימה אתך.

      אלא שאני בחרתי כבר לפני הרבה מאד שנים באיזה תחום ולמען מה ומי אני בוחרת לפעול, בקרב חסרי הישע מכולם שבסוף סולם העדיפויות, בעלי החיים.

      מכובד עלי כל מי שבוחר לעזור ולפעול למען האחר, ללא אינטרס.

      אתה כמובן מוזמן לפעול באחד השטחים שאתה רואה לנכון....

      ''

        28/1/15 21:11:

      צטט: לבנון ארז 2015-01-23 21:16:23

      יפה כתבת פעלת-ן-ם אי אפשר לבכות על גורל אלו של הצלחתן-ם להציל אלו שנותרו בחיים יהוו תזכורת חייה לקרוביהן שהועלו על מזבח הניסויים

      -- 

       

      שים לב למספר על החזה....

       

      ''

        28/1/15 21:07:

      צטט: ronkraus 2015-01-23 20:53:55

      מרגש לראות את הצדק נעשה. עכשיו צריך להציל את המדינה...

       

      -

      אני פועלת כבר שנים ללא ליאות בתחום שלקחתי על עצמי, אתה חושב כפי שאתה כותב, מוזמן לפעול בתחום זה.

      חיוך

        27/1/15 20:13:

      צטט: באמצעהחיים 2015-01-23 17:24:09

      אכן לבכות אפשר בהרבה דרכים. הכאב יוצא בצורה שנכונה לנו ובנקודת זמן בה נוכל להתמודד איתו.

      --

      אכן, ולפעמים הוא לא יוצא. כל כך גדול שלא יכול להרשות לעצמו לצאת פן יפרק את הגוף לרסיסים.

      ''

        27/1/15 20:10:

      צטט: דוקטורלאה 2015-01-23 17:23:59


      את טועה בכמה דברים מהותיים ועקרוניים דוקטורלאה, ואפילו אינך יודעת עד כמה.

      לכל אדם יש משאלות שהוא מקווה כי ייתגשמו. ברבות השנים, הוא מבין כי רצונותיו ומשאלותיו תלויים בגורמים רבים, שהוא אינו יכול להיות שותף להם. או לכל היותר, הוא יכול להיות שותף זוטר, בעל דרגת השפעה מינימלית.

      צר לי אך את מראה חוסר בקיאות במאבקים מסוג אלה.

      זו גישה תבוסתנית כאילו מנסה לתרץ את ה"לא לעשות כלום", את חוסר פעולה למען משהו.

      ידוע הרי שכל מי שעושה משהו, קטן כגדול משפיע כי לשיתוף כלל המחאות יחד יש השפעה מצטברת אדירה. השפעת היחיד אולי מינימלית אך השפעה של אלפי יחידים כאלה בהחלט כפי שאת רואה נותנת את אותותיה.

      והוא שומר את משאלותיו בלבבו, ואם אחת מהן , במקרה, מתגשמת, הוא מאושר מאד מאד.

      שום מקרה אין כאן, כאמור יש כאן תוצאה משמחת עבור בעלי החיים ואוהביהם אחרי שנים רבות של מאבק חסר פשרות מתסכל וקשה.  על איזה "במקרה" את מדברת? היו כאן מאבק קשה ועבודה ממושכת של יותר מ 20 שנים של קבוצת אנשים שלא הפסיקה, ולא הרפתה.

      הוא מרגיש כאילו היה שותף פעיל.

      תאמיני לי שמי שהיה שותף פעיל ממש יודע זאת ומי שהיה פחות פעיל גם יודע זאת,  החשוב והנקודה היא שכל אחד עושה כמה שיכול, ואף אחד לא יכול בלי השני, כשהתוצאה היא סיכום מצטבר של כולם יחד, כשכל אחד נתן ותרם חלקו.

      ומהכלל אל הפרט : היו לך משאלות, שחלקן היו להן שותפים רבים, רבים מאד. כמו שחרור שליט. וחלקן - שותפי דעה כמוך - סגירת חוות הקופים. רק למשאלה הפרטית היית השותפה היחידה. כמעט יחידה, כיוון שמדובר גם בזמן ובאמצעים כלכליים. ודווקא זו לא התגשמה.

      הסיבה כאן שהיא לא התגשמה (הפרימה בלרינה) לא בגלל אמצעים כלכליים בכלל, אלא בשל סיבות אישיות ואחרות.  דווקא זו הייתה קלה יותר ואפשרית לביצוע משתי המשאלות האחרות, כיון שכאן זה היה תלוי אך ורק בי.

      כאן משתקף האופי המיוחד שלך, במקום לקונן על מה שלא השגת, את מאושרת ממה שכן עלה בידך להשיג. ואני, רואה בכך את הנקודה העיקרית, והחשובה ביותר עבורך.

      תודה רבה על התגובה שלך, גם כשאני לא חושבת כמוך, אני בהחלט מעריכה אותה.

      ''

        27/1/15 18:24:
      אין כמו דמעות של אושר, או רגע שאתה מקבל בשורות טובות ::)
        27/1/15 15:40:

      צטט: * חיוש * 2015-01-23 15:30:16

      מרגשת שאת בונבוניטה יקירתי ♥

      גם אני שמחתי והתרגשתי לשמוע שחוות מזור נסגרה רשמית

      מלחמתכם של כל הפעילים למען אותם קופים ששרדו 

      - נשאה פרי ועל כך תבורכו

      למרות שנאמר על בני אדם (-:

      " המציל נפש אחת וכאילו הציל עולם ומלואו "

      והמילים של השיר שכתבת  מרגשות עד דמעות

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול 

      שבת נהדרת יקירה

      * תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך נשיקה

      ---

      תודה על המילים החמות. כל מי שעשה משהו ולו כתיבת מכתב, נוכחות בהפגנה חלק לו בנצחון המדהים הזה למען בעלי החיים.

      '' 

        27/1/15 12:06:

      צטט: מזל וברכה 2015-01-23 15:23:00

      בוני, תודה על ההזמנה. פוסט אכן מרומם נפש גם בגלל הכתיבה, אבל בעיקר בגלל המהות. הבעיה שאסור לנוח על זרי הדפנה יש עדיין המון המון יעדים שיש להשיג.

      --

      נראה לך יקרה שמי שהיה במאבק הזה יפסיק? ינוח על איזה זר או משהו?

      כמו שאנו מכירות את הנפשות הפועלות, הן יודעות היטב בבשרן שזה רק נושא אחד מתחום גדול מאד, ולצערי וצער רבים יש עדיין הרבה יעדים כפי שאמרת....כולנו יודעים זאת.

      עדיין וללא קשר בלתי ייאמן ומשמח לנחול נצחון היסטורי כזה על חווה לסחר ושיווק קופים לניסויים שבאופן פרדוכסלי קראה לעצמה "מזור" הא?

      צמרמורת....

      '' 

        27/1/15 11:56:

      צטט: ashorer 2015-01-23 07:53:46

      יפה ומשמח...סוף טוב ובעניין הבלרינה, נו מילא...להשיג שניים מתוך שלושה, גם שווה...

      --

      קשה לי להפסיק לרצות ולחלום זאת, זה באופן פרדוכסלי היה החלום הראשון שלי מאז שהייתי קטנה. אני גם מאד אוהבת באלט קלאסי (פחות את המודרני). אבל צריכים להיות מציאותיים הרי.

       

      זה עבורך כתשומת לב קטנה, שהיית המגיב הראשון לפוסט הזה "שנולד" אחרי שנים רבות ולא קלות....

      ''

       

        26/1/15 16:12:
      חלום שהתגשם
        26/1/15 13:29:
      שלא יתחילו לגדל גורילות במקום (זה נשמע כבדיחה, אך בארץ שלנו הכל אפשרי).
        25/1/15 16:27:
      מרימה כוסית לחיי הקופים שניצלו בזכותכם.
        25/1/15 11:09:
      עכשיו אולי תתגשם גם השאיפה השלישית.
        24/1/15 18:59:
      כתבת מאוד יפה. האירוע מאוד מרגש. לפגוע ולנצל חלשים וחסרי אונים זה אחד הדברים הכי נפסדים ועלובים שיש. מי יתן ויותר ויותר אנשים בעולם יתפכחו ויראו שחיי בעלי חיים ראויים לכבוד ולחמלה. זהו כבוד מתוך ראייה פשוטה ושכל ישר. כל הכבוד והתודות למי שתרם להצלחת המאבק.
        24/1/15 18:01:
      לפעמים אחרי הכל , כשכבר הכל עבר ,כל המלחמות, כל המשברים, כל הכוחות שגייסונ ,הכל מאחורינו .אז האנדרנלין שהיה בנו וגרם לנו לפעול - לא צריך אותו יותר .עכשיו אפשר לנוח? לשמוח? פרדוקס-אולי , אבל דווקא עכשיו אנחנו מרשים לעצמינו להרגיש כל מה שלא הרשינו לו קודם לעצור אותנו . עכשיו אפשר לבכות , להצטער, לכאוב . אחרי הפורקן הזה כבר אפשר יהיה לנוח ,להנות ולפעול עבור הפירות שקצרנו . כל הכבוד לך שהאמנת , שהתמדת והצלחת .
        24/1/15 16:01:

      את פרימה-בת-אדם, וזה כתר ענק לראשך בלי זיקוקי תנועה באוויר. בזינוקי חמלה ואכפתיות הפכת את החיים לאומנות ולמקום עם רגש ועם שכל עילאי יותר. טבעת החנק שנקרעה, בתמונה המדהימה שצירפת, משחררת אותם ואותנו.

        24/1/15 14:25:
      כל הכבוד לך ולכל הפעילים עבור הניצחון ! כתבת ,כתמיד ,מאוד מרגש ומשכנע .
        24/1/15 09:08:
      מרגש..אנשים כמוך יוצרים את ההבדל.. שבת יפה
        24/1/15 05:55:
      שמחתי מאוד כששמעתי את הבשורה הטובה על סגירת חוות מזור. הכתיבה שלך מאוד מרגשת בונבונייטה. שבת שלום ומבורך!
        24/1/15 00:48:
      ואו !!! את משהו מיוחד!!!! לא רק בגלל הכתיבה… אלא זה שאת מסתכלת לא רק על הסביבה הקרובה אליך. לא רק המשפחה הגרעינית. יש עוד דברים בעולם שצריכים מבקשים וזקוקים לתשומת הלב שלנו.
        24/1/15 00:02:
      דמעות של מלאכים
        23/1/15 21:39:
      העולם מלא באי צדק מוסרי,תרבותי. נושא הקופים אכן היה נושא ראוי לטיפול וכל הכבוד לכל מי שנשא בנטל. לצערי יש כל כך הרבה נושאים חשובים שאיני רוצה אפילו להזכירם למעט נושא אחד שחרוט מזה שנים בתודעה והוא נושא הניסויים בבני אדם המתרחשים עד היום במדינת ישראל ע"י הרופאים הכי בכירים במדינה אבל לא זה המקום להוסיף ולפרט. שבת שלום
        23/1/15 21:16:
      יפה כתבת פעלת-ן-ם אי אפשר לבכות על גורל אלו של הצלחתן-ם להציל אלו שנותרו בחיים יהוו תזכורת חייה לקרוביהן שהועלו על מזבח הניסויים
        23/1/15 20:53:
      מרגש לראות את הצדק נעשה. עכשיו צריך להציל את המדינה...
        23/1/15 19:58:
      מרגש
        23/1/15 17:24:
      אכן לבכות אפשר בהרבה דרכים. הכאב יוצא בצורה שנכונה לנו ובנקודת זמן בה נוכל להתמודד איתו.
        23/1/15 17:23:
      לכל אדם יש משאלות שהוא מקווה כי ייתגשמו. ברבות השנים, הוא מבין כי רצונותיו ומשאלותיו תלויים בגורמים רבים, שהוא אינו יכול להיות שותף להם. או לכל היותר, הוא יכול להיות שותף זוטר, בעל דרגת השפעה מינימלית. והוא שומר את משאלותיו בלבבו, ואם אחת מהן , במקרה, מתגשמת, הוא מאושר מאד מאד. הוא מרגיש כאילו היה שותף פעיל. ומהכלל אל הפרט : היו לך משאלות, שחלקן היו להן שותפים רבים, רבים מאד. כמו שחרור שליט. וחלקן - שותפי דעה כמוך - סגירת חוות הקופים. רק למשאלה הפרטית היית השותפה היחידה. כמעט יחידה, כיוון שמדובר גם בזמן ובאמצעים כלכליים. ודווקא זו לא התגשמה. כאן משתקף האופי המיוחד שלך, במקום לקונן על מה שלא השגת, את מאושרת ממה שכן עלה בידך להשיג. ואני, רואה בכך את הנקודה העיקרית, והחשובה ביותר עבורך.
        23/1/15 15:30:

      מרגשת שאת בונבוניטה יקירתי ♥

      גם אני שמחתי והתרגשתי לשמוע שחוות מזור נסגרה רשמית

      מלחמתכם של כל הפעילים למען אותם קופים ששרדו 

      - נשאה פרי ועל כך תבורכו

      למרות שנאמר על בני אדם (-:

      " המציל נפש אחת וכאילו הציל עולם ומלואו "

      והמילים של השיר שכתבת  מרגשות עד דמעות

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול 

      שבת נהדרת יקירה

      * תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך נשיקה

        23/1/15 15:23:
      בוני, תודה על ההזמנה. פוסט אכן מרומם נפש גם בגלל הכתיבה, אבל בעיקר בגלל המהות. הבעיה שאסור לנוח על זרי הדפנה יש עדיין המון המון יעדים שיש להשיג.
        23/1/15 07:53:
      יפה ומשמח...סוף טוב ובעניין הבלרינה, נו מילא...להשיג שניים מתוך שלושה, גם שווה...

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין