ב"ה.
דבר תורה שאמרתי בפרשת בשלח תשע"ה
"יְהוָֹ"ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד). יש להבין, הקדוש ברוך הוא נלחם עבור בני ישראל ומבקש מהם "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן", כלומר: תחרישו. הייתכן דבר כזה, היכן הכרת הטוב? בני ישראל היו צריכים "לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאָם", ולא להחריש. ולי הקטן נראה לבאר, בזכות אבותיי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, בדרך זו: תחילה אעתיק מה שאמר מורי ורבי כבוד קדושת אדמו"ר מתולדות אהרן זצוקללה"ה זכותו יגן עלינו (הדעה והדיבור, קונטרס קצ"ד, "אגורה באהלך עולמים"): לאדם יש בעולם הזה מלחמה כבידה ותמידית עם היצר הרע, שהוא האויב האמתי האורב תמיד להאדם להכשילו ולהפילו. כמו שמאריך בזה החובות הלבבות (בשער יחוד המעשה פרק ה) וזה לשונו: "בן אדם, ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל במידות נפשך וצפון חובך, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות, שתהיינה ברצונך, האורב לפתות פסיעותיך, ואתה ישן לו והוא ער לך, ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך", עיין שם באריכות. על האויב הזה אמרו חכמינו ז"ל שאי אפשר בכוח האדם לבדו לנצחו, כמו שנאמר (מסכת סוכה דף נב עמוד א): "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ויום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". שהאדם בכוחות עצמו בלתי כוח השם יתברך אינו יכול לעמוד כנגדו, עם כל תחבולותיו וכוחותיו הרעים והגשמיים הסובבים את האדם. ואם לא יסמוך אדם בביטחון חזק בהשם יתברך בעבודתו, דהיינו שירבה ויוסיף לבקש ולהתפלל להשם יתברך, להתחנן אליו שיהא בעזרו לעמוד נגד כוחות היצר הרע הנגלים והנסתרים, ולצפות בכל רגע לעזרת השם יתברך וסייעתא דשמיא, אז ח"ו עלול להיכשל ולא יוכל לעמוד נגד היצר הרע שלא יוכל להכשילו. כי זה בעצם מה שחושב לעצמו שיש לו כוחות עצמיים לעמוד נגד היצר הרע, בזה עצמו מעורר ח"ו כוח היצר שיוכל להתגבר עליו. כמו שנתבאר לעיל, שאם האדם בוטח עצמו בהסיבה, אז הוא מצמצם ההשפעה בהסיבה ההיא, וכמו כן בזה, ע"י שהוא סומך עצמו על כוחותיו ואין הוא מאמין באמת שבלתי כוח השם יתברך אין לו שום כוח , אז ח"ו מעורר בזה כוח היצר עליו שהוא חזק יותר הימנו , וכמו מה שאמרנו שאלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו בעצמו", עד כאן דבריו. ועל פי הנ"ל אפשר לומר: האדם המתפלל להקדוש ברוך הקדוש שיעזור לו במלחמתו הקשה ביצר הרע, ושם בטחונו בהקדוש ברוך הוא, מובטח לו שהקדוש ברוך יעזור לו, אבל יש תנאי לכך שהקדוש ברוך הוא יעזור לו, והוא "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן", שלא תדברו ולא תשמעו לשון הרע, שלא תדברו דברים בטלים, מילים לא יפות, שלא תדברו בחוצפה וכו'. ובכלל זה לא לקנאות בחברו, לא להתאוות לכבוד וכדומה. אלא לשתוק, כמו שחכמינו ז"ל אמרו: "הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין" (יומא דף כג עמוד א). בעניין היא הרדיפה אחר הכבוד, והשתיקה כשאינך מקבל את הכבוד הראוי לך לדעתך, אביא כאן מעשה: הרב הקדוש רבי שלמה האדמו"ר מרדאמסק זכותו יגן עלינו, ביקר פעם אצל רב באחד הערים, והרב יצא לקבל את פניו. כשהגיעו לדלת הכניסה כיבד הרב את האדמו"ר להיכנס ראשון. סרב האדמו"ר וטען כי כמרא דאתרא (רב המקום) מגיע להרב להיכנס הראשון. השיב הרב שהאדמו"ר הוא כהן, וככהן מגיע לו להיכנס ראשון. וכך נמשך הדבר זה בכה וזה בכה, כל צד הביא נימוק אחר נימוק המוכיח כי הצד השני הוא זה שצריך להיכנס ראשון. עד שאמר האדמו"ר, הגמרא (פסחים דף פו עמוד ב) אומרת: "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מִצֵּא". ויש להבין כוונת חכמינו ז"ל, מה פירוש בעל הבית אומר לך צא מביתי, שהוא רכושי הפרטי ורשות היחיד, וחכמינו ז"ל אומרים: אל תצא, הכיצד? אלא, אמר האדמו"ר מרדאמסק זי"ע, דברי חכמינו ז"ל יובנו על פי המשנה (אבות ד, כא): "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". הכבוד שהאדם מחפש, או שנותנים לו, מוציא את האדם מן העולם. וזה כוונת חכמינו ז"ל: "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא". חוץ מאשר אם ירצה בעל הבית לכבד אותך, דבר אשר יוציא אותך מן העולם, לזאת אל תסכים בשום אופן. ואתה כבוד הרב, סיים האדמו"ר מראדאמסק זי"ע, רוצה לכבד אותי ולתת לי להיכנס ראשון. הכול אני מחויב לשמוע בקולך, חוץ מדבר של כבוד אשר יוציא אותי מן העולם.
ובזה יובן הפסוק: "יְהוָֹ"ה יִלָּחֵם לָכֶם", הקדוש ברוך הוא שומע את תפילותיכם ומוכן לעזור לכם במלחמתכם נגד היצר הרע, עד כדי כך שהוא "יִלָּחֵם לָכֶם", אבל זאת בתנאי: "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" שלא תדברו ולא תשמעו דברים אסורים ותשתקו ולא תגיבו לעלבונות וכו'.
© כול הזכויות שמורות לשלמה גולדשטיין |