0

0 תגובות   יום שבת, 31/1/15, 07:32

אף פעם לא הייתי בן אדם של טבע. כלומר אני אוהבת נופים ונקודות תצפית ואני מסוגלת לבהות בכנרת בלי סוף וגם בים המלח מהספוט הגבוה במצדה, אבל אני מאלה שמעדיפות לצאת למסע רגלי קצר במיוחד ורק אם מחכה לי בסיומו מסעדה טובה. איכשהו קרה שהילדים דרשו שנלך לראות כמו כל עם ישראל פריחה של כלניות. מתחשק להם אדום בעיניים או פשוט הם רצו להבין על מה כל הבאזז - כולה כלניות. אז הנה ארזנו את עצמנו בשבת שעברה לעבר קיבוץ רוחמה בדרום. הדרך היתה פקוקה בטירוף, גם הלך לנו הצמיג של הג'יפ, הילדים היו צמאים ורעבים ואני כבר התפקעתי מהעצבים אבל כשהגענו - נעתקה נשמתי. לא חשבתי לרגע שכלניות יוכלו לעשות לי את זה, אפילו לא השיר של שושנה דמארי, אבל מסתבר שמשהו באוויר, בריח או פשוט בגוון הססגוני מכניס אישה למצב רוח רומנטי להפליא. ריצה קלה בין השדות וכמובן פיקניק בצד, ארוחה טעימה באחד המושבים בסביבה ואפילו הילדים שנרגעו הפכו את השבת שלי לקסומה. סוף סוף יצאתי מהציניות ואפילו המלצתי לכל תלמידיי והוריהם שיסעו לראות גם הם את הכלניות. מהר, לפני שייגמר. 

דרג את התוכן: