כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    42

    2 תגובות   יום חמישי, 29/1/15, 12:13

    גם כן הפוזה של לשבת בבית קפה עם הנייד ולכתוב איזה פוסט, אחרי ששכחתי את המטען והעכבר בבית. מדהים אותי על מה כולם פה יושבים עם הניידים שלהם וכאילו מייצרים עבודה על איזו ארוחת בוקר ואספרסו. איפה המשרד, הישיבות של הבוקר, המטבחון עם הרכילויות, המיילים, ובנוסף הייצור הזה בלי הצוואר מהמחלקה ממול שבא אליך לעמדה בדיוק לפני שכל כך רצית לטוס לשירותים, בכדי "להתייעץ" ועל הדרך שתסדר לו משהו בטלפון. וכך אתה נפרד לשלום מהפנטזיה על השירותים של הבוקר. המודל הזה של להפוך את בית הקפה השכונתי למשרד שלך נפלא וקסום נקודה.

     

    האבטלה נוראית. מירב, שחזרה לעבוד סופסוף דואגת שלא יהיה לי רגע דל. מדי ערב אנו עוברים על מטלות המחר שלי ומדי בוקר אני משנן אותן בכדי לראות שלא שכחתי כלום. מירב לא מאמינה בתזכורות של גוגל וגם בי לא ממש. המשא ומתן על כמות ואו, גודל המטלות הוא קצר וזריז - אני תמיד מפסיד. למדתי להכיר מקרוב את הדרך לגן ואפילו את הדרך חזרה מהגן הביתה. אף הספקתי כבר להתלונן למנהל הסופר השכונתי על איכות הפירות, כן אני טיפוס כזה שמתאונן כל הזמן, ואני יודע כבר להבדיל בין כבד בקר לכבד עוף. אין אין על איברים פנימיים. אני עובד, בבית אמנם אבל אני עובד. השיא היה סל כביסה שנותר מיותם על הרצפה ונאלצתי, איך לא, לקפל את התכולה שלו. השארתי הכל מקופל כדי שתראה אם קיפלתי טוב. סיוט. ידעתי שאסור היה לי להישאר בבית ליותר משבועיים.

     

    אפילו את המנקים שלנו פיטרתי. שיחקו אותה זוג אבל הזוג הזה מרח הכל מצד לצד ושחט אותנו במחיר - תודה אבל לא תודה, יש לי מנהלת חדשה ישנה בבית ועכשיו הגיע הזמן שאני אראה לכולם איך מנקים באמת. שעתיים אחר כך אני עם הרעלת אקונומיקה וגם הרעלה של חומר מסיר אבנית, כן אני משפשף, יומיים ברצף ואני עם כלי דם צרובים באף עם טעם של אנטי קאלק בפה, עיניים צרובות וצורבות וגרביים שאיבדו את הצבע והאופי שלהם לעד. נראה שהברזים אכן מבריקים, אבל החלק הכי נוראי בלנקות זה שצריך לעשות את זה יותר מפעם בחודש. חייב למצוא עוזרת חדשה, וגם עבודה כך זה נראה.

     

    היום ביקשתי ממנה חופש והיא הסכימה, יש לי היום בסך הכל אימון כושר בצהריים ורופא עיניים אחר הצהריים. זה תמיד מרגיע אותי להכיר רופא חדש, ועוד עיניים אז בכלל. חוץ מזה? דלקת במרפק לפני שבועיים, פציעה בקרסול בשבוע שעבר אחרי שהורדתי על עצמי בגינה ידית של נדנדה אל תוך הרגל, לפחות את גילי זה הצחיק, ופה ושם איזה צינון קל. אתה לא באמת בוחר להיות עם גנים אשכנזים אתה נולד כזה. עד עכשיו דווקא נחמדה לי הפוזה של הבית קפה, פשוט הבעלים? הבן שלו? לומד עם גילי בגן. כבוד. קפה לנדוור (פרסומת גלוייה, פרסומת גלוייה פרסומת גלוייה) בשכונה הירוקה שלנו. קפה מעולה, אוכל מעולה, לגבי הירוקה עוד אפשר להתווכח.

     

    היעד הבא שנותר לי לכבוש לאחר כל הכישלונות הצורמים שלי לאחרונה הוא כלב. אני כמעט יודע איזה כלב, ואפילו גררתי את כולם לראות גורים. גילי רוצה כלב, אני רוצה כלב לכן אנחנו מוכרחים שיהיה כלב בבית. ההתלבטות היא בין הולך על ארבע מאוד גדול ושעיר לבין כלב ענק עם המון שיער. נו כזה שיצריך מאיתנו לעבור לבית קרקע  עם גינה. גם כן מיסי וועד גבוהים חסרי כל פרופורצייה. כולם אומרים לי שילדים זה נורא בריא לכלבים אז מה הבעייה? יש לי שלושה כאלה שיהיו בריאים טפו מלח שום. טפו עוד פעם.

     

    איבדתי את כל הביטחון העצמי שלי ואני מאוד מפחד מאשתי שתקבל עליי את הסיבוב ואז הלך עליי ועל הכלב לעד. בינתיים אני מתאמן קצת על השיצו של השכן שלי, שלפעמים נותן לי להחזיק ברצועה, טוב אז הוא לא. אני בהמתנה דרוכה לזמן המתאים ואז להפתיע עם זה ההולך על ארבע. יש לי רק קצת ניסיון של כמה שנים  עם נשים עיראקיות. למדתי למשל שמשפטים שאסור להגיד להן, וזה הולך ככה: "אבל ממי מה את רוצה קילחתי לך את הילדים ועכשיו אני מאכיל לך אותם." לעולם, אבל לעולם אסור לומר כזה משפט וגם לא בצחוק. יש לי מטרה והיא צריכה לנבוח. בינתיים אני חושב שאני די מצליח לשמור על שפיות יחסית לכל המוטל עליי. רק לא עוד הרעלת אקונומיקה.

     

    השלב הבא? השלב הבא הוא להכריז שהספיק לי בבית ואני צריך למצוא לי שולחן קבוע בבית קפה או באמת כלב עם עבודה מסודרת. אני בשל לכלב, וגם לעבודה. בינתיים? בינתיים כל בוקר גילי ואני צועדים לגן, קוטפים פרחים, מסתכלים ביחד על משאיות עירייה שמפנות גזם מהמדרכות, מברכים את הציפורים בברכת בוקר טוב, מלטפים כלבים (כשהיא לא פוחדת) ונפרדים בבכי קורע לב עת שהגענו לגן ובאנו לידי הכרה שאנו צריכים להיפרד עד סוף היום. נהנה מכל רגע שיש לי עכשיו עם הילדים.

     

    את הפוסט הזה אני מקדיש לעצמי, ולעצמי בלבד מבלי לפגוע בזכויות. זו הפעם הראשונה שאני מקדיש לעצמי פוסט וזה ממש מרגש אותי להקדיש פוסט רק לעצמי, מירב כל הזמן אומרת לי שאני כל כך מאוהב בעצמי וזה כל כך נכון. פשוט היום אני חוגג עם עצמי יומולדת, עד שהבוסית תחזור מהעבודה, כי מישהו צריך לעבוד בבית הזה, אני רק משחק אותה בפוזה של לעבוד בבית הקפה, ומפנק את עצמי תוך כדי עם אספרסו כפול ומלא אמהות שוות שבאו לשתות קפה ולחפור.

    רק שלא יישכחו לעשות לי את ההנחה בחשבון.

     

    עמית    

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/15 11:32:
      מזל טוב עמית! הכתיבה שלך משעשעת וטובה כרגיל וכך גם חייך (:
        29/1/15 19:38:
      צעיר! ו... טמפיט ;-)