כימישיר
הסרוטנין שמופרש לבלוטות הרגש שלי עם שמיעת שיר נשכח הוא תרכובת כימית מענגת . עכשיו צלילי סולם המינור המלודי מנגנים על מיתרי הלב המהדהד כמו פסנתר כנף ענק פתוח מגרשים שדים . הכל ביומוסיקה
שנים שאני יודע אני רוצה למות אין לי מה לחכות הבנתי את העניין אני מוכן . רק לא מסוגל לבצע המלחמות לא היטיבו עימי הייתי בתזמורת צהל נסיונות הביצוע שלי הוכחו כושלים ואני צריך להשלים שזה לא בידיי ואני אהיה פה עד הסוף המר יותר
אני קצר במילים אני חוסך בדימויים אני רוצה להיות מובן אבל האני היודע שקרא את כל השירים ההם מגלגל עוד ערס פואט מודע לעצמו ומדוייק להחריד אני שירת האין מתוך הידע אני שירת זמיר החדלון
רצון למות זה לא אצלנו בתפריט, אתה רוצה למות ? כן .הייתי פה מספיק זמן ולא מתאים לי , אתה צריך להתאשפז, אבל אין לי שום מחלה אני מאוזן לגמרי אפילו עכשיו יש לי כייף קטן לחיות אבל בטוטל אני לא , אז לך לפסיכיאטר, הם לא עזרו לי אני עזרתי להם אני מבין את התוצאות אני יודע שסוף הוא נקודה ואני רוצה לשים אותה. אתה בכל זאת תאב חיים רואים את הצחוק שלך ואתה מוכשר וחמוד ואיש טוב , אני לא רוצה להיות איש טוב אני לא רוצה להיות , אני אדבר עם הממונה תבוא מחר .
זה לא פשוט למות אם לא בורכת בסרטן סופני וכל המלחמות עברו מעליך אתה צריך לעשות מעשה סופ אני אבל הבריאות העיקר והגוף לא נעתר ואתה בין המיצרים לא לבלוע ולא להקיא והראש עובד ומייסר ואתה שוכב ומחכה למשיח שלא יגיע ואתה כותב סוג של שיר ששובר את מוסכמות החשיבה ומתגאה בחוסר תקווה וחורז ומדמה והקורא מגיב מתוך עצמו את קלישאות הקיום בכל מחיר ואני יודע שזה לא יגיע ואני חותם סוף אני. |