פעם פחדתי מאביגדור ליברמן. היום כבר לא. אם בכלל, אני קצת מרחם עליו.
מדוע פחדתי? כי יש לו נטיות פוטיניות (לא מפתיע בהתחשב במקום הולדתו וחינוכו כילד), כי היה שומר בארים (בטח לא קיבל את הג'וב הזה בגלל מזגו הנעים..) ויש לו מראית מאיימת, ותדמית של "איש חזק". הוא גם הורשע כשהיכה ילד... האיש הזה, חששתי, לא יהסס ליישם את דעותיו הלא דמוקרטיות אם רק תהיה לו הזדמנות מגובה בכמה עשרות מנדטים. גם ההתבטאויות שלו במהלך עשר השנים האחרונות לא הפיגו את החששות שלי. הוא כוחני כלפי מיעוטים וכלפי שותפיו וחבריו.
אבל בינתיים נחשפתי כמו רובנו לפעולות שלו בזירה הלאומית, וזה גרם לי קצת לרחם על "שמשון המסכן" שרוצה מאד להיות חזק ויוצא לעתים קרובות חלש ואף מבוזה.
החשד הראשון שלי התעורר כשנודע ההסכם של ישראל ביתנו עם הליכוד. למרות תמונת ירח הדבש שהוצגה כלפי חוץ, מה שדלף מחדרי חדרים היה לחץ של ליברמן על נתניהו להתאחד. הוסבר שהמהלך הוא אסטרטגי, בזכותו מתייצב ליברמן בעמדת יורש של נתניהו ו...הופ, עוד יהיה ראש ממשלה. כמעט עשיתי במכנסיים מרוב פחד. אבל האיחוד ליכוד – ישראל ביתנו קיבל בבחירות פחות מנדטים ממה שהסקרים צפו לכל אחד מהם בנפרד, ולכן כולם יצאו לא מרוצים והאשמות התעופפו. לא עברה שנה וכל "המבנה האסטרטגי" קרס: התחילו מריבות פנימיות אשר הובילו לפירוק החבילה ברוח רעה – היום יש מאבק מכוער בין ליברמן לבין מי שהיו אמורים, במהלך האסטרטגי ה"מצויין", להמליך אותו על ראשם ועל ראשינו. לא רק ניצלנו – אלא שתי המפלגות, לאחר האיחוד והפירוק, נראות כל אחת פחות טוב אלקטורלית ממה שהיו לפני המהלך האסטרטגי המצויין...
המקרה השני היה מפחיד יותר – הרצתו של עוה"ד משה ליאון לראשות העיר ירושלים. מהלך כוחני ליברמני לפי הספר – עוה"ד משה ליאון אפילו לא היה תושב ירושלים כשכל העסק פרץ לתודעתנו (אח"כ שכר דירה והבטיח שגם יגור בה פעם). ליברמן בוחש בראשות העיר הקדושה והמסוכסכת ביותר בעולם זה כמו להכניס פיל לחנות חרסינה. אבל מסתבר שכוחניות בלבד לא מספיקה לפוליטיקה הירושלמית והיא אפילו מתפוצצת בפנים: עוה"ד התמים ליאון נחל כישלון מהדהד מידי ראש העיר המכהן. הספונסר שלו ליברמן, שיודע להטיף לכל באי עולם שעדיין מוכנים לדבר איתו כיצד לעשות מה, לא הוכיח תבונה פוליטית רבה ובטח לא שליטה בחומר. הניסיון הבוסרי הוכיח חוסר ידע בסיסי בפוליטיקה. נרגעתי קצת.
המקרה השלישי שעורר אפילו את קצת רחמי הוא השחיתות שפשתה בישראל ביתנו. זה לא ההתנהגויות המוזרות של השר סטש מיסז'ניקוב או חה"כ אנסטסיה מיכאלי ההזויה, אלא שחיתות ממוסדת ועמוקה. אמנם, שחיתות יש במפלגות רבות, וייתכן כי זה גם נכון שהמשטרה קצת מחפשת אותו ואת חבריו. ליברמן טוען שזה כך כבר עשר שנים. אז אם הוא יודע שיש לו חמאה על הראש, אמתית או מדומה, מדוע לא נזהר? האם התעניין בכלל במה פאינה קירשנבאום בוחשת לה כשביקש ממנה פומבית להישאר למרות החקירה המשטרתית? רשימה ארוכה של מינויים תמוהים מעמידה אותו – או נכון יותר את כולנו – בפני בחירה לא נעימה: האם האיש הזה ידע בזמן אמת על מעללי חבריו – מנוייו ואשר על כן הוא מושחת, או לא ידע כלל מה נעשה סביבו, ואשר על כן הוא טיפש מוחלט שכל פאינה מסובבת סביב אצבעה הקטנה.
במקרה הרביעי כבר לא פחדתי כלל: הרעיון של ליברמן להעלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת כדי לפגוע בייצוג מפלגות ערביות מתברר בימים אלה כבומרנג, לפחות כנגד הגזענים שבתוכנו וישראל ביתנו בראשם. בחרדתן שלא יעברו את אחוז החסימה מתאחדות המפלגות הערביות הקטנטנות (לרגע, רק לרגע הבחירות) ויעברו יחד את המכשול הליברמני. בהזדמנות זו נראה שהגולם גם קם על יוצרו: האחדות צפויה להוציא בוחרים ערבים רבים יותר לקלפיות ומשקלן המאוחד של המפלגות הערביות בכנסת יעלה בעשרות אחוזים. אם הערבים, בתור מחאה יצביעו בשיעור 10% יותר מהיהודים (כיום ההשתתפות בבחירות בין הערבים היא 10% פחות מהמגזר היהודי) – ייווצר מהפך משמעותי יותר מכל מה שקרה בזירה האלקטורלית בכל שנות קיומה של ישראל: הערבים יהפכו, עם 14 – 16 מנדטים, ללשון המאזניים בין הימין לשמאל. איש לא יוכל עוד להתעלם מהם בהרכיבו ממשלה. אני אראה בזה ניצחון לדמוקרטיה הישראלית, אבל מה עם ליברמן? לזה הוא שאף?
זה לא שהוא לא היה רוצה – הוא פשוט לא יכול, מסתבך ברגלי עצמו ועם מינויים תת-רמה. כך או כך, זה לא חומר ממנו עשויים דיקטטורים.
הערת שוליים: יש גם ילידי הארץ שחולמים על "מנהיג חזק" שיעשה "סדר" ויפתור את כל הבעיות שאיתן מתמודד המשטר הדמוקרטי, לדעתם, באיטיות או בחוסר יעילות. לאלה כדאי לעקוב בתשומת לב אחר קורותיה המביכים של ישראל ביתנו המונהגת ע"י "שליט יחיד" בעל זכות המילה האחרונה היחידה. אם הגלריה המביכה של נציגים ופעולות של מפלגה זו היא מה שמשטר אוטוקראטי יכול לספק, עדיף כבר ה"בלאגן" לכאורה של הדמוקרטיה האמתית...בדמוקרטיה אמתית יש לפחות לכולם הזדמנות שווה. |