מהרגע שבחרנו לנו אישה לחיים היא שלנו ורק שלנו, ברע ובטוב

היא תוכל להיות לנו כדור פורח לרוב, או משקולת נחושתיים בגוב,

גם אם היא לנו הסימפוניה השלישית, זה אינו עניין לכם ולממלכה השביעית

ואם אנשי ציבור אנו בלי תפוקה, ולוחץ לכם לשחרר כלפיה דבר הברקה,

זיכרו שרק רשעים במצוקה, יטו הכוונות מעמנו לעבר המלכה ...

היא תוכל להיות הלחן של השיר שלנו, או האקורד הצורם בפינו,

כשנזמרר בארמון באמבט, או נזייף בראש חוצות באוטומט,

יצועה בזו העת שלנו הוא בלבד ולא של אף מלחך פנכה נכבד.

וגם אם היא דוגמנית במקור או בטטת שאור,

הביטו אתם בזו שלצדכם נאנחת בלילות הקור,

וגם אם אנחנו בממשל שרים, או שרות, קבלני בניין או קולות,

זוגתינו היא ענינינו בלבד בפשטות, מהבלקון ועד חדר המיטות,

כן, היא תהיה זו שתשפיע על שלוות רוחינו, ועל נחישותינו,

על הרצון להסב טוב, על רגישות לנתינים ברחוב,

על עצמת הפורקן, או על מידת החורבן,

היא תהיה לנו מקור המאור או אימת הדחפור,

אך היא שלנו ולא של מי מכם, לשמחתכם או צערכם,

אשת חלומותינו היא ולא חלומכם, וזהו באמת לא עניינכם ....

לפיכך אל לכם חברים לדבר בה סרה, לא על זן המרק שבחשה בקדרה,

ולא על הבילות השחור על הכירה, ולו מפני שרק להיות זוגתינו היא בחרה,

ולא בחרה להיות שר, ובטח לא שרה ...

אז בואו גברים כנסו בי בזירה, בטוב וברע, באיום ובלא נורא,

יש בי דיי דופי ותורפה, ואין צורך לחפש לי מושלת בכיפה,

שהריי הסיפור שלי מספיק נורא, אז אנא אל תיגעו לי בגבירה.