היו מספר סוגיות שטרדו אותי בעקבות הדיון: לא התרשמתי שנושא הבניית הידע לכשעצמו תופס חשיבות רבה. אמנם בסוף התייחסו גם לזה שיש קורסים שממשיכים להבנות את הידע מאיפה שקודמיהם הפסיקו, אבל הרושם היה שמדובר בעיקר בחינוך ללמידה משותפת. ולא בהבניית ידע שחשוב להעבירו הלאה. נדמה שהאקדמיה גם מתקשה לעכל באופן מלא את עבודת הצוותים ומחלקת כהרגלה מטלות אישיות. אחר כך מתפלאים שסטודנטים מרגישים בעלות על הערך ומביעים קשיים כשאחרים עורכים להם אותו. לא שמעתי על נסיונות בסביבות עבודה שאינן ויקי. כנראה שנסיונות גוגל למינהם לא הגיעו לכנס. גם לא פלטפורמות אחרות. אהוי- איפה אתם?בדיונים שקיימנו על חשיבה אחרת בכנסים מקצועיים מאוד התרשמתי מהאתר של כנס צ'ייס. הוא מאפשר לקרוא את המאמרים עליהם נסובות ההרצאות, עוד לפני הכנס, ובשנים קודמות צורפו גם המצגות וסרטי וידיאו שתיעדו את ההרצאות. כך ניתן להשתמש בידע הרב שהוצג שם שוב ושוב והוא לא הופך לאבק חד פעמי. עם זאת, נדמה לי שגם הכנס הזה שבוי בקונספציה של הכנסים המדעיים המוכרים שבהם לא ניתן מקום למפגש הלא רשמי ואין עידוד של השיח הזה. אין מעגלי שיחה, ויש קושי רב "לפגוש" מישהו שלא הכרת קודם. והרי זה כל העניין של הרשתות החברתיות מקצועיות, לא? איפה הלמידה החברתית בכנס? איפה השטחת היררכית הידע? גם השימוש במצלמות וידיאו שמאוד הרשים אותי במקצועיותו, יחד עם המהוקצעות הרבה שבה הכנס זרם, היה בנוסח הישן. הבנתי שהיתה הצגה מילולית של הפוסטרים. יש לי הרבה מה להגיד על הפוסטרים המדעיים שמוצגים בכנסים. בדרך כלל זה בנוסח של "בואו נמצא פתרון לכל מי שביקש להציג בכנס ואין לו מקום לדבר" ואז דוחסים הרצאה או מאמר על עמוד. זה נראה בערך כמו שפעם דחסו הרצאה לשקף אחד של מצגת. אולי במקום פוסטרים היה מקום בכנס כזה להראות מצגות? אולי אם מתעקשים על פוסטר- לחשוב שוב ולנסות להעביר מסר אחד עיקרי ולינק. את השאר ניתן לחפש במאמר.חיפשתי בלוגרים שכתבו על הכנס. היום שם כמה מאות אנשים, אנשי חינוך ברובם. מן הסתם יש להם קשר לכתיבה בנושא. אבל לא מצאתי כלום. הסנדלרים הולכים כנראה יחפים. רק ג'ף שפתח לי את הכנס- גם סיכם אותו.
|